גונתר ניטהאמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניטהאמר בסוף המלחמה

גונתר תאודור ניהאטמר (בגרמנית: Günther Theodor Niethammer; 28 בספטמבר 1908 וואלדהיים - 14 בינואר 1974, קוטנפורסט) היה אורניתולוג גרמני ששירת במהלך מלחמת העולם השנייה עם הוואפן-אס-אס הנאצי במקומות שונים כולל מחנה הריכוז אושוויץ, שם ערך מחקרים על ציפורים.

חיים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניטהאמר נולד בוולדהיים, בנו השמיני של קונראד ניטהאמר, יצרן נייר (הבעלים של מפעלי הנייר קובלר וניטהאמר) ופוליטיקאי. לאחר שסיים לימודי זואולוגיה בטיבינגן ב-1927 הוא עבר ללייפציג ב-1929 ולאחר מכן עבד על האנטומיה של זפק העופות תחת יוהאנס מייזנהיימר.[1] האנס קומרלוווה, גם הוא בלייפציג, הפגיש אותו עם ארווין שטרסמן שנתן לו את המשימה לכתוב מגדיר לציפורי גרמניה, ה-Handbuch der Deutschen Vogelkunde. פרסום הכרך הראשון הוביל אותו לתפקיד אוצר במוזיאון קניג בבון בשנת 1937 והוא המשיך לעבוד על שני הכרכים הנותרים, כשהאחרון יצא לאור ב-1942. ב-1937 הצטרף ניטהאמר למפלגה הנאצית (מספר 5613683) ובתחילת 1940 התנדב בלופטוואפה כיוון שהיה לו רישיון טייס. הוא נדחה מפאת גילו, ולאחר מכן ניסה להצטרף לוורמאכט שסירב אף הוא לצרף אותו לשורותיו. לאחר מכן הצטרף ליחידה החמושה הוואפן אס-אס במאי 1940. הוא הוצב באורניינבורג וזמן קצר לאחר מכן הועבר למחנה הריכוז אושוויץ, שם הוצב בשער G כחלק מצוות האבטחה. מול שער G היה בור חצץ שבו נהרגו בשגרה אסירים. הוא הגיש בקשה לתפקיד חלופי למפקד המחנה רודולף הס ולקראת מרץ 1941 הוטלה עליו "חובה צפרית מיוחדת" בסמוך וניטהאמר החל לפרסם מחקרים על חיי הציפורים באזור אושוויץ. בסביבת האזור היו בריכות דגים רבות שהיו בהן סוללות עשויות מאפר של אסירים שרופים. ניטהאמר צד ברווזים בקרבת מקום, אותם חלק עם הס ובנו קלאוס.[2] אסיר בשם גרמבוקי עזר לו בהכנת דגימות.[3]

מסוף 1941 מונה לזואולוג במחלקה למדע בוורמאכט בהמלצתו של פריץ פון ווטשטיין. הוא לקח חלק באננארבה כדי לתמוך בחקר תורת הגזע הנאצית. בשנת 1942 הוא הועבר ליחידה K בראשות שטורמבאנפיהרר ארנסט שפר. ב-1 במאי 1944 הוא הועלה לדרגת אוברשטורמפיהרר ומ-22 באפריל עד 8 במאי 1945 שירת במבצעי קרב עם דיוויזיית הרגלים ה-269. כאשר כוחות הברית השתלטו על האזור, הוא ברח בלבוש אזרחי על אופניים השייכים לריצ'רד היידר (1884–1984). בתחילת פברואר 1946 התייצב במחלקת אבטחת שדה 320 הבריטית בבון ונעצר. ניטהאמר נידון לשמונה שנות מאסר אך עונשו נשקל מחדש והופחת לשלוש שנים. הוא נכלא בכלא מוקוטוב בוורשה ושוחרר בנובמבר 1949.[3]

ניטהאמר הפך לראש המחלקה לאורניתולוגיה במוזיאון קניג ב-1950 והפך לפרופסור ב-1951 ופרש ב-1973 לבון. מ-1962 עד 1972 שימש כעורך ב-Journal fur Ornithologie. הוא מת מאי-ספיקת לב בזמן ציד ב-14 בינואר 1974. עברו הנאצי של ניטהאמר הושתק בתקופתו במערב גרמניה אם כי היה ידוע מפרסומיו.

ניטהאמר היה נשוי לרות לבית פילצר ואחד מארבעת בניהם, יוכן הפך לממלוג בעל שם.[4]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנו סורמינסקי ביסס את הרומן שלו "Die Vogelwelt von Auschwitz" משנת 2008 על מחקריו האורניתולגיים של ניטהאמר בסביבות אושוויץ.

מספר תת-מינים של ציפורים נקראו על שמו, כולל:

  • Carpodacus rubicilla niethammeri קוה, 1943
  • Pogoniulus pusillus niethammeri קלנסי, 1952
  • Carduelis cannabina guentheri וולטרס, 1952
  • Calandrella rufescens niethammeri קומרלוווה, 1963
  • Garrulus glandarius hansguentheri קוה, 1967 (על שם הנס קומרלוב וניטהאמר)
  • Nothoprocta pentlandi niethammeri קופקה, 1968
  • Mirafra angolensis niethammeri דה רוזה פינטו, 1968
  • Amandava subflava niethammeri וולטרס, 1969

בנוסף, סוג של עש פירלידי נקרא על שמו: Niethammeriodes (אנ').[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גונתר ניטהאמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Immelmann, K. (1975-07-01). "Günther Niethammer". Ibis (באנגלית). 117 (3): 389–390. doi:10.1111/j.1474-919x.1975.tb04230.x. ISSN 1474-919X.
  2. ^ Niethammer, Günther (1941). "Beobachtungen über die Vogelwelt von Auschwitz (Ost-Oberschlesien)". Annalen des Naturhistorischen Museums in Wien. 52: 164–199. JSTOR 41768435.
  3. ^ 1 2 Nowak, Eugeniusz (2018). Biologists in the Age of Totalitarianism: Personal Reminiscences of Ornithologists and Other Naturalists. Cambridge Scholars Publishing. pp. 69–72.
  4. ^ Hutterer, Rainer (1996). "Jochen Niethammer, Biographie und Bibliographie" (PDF). Bonn. Zool. Beitr. (בגרמנית). 46: 5–14.
  5. ^ Kumerloeve, Hans (1974). "Gunther Niethammer, dem Freunde und Kollegen, zum Gedächtnis". Bonner Zoologische Beiträge: 17–22.