אננארבה
מקרא: באדום - "גזע נורדי"; ירוק - "גזע אלפיני"; צהוב - "גזע ים-תיכוני"
אננארבה, בגרמנית: Ahnenerbe, או בשמה המלא: Forschungsgemeinschaft Deutsches Ahnenerbe (בעברית: קהילת המחקר למורשת האבות הגרמנית), הייתה חברה פסאודו-מדעית שהוקמה על ידי הממסד הנאצי במטרה "לחקור את המדע האינטלקטואלי הבראשיתי של מורשת האבות הגרמנית המודרנית", למצוא אישוש לתורת הגזע ולעליונות הגזע הארי עליהן מתבססות תאוריות הגזע הנאציות והאיגניקה הנאצית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החברה הוקמה ב-1 ביולי 1935 ומייסדיה היו היינריך הימלר, וולפרם סיברס, הרמן וירט, וריכרד ולטר דרה. אנשי החברה עסקו במחקר אנתרופולוגי והיסטורי של "הגזע הארי". על מנת לבסס את המחקרים הם ערכו ניסיונות מדעיים ומסעות תיור ברחבי תבל במטרה לאסוף ממצאים שיוכיחו את התאוריה הנורדית, לפיה האוכלוסייה ממוצא נורדי (צפוני) שלטה פעם בעולם. בפועל, הם ביצעו ניתוחי גופות וחפירות ארכאולוגיות בארצות שונות על מנת לבסס את הרעיון הנאצי ואת המדיניות הגזעית של גרמניה הנאצית מבחינה מדעית.
המדענים ב"אננארבה" ביקשו לבסס את ההשערה בדבר המוצא הקדום של השבטים הגרמאנים. בספרה של התר פרינגל: "גזע הפורענות: המדענים של הימלר", היא כותבת אודות חברת "אננארבה" ומתארת את מסעותיהם של "המדענים של הימלר" למקומות כטיבט (מסע שנודע כ"המשלחת הגרמנית לטיבט"), הארצות הסקנדינביות, עיראק וחצי האי קרים. פרינגל עקבה אחרי הדיווחים והתיאורים מן המסעות, שנועדו לאשש את התיזה הארית, אישושים שחוקרי ה"אננארבה" מצאו כמעט בכל מקום. אחדים מהם הגיעו עד להרי ההימלאיה, באזור אשר לדעתם שלט בו גזע אדונים ארי. מדובר במקומות גאוגרפיים מוכרים בהם התגוררו, בימי קדם, שבטים הודיים ממוצא ארי. החוקרים הגיעו עד לאיים הקנריים, שבהם דימו אנשי האננארבה למצוא מומיות בלונדיניות.
לחוקרי החברה היה תפקיד בהוצאה לפועל של הפתרון הסופי לעם היהודי. "המכון למחקר מדעי צבאי" קיבל על עצמו, למשל, לערוך מחקר על הכחדת הרוח היהודית באמצעים ביולוגיים: "דעתי היא שהשמדתם המוחלטת של היהודים באירופה, ואף בעולם כולו במידת האפשר, לא תביא להכחדה מלאה של היסוד הרוחני של היהדות", כתב אחד החוקרים.[1] הפתרון המוצע, כותבת פרינגל, היה מחקר מדעי שיאתר את מקום הרוח היהודית, אם אפשר במסגרת הגוף, ויפעל להשמדתה המוחלטת. לכן נערך המכון במחנה ריכוז קטן, שאליו הביא אסירים מאושוויץ. לאחר רציחתם הוא פעל להסרה שיטתית של רקמות הגוף, לשם מחקר מדעי כביכול על הגולגולת והמוח. בהיותם עורכים ניסויים בבני אדם, בהם: ניסויים בעיקור כפוי, ניסויים בלחץ אוויר, ניסויים בקור מקפיא, ניסויים בצבע. אנשי האננארבה חיפשו דרכים להוכחת התועלת שלהם-עצמם בכל דרך אפשרית ובכל מחיר.
מבנה ארגוני ומימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האננארבה החלה כאגודה רשומה בשם המלא "Studiengesellschaft für Geistesurgeschichte, Deutsches Ahnenerbe" (אגודת מחקר למורשת הרוחנית הקדומה, מורשת האבות הגרמנית). בשנת 1937 הועברה החברה לשליטה מלאה של ה-SS והפכה לגוף רשמי של המדינה הנאצית. הימלר מינה את עצמו כנשיא החברה, בעוד וולפרם סיברס שימש כמזכ"ל ומנהל ביצוע בפועל.
המבנה הארגוני כלל מספר מכונים ומחלקות מחקר מיוחדות: המכון לחקר גאוגרפיה צבאית, המכון למחקר מורשת עממית, המכון לחקר סמלים וסימנים, המכון למוזיקה עממית גרמנית, המכון לחקר נוף ארכאולוגי, ועוד. בשיא פעילותה, בשנים 1943–1944, העסיקה האננארבה מאות חוקרים ואקדמאים, ביניהם ארכאולוגים, אנתרופולוגים, היסטוריונים, בלשנים ורופאים.
המימון הגיע משלושה מקורות עיקריים: תקציבי ה-SS, תמיכה ממשרד התרבות הרייך, ומימון פרטי מתורמים נאצים בכירים. בין השנים 1937–1945 הושקעו במיזם מיליוני רייכסמרק, סכום עצום לתקופה, שהוצא על משלחות מחקר, חפירות ארכאולוגיות, מעבדות ניסויים, ופרסום מחקרים. החברה הקימה גם מוזיאון משלה ובית הוצאה לאור ייעודי.[2]
פעילות מחקרית ומשלחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משלחות ארכאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החברה יזמה עשרות משלחות ארכאולוגיות ברחבי אירופה ומחוצה לה. בגרמניה נערכו חפירות באתרים פרהיסטוריים רבים, במטרה לאתר עדויות לתרבות גרמנית עתיקה. באוסטריה, לאחר האנשלוס ב-1938, נערכו חפירות נרחבות בהלשטט ובאתרים קלטיים אחרים. בפולין הכבושה, ביזבזו חוקרי האננארבה משאבים רבים בחיפוש אחר עדויות לנוכחות גרמנית קדומה.
אחת המשלחות המפורסמות ביותר הייתה המשלחת לטיבט בשנים 1938–1939, בהנהגת הזואולוג ארנסט שפר. המשלחת ערכה מדידות אנתרופומטריות של מאות תושבים, צילמה אלפי תמונות, ותיעדה טקסים דתיים. המטרה המוצהרת הייתה לאתר עדויות לגזע ארי טהור במרכז אסיה. משלחות נוספות נשלחו לשוודיה, נורווגיה, דנמרק ואיסלנד, שם תיעדו כתובות רונות עתיקות וערכו מחקרים אנתרופולוגיים בקהילות נורדיות.
מחקר לשוני ותרבותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה הלשונית של האננארבה עסקה במחקר השפות הגרמאניות הקדומות, בלשון הרונות, ובניסיונות לשחזר "שפה ארית ראשונית". החוקרים אספו אלפי טקסטים בשפות גרמאניות עתיקות, תיעדו דיאלקטים כפריים, וניסו לטהר את השפה הגרמנית מהשפעות זרות. המחלקה לפולקלור אספה אגדות עממיות, שירים עממיים, ומנהגים מסורתיים, תוך שימת דגש על אלמנטים שנתפסו כארים טהורים.[3]
ניסויים רפואיים ופשעי מלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האננארבה הייתה מעורבת באופן ישיר בניסויים רפואיים אכזריים בבני אדם במחנות הריכוז. וולפרם סיברס, המנהל הכללי של החברה, תיאם ופיקח אישית על מספר תוכניות מחקר בלתי אתיות. הניסויים כללו:
ניסויי לחץ אוויר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדכאו נערכו ניסויים בלחץ אוויר נמוך על אסירים, במטרה לבחון את השפעות הגובה על טייסי לופטוואפה. הרופא זיגמונד רשר ביצע מאות ניסויים שבהם חשף אסירים ללחץ אוויר הדומה לזה השורר בגובה של 20,000 מטר. עשרות נבדקים מתו בייסורים נוראים, כאשר ריאותיהם התפוצצו או נגרם להם נזק מוחי חמור.
ניסויי היפותרמיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשר ביצע גם ניסויים בחשיפה לקור מקפיא, כאשר אסירים הושלכו למכלי מים קפואים למשך שעות ארוכות. מטרת הניסויים הייתה למצוא דרכים להחייאת טייסים גרמנים ששרדו נפילה לים הצפוני. מאות אסירים מתו או נפגעו באופן בלתי הפיך בניסויים אלה. התיעוד הרפואי של רשר כלל תמונות ורישומים מפורטים של ייסורי הקורבנות.
איסוף גולגולות ושלדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הפרויקטים המזעזעים ביותר היה איסוף גולגולות ושלדים של אסירים יהודים במחנה ריכוז נצווייאר-שטרוטהוף. אוגוסט הירט, אנטום גרמני ששימש פרופסור באוניברסיטת שטרסבורג, ביקש מהימלר לספק לו גופות של "יהודים-בולשביקים" למחקר אנתרופולוגי. 86 אסירים יהודים נרצחו בתאי גזים שהוקמו במיוחד למטרה זו, וגופותיהם נשלחו למעבדתו של הירט. הפרויקט התגלה רק לאחר שחרור שטרסבורג, כאשר חיילים בעלות הברית מצאו את הגופות המשומרות במעבדה.[4][5]
משפט נירנברג והתמוטטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם נפילת הרייך השלישי במאי 1945, ניסה סיברס להסתיר את תפקידו בפשעים. הוא שרף מסמכים רבים ושיחד את עובדיו לשתוק. עם זאת, כוחות בעלות הברית תפסו ארכיונים נרחבים של האננארבה, המכילים תיעוד מפורט של הניסויים והפשעים.
סיברס נשפט במשפט הרופאים בנירנברג (1946–1947), אחד ממשפטי נירנברג העוקבים. התביעה הציגה עדויות מפלילות על מעורבותו בניסויים רפואיים, בהשגת גופות לניסויים, ובתכנון ביצוע פשעי מלחמה. סיברס הורשע באוגוסט 1947 בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ונידון למוות בתלייה. גזר הדין בוצע ב-2 ביוני 1948 בבית הכלא בלנדסברג.
רופאים נוספים שהיו מעורבים בפרויקטים של האננארבה נשפטו גם הם. זיגמונד רשר נרצח על ידי ה-SS עוד לפני תום המלחמה, לאחר שהואשם בהונאה פיננסית. אוגוסט הירט התאבד בשטרסבורג במרץ 1945 לפני שנתפס. חוקרים אחרים נמלטו, הורשעו בעונשי מאסר, או הצליחו להימלט מהצדק לגמרי.
האננארבה הוכרה על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי כארגון פלילי, והחזקת חברות בה הייתה לראיה לשיתוף פעולה עם פשעי הנאצים. הארכיונים שנותרו מהחברה מהווים כיום מקור מחקר חשוב להבנת התעמולה המדעית הנאצית ושימוש לרעה במדע למטרות פוליטיות.[6]
מורשת והשלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות האננארבה משמשת דוגמה מרכזית למעורבות האקדמיה בפשעים של המשטר הנאצי. היסטוריונים מדגישים כי החברה לא הייתה יוזמה שולית, אלא גוף מוסדי שזכה לתמיכה נרחבת מהממסד האקדמי הגרמני. עשרות פרופסורים ומדענים מאוניברסיטאות מכובדות שיתפו פעולה עם האננארבה, חלקם מתוך אמונה אידאולוגית וחלקם מתוך שאיפות קריירה.
במחקר ההיסטורי המודרני, האננארבה משמשת מקרה בוחן לאתיקה במחקר המדעי. הניסויים הרפואיים שביצעה החברה הובילו לפיתוח קוד נירנברג (1947), המהווה את הבסיס המוסרי המודרני למחקר בבני אדם. הקוד קובע עקרונות כמו הסכמה מדעת, איזון סיכון-תועלת, וזכות הנבדק להפסיק את השתתפותו בכל עת.
היסטוריונים כמו מייקל קאטר ופיטר שולצה ביאר מדגישים שהאננארבה לא הייתה רק כלי תעמולה, אלא ביטוי לאידאולוגיה גזענית שחדרה עמוק למדע הגרמני. החברה הציגה מקרה של "מדע פסבדו-מדעי" שבו המסקנות נקבעו מראש והראיות סוננו והותאמו לאידאולוגיה. גישה זו הובילה לא רק למחקר מוטעה, אלא גם לפשעים נגד האנושות בקנה מידה אדיר.
כיום, מוזיאונים ומוסדות מחקר בגרמניה מציגים את תולדות האננארבה כחלק ממאמץ החשבון הלאומי עם העבר הנאצי. הארכיונים שנותרו מהחברה משמשים חוקרים בבחינת הקשר בין ידע אקדמי לאידאולוגיה, ובהבנת האופן שבו מדענים ואינטלקטואלים הצדיקו את הרצח ההמוני.[7][8][9][10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התר פרינגל, גזע הפורענות: המדענים של הימלר, הוצאת עברית וכתר, תרגום: דפנה ברעם
- Zaffiri Gabriel, Ahnenerbe, the Academy of sciences of the SS, Nicholas Calabria Publisher, Pacts (ME), 2004
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר טקסט, התר פרינגל, "גזע הפורענות", פרק ראשון מהספר.
- ניצן ליבוביץ, האינטלקטואלים לא בגדו. הם פשוט האמינו במה שעשו, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ פרינגל, עמ' 228.
- ↑ Kater, Michael H, Das "Ahnenerbe" der SS 1935-1945: Ein Beitrag zur Kulturpolitik des Dritten Reiches. Munich: Oldenbourg, 2006
- ↑ Hale, Christopher, Himmler's Crusade: The Nazi Expedition to Find the Origins of the Aryan Race, New Jersey: John Wiley & Sons, 2003
- ↑ Schmidt, Ulf, Karl Brandt: The Nazi Doctor: Medicine and Power in the Third Reich., London: Continuum, 2007
- ↑ Mitscherlich, Alexander and Fred Mielke, Doctors of Infamy: The Story of the Nazi Medical Crimes., New York: Henry Schuman, 1949
- ↑ {{{מחבר}}}, Trials of War Criminals Before the Nuernberg Military Tribunals Under Control Council Law No. 10, Volume 1-2 (The Medical Case), משפטי פושעי מלחמה בפני בתי הדין הצבאיים בנירנברג, Washington D.C.: U.S. Government Printing Office, 1949
- ↑ Kater, Michael H, Das "Ahnenerbe" der SS 1935-1945: Ein Beitrag zur Kulturpolitik des Dritten Reiches. Munich: Oldenbourg, 2006
- ↑ Schulte, Jan Erik, "The SS, Ahnenerbe and the Concentration Camps." In: The Nazi Germany Sourcebook: An Anthology of Texts. Edited by Roderick Stackelberg and Sally Winkle. London: Routledge, 2002. (ה-SS, האננארבה ומחנות הריכוז)
- ↑ Jewish Virtual Library, www.jewishvirtuallibrary.org
- ↑ "The Biological State: Nazi Racial Hygiene, 1933–1939 | Holocaust Encyclopedia". Holocaust Encyclopedia (באנגלית).
