גבריאל גונסאלס וידלה
 | |||||
| לידה |
22 בנובמבר 1898 לה סרנה, צ'ילה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1980 (בגיל 81) סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה | ||||
| מדינה | צ'ילה | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת צ'ילה  | ||||
| מפלגה |
המפלגה הרדיקלית | ||||
| בן או בת זוג |
Rosa Markmann | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
גבריאל גונסאלס וידלה (בספרדית: Gabriel González Videla; 22 בנובמבר 1898 - 22 באוגוסט 1980) היה פוליטיקאי צ'יליאני אשר כיהן כנשיא צ'ילה בשנים 1946 ל-1952. היה ממנסחי החוקה הנוכחית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גונסאלס נולד ב-22 בנובמבר 1898 בלה סרנה שבצפון המדינה למשפחה ממוצא ספרדי כבן בכור מבין 18 אחים. למד משפטים באוניברסיטת צ'ילה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה ב-1922. הצטרף גונסאלס לארגון הבונים החופשיים בשנת 1924. בשנים אלו החל להיות פעיל פוליטי רדיקלי כנגד הממשל. במהלך שנות ה-30 גונסאלס היה חבר בסנאט של צ'ילה. בשנת 1939 נשלח לכהן כשגריר צ'ילה בצרפת[1]. בשנת 1940 עבר לכהן כשגריר בפורטוגל וכשנתיים לאחר מכן כיהן כשגריר בברזיל. בשנת 1944 הוא עמד בראש ועד למען ארץ ישראל היהודית בצ'ילה[2]. בשנת 1945 גונסאלס נשלח לסן פרנסיסקו שבארצות הברית על מנת לייצג את צ'ילה בוועידת האומות המאוחדות. שם הוא תמך בעמדת הסוכנות היהודית[3].
לקראת הבחירות לנשיאות באוקטובר 1946, כרת וידלה ברית עם הקומוניסטים שהיו מסוכסכים עם הסוציליסטים, וזכה במספר הקולות הרב ביותר, אך לא ברוב הדרוש כדי להבחר, והוא נבחר לנשיא על ידי הקונגרס שאליו עברה הבחירה[1]. בממשלה שהקים בנובמבר 1946 היו שלושה שרים קומוניסטיים. אולם המלחמה הקרה גרמה לגונסאלס להתיימן ולאמץ עמדות אנטי-קומוניסטיות[4], ובאפריל 1947 סולקו הקומוניסטים מהממשלה. הקומוניסטים פעלו לארגן שביתה כללית נגד הממשלה ובאוגוסט 1947 העניק הפרלמנט לוידלה סמכויות לפעול נגד הקומוניסטים ונפתח מאבק גלוי בין וידלה לקומוניסטים[5]. ב-3 בספטמבר 1948 הוציא וידלה את המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק[6]. אך צעדיו של וידלה נתקלו בהתנגדות עממית רחבה ווידלה ויתר על סמכויותיו המיוחדות ושחרר את האסירים הפוליטיים[7].
בינתיים, ממשלתו החדשה של גונסאלס כללה שמרנים, ליברלים ומעט סוציאליסטים. בשנים אלו ההשקעה האמריקאית במדינה גדלה מאוד ואף הגיעה לכדי 342 מיליון דולר בשנת 1952.
מאפיין נוסף של שנות נשיאותו של גונסאלס היה תהליך עיור משמעותי. למרות תהליך זה וצמיחה בייצור, הפערים הכלכליים נשארו באותה הרמה. בשנת 1949 הממשל העניק זכות הצבעה לנשים. בשנת 1950 ממשלו של גונסאלס איבד את תמיכת הימין לאחר שביתת עובדי המדינה ועלייה באינפלציה. סכסוך פוליטי זה גרם לאובדן השליטה הממשלתית בפרלמנט ולהחלשת ממשל גונסאלס. למרות זאת, הצליח הממשל לקיים מספר רפורמות, ובהן שיפור מעמד הנשים. במהלך כהונתו, היה גונסאלס לראש המדינה הראשון אשר ביקר באנטארקטיקה[8]. חוף ארץ גרהאם נקרא בשמו, בידי הציליאנים[9].
היה ידוע בהתנגדותו לאוגוסטו פינושה שעלה לשלטון בהפיכה הצבאית בשנת 1973, אך בכל זאת עזר לנסח את החוקה החדשה של שלטון פינושה.
גונסאלס נפטר כתוצאה מהתקף לב ב-22 באוגוסט 1980 בבירה סנטיאגו דה צ'ילה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבריאל גונסאלס וידלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אלוורז דה ואיו, היכון שלטונו של הנשיא החדש בצ'ילי, משמר, 24 בנובמבר 1946
- ^ ועד בצ'ילי למען ארץ ישראל יהודית, המשקיף, 14 בספטמבר 1944
- ^ משה פראנק, הוועד העולמי הנוצרי לא"י נגד וועדות חקירה נוספות, הארץ, 12 בנובמבר 1945
- ^ הבוגד גונסאלס וידאלה, קול העם, 30 במרץ 1948
- ^ האקונומיסט, המשבר הפוליטי בצ'ילי, דבר, 19 באוגוסט 1949
- ^ יהודה ורדי, הדי הבחירות בצ'ילי, דבר, 23 במרץ 1949
- ^ קרלוס רפאל רודריגס, אמריקה הלטינית מתגוננת מפני מרשליזציה, קול העם, 20 במאי 1949
- ^ ציד מכשפות בצ'ילי, דבר, 4 במרץ 1948
- ^ חיים אהרנוביץ, תיקון טעות, דבר, 17 במרץ 1948