רודולף פרנץ הס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הס בעת משפט נירנברג
רודולף פרנץ הס רגעים ספורים לפני תלייתו
מקום תלייתו של רודולף פרנץ הס באושוויץ
הבית בו התגורר הס עם משפחתו בעת שפיקד על אושוויץ, סמוך למחנה 1

רודולף פרנץ פרדיננד הסגרמנית: Rudolf Franz Ferdinand Höß; ‏25 בנובמבר 1900 - 16 באפריל 1947) היה בכיר נאצי, שימש כמפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, היה אחראי לרצח של מיליוני יהודים ושל מאות אלפי קרבנות בני עמים אחרים באושוויץ, במהלך השואה. לאחר המלחמה נידון והורשע ברצח עם כפושע מלחמה, והוצא להורג בתלייה ב-16 באפריל 1947 בתוך מחנה אושוויץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הס נולד בעיר באדן באדן למשפחה קתולית. חרף שאיפות אביו שיהפוך לכומר, התנדב בשנת 1915 לצבא, לאחר מות אביו, וכנער בן 15 הספיק להשתתף במלחמת העולם הראשונה. הוא נשלח להילחם כמש"ק לצד העות'מאנים בעיראק ובארץ ישראל, וקיבל שני עיטורי צלב הברזל.

בתום המלחמה הצטרף ל"פרייקור של רוסבאך" - מיליציות בריונים ימניות קיצוניות שנהגו להתנפל על גורמי שמאל באלימות, וכן על פולנים ובני הארצות הבלטיות, באזורי הגבול המזרחי של גרמניה. הוא השתתף בפעולות ה"פרייקור" בחבל שלזיה העילית, וכן באזור הבלטי ובחבל הרוהר. בשנת 1922 הצטרף למפלגה הנאצית ובשנת 1923 נידון לעשר שנות מאסר על מעורבות ברצח ולטר קאדוב - מורה שנחשד בשיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש הצרפתיים בחבל הרוהר. עמו נידון למאסר גם מרטין בורמן, מי שעתיד היה למלא תפקיד בכיר לצד היטלר בהיסטוריה רווית הדם של הרייך השלישי. לימים יטען הס כי קיבל על עצמו את האחריות העיקרית לרצח, בין היתר בגלל שבורמן היה נשוי.

הס שוחרר בחנינה כללית ב-1928, וב-1929 לצד עיסוקו בחקלאות, המשיך פעילותו בחוגי הימין הקיצוני, והצטרף לארגון הקיצוני "אגודת ארטמן", שהטיפה להתיישבות בשטח פולין שבמזרח. בשנה זו התחתן עם הדוויג הנזל, ונולדו לזוג חמישה ילדים. בתקופה זו גם פגש לראשונה את היינריך הימלר.

בספטמבר 1933 התקבל לאס אס, וב-1934 התבקש לדבריו על ידי הימלר להצטרף ליחידות גולגולת המת (אס-אס-טוטנקופּף-פֶרבֵנדה, SS-Totenkopfverbände) ואכן התגייס אליהם בדצמבר אותה שנה. יחידות אלה, שהיו מורכבות מנאצים קנאים, היו המאגר האנושי להפעלת מחנות הריכוז, וכל מנגנון השמדת היהודים מאוחר יותר. הס הוצב במחנה הריכוז דכאו בתפקיד "מפקד בלוק". בשנת 1938 הועבר לתפקיד עוזר מפקד מחנה זקסנהאוזן ובנובמבר אותה שנה קודם לדרגת האופטשטירמפירר. בשנת 1939 התקבל כחבר בוואפן אס אס ולאחר מכן, במאי 1940, קיבל פיקוד על מחנה ההשמדה אושוויץ. בזמן ששהה באושוויץ ארגן הס את המחנה והכינו למילוי תפקידו ב"פתרון הסופי לשאלת היהודים". השמדת היהודים בקנה מידה תעשייתי החלה בפועל שם, בינואר 1942.

בדצמבר 1943 הודח הס מתפקידו כמפקד אושוויץ והוחלף על ידי ארתור ליבהנשל, ככל הנראה בשל קשר שרקם עם אסירה אוסטרית קומוניסטית. נראה שהוא ניצל מעונש חמור יותר הודות הנאמנות שגילה בזמנו לבורמן (ר' למעלה). הס החליף את ליבהנשל בתפקידו ב-WVHA ("המשרד הראשי למשק ולמינהל" של האס אס). בתפקיד זה היה אחראי, בין היתר, להחדרת השימוש בגז ציקלון בה בתעשיית השמדת היהודים.

ב-8 במאי 1944 הורה הימלר להס לשוב לאושוויץ כדי לפקד על "מבצע הס" - השמדת יהודי הונגריה. במבצע זה הושמדו יותר מארבע מאות ושלושים אלף מיהודי הונגריה תוך שבועות ספורים.

הס נלכד ב-11 במרץ 1946 על ידי המשטרה הצבאית הבריטית. כשנתפס הציג מסמכי זיהוי מזויפים על שם פרנץ לאנג; כיון שעורר חשד, הקצין הבריטי, יהודי במוצאו, התעקש לבדוק את טבעת הנישואין שענד, ומצא שבחלקה הפנימי חרותים השמות "רודולף" ו"הדוויג", שם אשתו. אז נשבר והודה בזהותו.[1]

ב-16 במרץ 1946 השמיע באוזני שני קצינים של יחידת התחקור של הצבא הבריטי הצהרה לפיה "אני עצמי ארגנתי, לפי הוראות משקיבלתי מהימלר במאי 1941, את ההמתה בגז של שני מיליון בני אדם, מיוני–יולי 1941 ועד סוף 1943, התקופה שבה הייתי מפקד אושוויץ". במהלך משפטי נירנברג הופיע כעד במשפטם של ארנסט קלטנברונר, אוסוולד פוהל ומפעל אי גה פארבן. ב-25 במאי 1946 נמסר לידי הפולנים, וב-2 באפריל 1947 הם דנו אותו למיתה בתלייה. העונש הוצא לפועל ב-16 באפריל 1947 ברחבה שלפני הכניסה לקרמטוריום במחנה הריכוז אושוויץ I.

ספר עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרפיה עליו, אשר פורסמה בשנת 1958 בשם "רודולף הס - קומנדנט באושוויץ", הציגה אותו כמי שגידלו אותו ל"חוש חזק לחובה" ואשר נשבע ל"מעלה הגבוהה של הציות הצבאי". הביוגרפיה יצאה לאור בעברית בהוצאת "בית לוחמי הגטאות" בשנת 1978. בספרו של אלדד בק "גרמניה, אחרת", מתוארות בהרחבה פגישותיו עם ריינר, נכדו של הס. זה האחרון הופיע, לצד צאצאים אחרים של נאצים בכירים, בסרט "ילדי היטלר", אשר הוקרן בערוץ 2 ב-1 במאי 2011.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]