גוסטב אדולף קלוס
 | |
| מסמלי האצולה שעיצב גוטב קלוס | |
| לידה |
6 במאי 1864 שטוטגרט, ממלכת וירטמברג  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1938 (בגיל 74) וילמרסדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
Fangelsbachfriedhof |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
אביר מסדר פרידריך (דרגה ראשונה) |
  | |
גוסטב אדולף קלוס (בגרמנית: Gustav Adolf Closs ; 6 במאי 1864 – 3 בספטמבר 1938) היה צייר ומאייר גרמני.[1][2]
ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלוס היה בנו של חרט העץ אדולף קלוס (1840–1894). לאדולף קלוס היה סטודיו ידוע לחיתוך עץ בשטוטגרט. הוא היה נשוי למתילדה (לבית גרוס) ואב לעוד שני ילדים, מלבד גוסטב אדולף - הלן אוגוסטין פאולין ומארי אוגוסט.
גוסטב אדולף קלוס למד בבית הספר התיכון המלכותי בשטוטגרט בין השנים 1872–1882, שם קיבל את תעודתו ב־13 בספטמבר.
מיד לאחר סיום ההשכלה התיכונית, קלוס נרשם ב־20 בנובמבר 1882 לאוניברסיטת טיבינגן למדע המדינה. בנוסף, קלוס היה פעיל בחיל פרנקוניה טובינגן. בסמסטר הקיץ של 1885 הוא למד סמסטר אחד באוניברסיטת פרייבורג, אך שב לטובינגן. כשעבר לפרייבורג עבר קלוס ממדעי המדינה למשפטים. עם זאת, הוא גם לא סיים קורס זה וסיים את קריירת הסטודנטים שלו בטרם עת לפני סמסטר החורף של 1886.
הכשרה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר לימודיו התקבל קלוס לאקדמיה לאמנויות בקרלסרוהה. אף שכישרונו לציור נוף כבר ניכר מזמן, הוא הפך לתלמידו של ארנסט שורט, שהתמסר יותר לאיור ולייצוגים היסטוריים. עם זאת, קלוס שהה שם רק שנה, ואז המשיך את לימודיו באקדמיה לאמנויות יפות במינכן החל מ-17 באוקטובר 1887.[3]
באותה תקופה, קרל תיאודור פון פילוטי היה האמן המצטיין ביותר שם. המורה של קלוס באקדמיה לאמנות במינכן היה וילהלם פון דיץ (אנ'). מדיץ רכש קלוס את הדגש על אלמנטים של תאורה וצבע בפורטרטים ז'אנריים. בנוסף, הוא פיתח נטייה ברורה לייצוג ריאליסטי, לא מזויף ומפורט מאוד, אשר אמור לשחזר מצבי חיים טבעיים ככל האפשר. קלוס העדיף גם את תיאורם של אישים חסרי משמעות בחיי היומיום שלהם. כבר בתקופה בה היה סטודנט באקדמיה במינכן, קלוס עשה כמה איורים לעיתונים ידועים. לאחר שקלוס עזב את האקדמיה בשנת 1891, התיישב בשטוטגרט.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלוס נודע בהתחלה כמאייר. האיור לשיר של אדוארד מריקה, אשר נוצר בשנת 1887 בשיטת חריטת העץ והופיע במגזין המאויר "Die Gartenlaube" (1888), יכול להיחשב ליצירה הראשונה. הוא ייצר איורים היסטוריים, וגם איורים רבים עבור מאמרים ב-Uber Land und Meer, ולמהדורה מאוירת של וילהלם ליכטנשטיין, ל"אודיסיאה" של הומרוס ולרומן של קרל מאי.
לאחר מכן הכין איורים לכתב עת הומוריסטי פופולרי מאוד מהתקופה הקיסרית. קלוס היה אחד המאיירים המבוקשים ביותר מסתיו 1897. הוא עבד עבור "Fliegende Blätter" כ -20 שנה.
לאחר 1907 עבד יותר במגזין ההומוריסטי, שהציע איכות הדפסה גבוהה יותר ובכך ענה טוב יותר על דרישותיו האמנותיות.
בשנת 1907 נישא גוסטב אדולף קלוס, ועבר עם אשתו לברלין. לשניים לא היו ילדים.
כצייר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לעבודתו כמאייר, שהיה אמצעי להרוויח כסף, קלוס התפרסם בעיקר כצייר.
בעשר עד חמש עשרה השנים הראשונות לפעילותו בציור, ייצר קלוס, בין היתר, כמה ציורי קיר גדולים על טירות שוקטינגן (משנת 1892/1893) ורפרסוויל (משנת 1896 לערך). בצד הצפוני של טירת רפרסוויל, קלוס עשה שני ציורי קיר גדולים (2 × 4 מ'), שאפשר לראות בהם חלק מיצירותיו העיקריות בתחום ציור הקירות לא רק בגלל מצבם הטוב. ציורי קיר אחרים, כגון בשטוטגרט אבדו - בעיקר בגלל הרס בשתי מלחמות העולם.
בתקופה שבין 1890 ל־1910, כאשר קלוס הופיע בציבור בעיקר כמאייר וצייר קיר, הוא גם יצר ציורי פאנל רבים, כגון עבור וילה הרטמן בהיידנהיים. שלושת הציורים שיוצרו עבור וילה הרטמן: "חזרה מהציד לטירת הלנשטיין", "קבלת אביר בראש צבאו בידי אבות העיר היידנהיים", ו"הריקוד של ימי הביניים המאוחרים על מעוז הטירה" נמצאים כעת בטירת הלנשטיין בהיידנהיים.
אחת מתמונותיו הידועות ביותר היא "נפילתו של רולאן פון ברלין" (1906/1907), אותה צייר לקייזר וילהלם השני בבקשה אישי. בנוסף, קלוס הכין שתי תמונות נוספות עבור הקייזר ואלה בסגנון מודרני יותר לאותה תקופה. נסיך הכתר וילהלם מפרוסיה, ואשתו, נסיכת הכתר ססילי, הצליחו לבנות סוג של ידידות עם הצייר, שבאה לידי ביטוי בהפקת דיוקנאות רבים. כמו כן, קלוס יצר עבודות עבור המלך הרומני צ'ארלס הראשון.
בנוסף לאלה קלוס התמחה גם בציורי סמלי אצולה וכבוד, הרלדיקה, בין השנים 1918–1934, והיה חבר באגודה שלהם ויצר הרבה סמלי אצולה מורכבים ויפים.
כתחביב הוא התמחה באנטומולוגיה ופרסם מספר ספרים בנושא של חרקים.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוסטב אדולף קלוס נפטר ב-3 בספטמבר 1938 בברלין-וילמרסדורף.
הכד עם אפרו הועבר לשטוטגרט ונקבר בבית העלמין בפנגלסבאך.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gustav Adolf Closs. In: Allgemeines Künstlerlexikon. Die Bildenden Künstler aller Zeiten und Völker (AKL). Band 19, Saur, München u. a. 1998,
- ^ Detlef Lorenz: Gustav Adolf Closs. Leben und Werk des Malers, Illustrators und Reklamekünstlers mit einem Exkurs über das Reklame-Sammelbilderwesen Scaneg, Munich 1988
- ^ Gustav Adolf Closs. In: Ulrich Thieme, Felix Becker (editors): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Band 7, E. A. Seemann, Leipzig 1912, S. 114.