הרלדיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוגמאות שלטים, גרמניה משלהי המאה ה-15
שלט האצולה של משפחת מונטיפיורי, עם הכיתוב "ירושלם" בעברית

הרלדיקהאנגלית: Heraldry) היא המדע והאמנות של תכנון, הצגת, תיאור ותיעוד שלטי אצולה (הנקראים גם שלטי גיבורים). יסודה של ההרלדיקה בצורך שהתעורר בימי הביניים בשיטה להבחין בין האבירים שלחמו בקרבות או בתחרויות הפלה ברומח ולתיאור ההתקנים (התקן - חלק משלט אצולה) שהם נשאו, או ציירו, על מגינם.

בימינו, הרלדיקה היא בעיקר תחביב ברוב העולם, אולם מספר מדינות עודן מפקחות על השימוש בשלטי אצולה באמצעות כרוזים, ונשיאת שלט אצולה של אחר מהווה בהן עבירה על החוק.

בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסאנס נהפכה ההרלדיקה לתחום ידע מפותח ביותר שהוסדר על ידי כרוזים מקצועיים, אשר בעזרת שפת ההרלדיקה פיתחו חוקי בלאזון (תיאור רשמי בכתב של צורתו של שלט האצולה). השימוש בשלטי אצולה בטורנירים דעך לבסוף, אולם שימושים אחרים - למשל להטבעות חותם, או לעיטור מצבות - צברו פופולריות. נשיאתם של שלטי אצולה מוסדרת לפי חוקי ירושה קפדניים - רק צאצאים מסוימים של אציל כלשהו הנושא שלט אצולה רשאים לרשת אותו במלואו או בצורה מובדלת שלו. מכיוון שכך, התפיסה לפיה שלט אצולה מסוים מסמל את כל הקרואים באותו שם משפחה היא מוטעית.

שלט אצולה מלא מורכב ממספר חלקים. בשלט טיפוסי הציצה ממוקמת מעל לקסדה, וזו האחרונה ממוקמת מעל חלקו העיקרי והמוכר ביותר של שלט האצולה - המגן. אלמנטים נפוצים נוספים הם תומכים למגן, ומוטו מתחתיו.

קיימים חוקים סבוכים המתארים אילו התקנים יתווספו לשלט האצולה, שכן לא תמיד משתמשים בכולם. כמו כן, חלק ממרכיבי השלט ניתנים לנשיאה כסמלים בנפרד.

צורת המגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים לא יצאו למלחמות, בדרך כלל, ולכן לא נשאו מגינים. במקום זאת יוצגו במגן בצורת מעוין (אשר לרוב הועמד על זווית חדה). הואיל וכיום יכולות נשים לשרת בצבא בחלק ממדינות העולם, חלק מהזכאיות לשאת שלט אצולה מעדיפות להשתמש במגן הצבאי. אנשי כמורה שלא עסקו בלחימה השתמשו לעתים אף הם במגן מעוין, ובמקרים אחרים במגינים סגלגלים. במקרים נדירים ביותר במדינות לא-אירופאיות מגדיר הבלאסון צורה מסוימת למגן.

טינקטורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינקטורה הוא המינוח ההרלדי לצבע, אף כי טינקטורות אחדות אינן צבעים אמיתיים. קיימות שבע טינקטורות עיקריות - חמישה צבעים (גוונים כהים) ושתי מתכות (גוונים בהירים). טינקטורות אחרות קיימות אך הינן פחות נפוצות בשימוש. מקור שמותיהם הלועזיים של רוב הטינקטורות בשפה הצרפתית. החוק הראשון בהרלדיקה הוא חוק הטינקטורה: אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע - במטרה לקיים ניגוד של צבעים (כמו כן, מכיוון שהדבר היה מסובך מבחינה טכנית באותה תקופה). עם זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל ובמקרה זה בולטת בחירתו של גוטפריד מבויון - בשלט אצולה לבן (כסף) בעל חמישה צלבים צהובים (זהב) - עת הוכרז כשליטה של ממלכת ירושלים. ייתכן כי הבחירה בשלט זה נעשתה בהשראתה של טכניקת פלדת דמשק.

טבלה של טינקטורות ופרוות
טינקטורה שם הרלדי לועזי
מתכות
זהב/צהוב אוֹר (Or)  
כסף/לבן ארז'נט (Argent)  
צבעים
כחול אזוּר (Azure)  
אדום גוּלס (Gules)  
סגול פּוּרפּוּר (Purpure)  
שחור סייבּל (Sable)  
ירוק ור (Vert)  

פרוות גם הן סוג של טינקטורה ומייצגות סוגי פרווה אמיתיים (כגון של סמוריים). כל מטען יכול להופיע ב"פרווה". סמוּר (Ermine) מתואר כ"שדה" לבן מנוקד ב"כתמי סמור" שחורים. היחס אליו הוא כאל טינקטורה חלקה. סמורים (Ermines) לעומתו, מצויר כהיפוך מוחלט - "כתמי סמור" לבנים על רקע מגן שחור. עיטוּר עוֹר (Vair) על שלל סוגיו, הוא סוג של "פרווה" אשר נראית כמו שורה של צורות דמויות פעמונים שטוחי-שוליים. חלקם העליון של הפעמונים בכל שורה חדשה ממוקם באמצע, בין השוליים, של הפעמונים שמעליהם בשורה הקודמת.

  • קיימים כמו כן גם כתמים (stains), אם כי הם נדירים: כתום (tenny/tawny) וחוּם.
  • "הוֹלם" (Proper) - פריטים עשויים להיות מתוארים בצבעיהם הטבעיים. פריט כזה יתואר כהוֹלם.
  • הנוהג בבלאסון אנגלי היה של צמצום, על ידי ציון טינקטורה מסוימת בשמה ההרלדי אך ורק פעם אחת בבלאסון תוך שימוש בהמשכו במונחים "מהראשונה", "מהשנייה" וכן הלאה. המכללה להרלדיקה הפסיקה נוהג זה בשנים האחרונות.

חלוקת השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקות שדה שונות

שדהו של מגן הרלדי (כמו גם מטעניו השונים) ניתן לחלוקה ליותר מטינקטורה אחת. שדותיהם של שלטי אצולה רבים מחולקים בפשטות לשתי טינקטורות מנוגדות, תחומות באמצעות קו אחד או יותר במאונך, מאוזן, באלכסון או בשילוב כלשהו. קו חלוקה עשוי להיות, בין השאר, ישר, שבור (זיג-זג), או "מבוצר" (בצורת ביצורי חומה). הערה: יש להקפיד בהבדלים בין חלוקת השדה, חלוקה לרבעים וצורות רגילות.

מטענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל פריט הקיים בטבע עשוי להופיע כמטען הרלדי, וכנראה הופיע לפחות פעם אחת - באיכויות גימור שונות. מטענים יכולים להיות חיות, חפצים, צורות גאומטריות ("צורות רגילות"). למעט פסים פשוטים (שמקור חלק מהם ככל הנראה ברצועות צבעוניות שחיזקו את המגן) המטענים הנפוצים ביותר הם הצלב (בשלל הוריאציות שלו) והאריה.

חיות נוספות הנפוצות כמטענים הן דגים, שלדגים, עיטים, גריפונים, חזירי בר ואיילים. דרקונים וחדי קרן מופיעים לעתים נדירות כמטענים אך נפוצים יותר בתור תומכים. אחת החיות הנדירות יותר בהרלדיקה היא האיגואנדון - החיה התומכת של העיר מיידסטון, עיר המחוז של קנט באנגליה.

החיות נראות במגוון תנוחות אופייניות. הולכי-על-ארבע מתוארים לרוב כ"משתוללים" - עומדים על רגל שמאל האחורית (או על שתי רגליהם האחוריות - בהתאם לצורת המגן ולסגנונות מקומיים) בתנוחה הממלאת את שטח השדה ומדגישה תכונות מובהקות כגון טפרים או זנב. תנוחה שכיחה נוספת היא "צעדה" (Passant), בה מוצגים שלושת האריות של מלכי אנגליה. עיטים מוצגים כמעט תמיד כשכנפיהם "פרושות".

דמויות אדם הן נדירות כמטענים אך מופיעות לעתים קרובות כ"תומכים". ראשים, ידיים וסמלי לבבות נפוצים יותר כמטענים. שלטי אצולה רבים בחבל הבלקן מראים טורקי מעונה, זכר למלחמה העקובה מדם באימפריה העות'מאנית. בשלטי האצולה של סרדיניה וקורסיקה מופיע "ראש מורי".

בהרלדיקה האנגלית עשויים הסהר, הכוכב בעל חמשת הקצוות (אשר במקור סימל דרבנות רכיבה), השלדג, טבעת קטנה, פרח החבצלת והורד להתווסף למגן כדי להבדיל ענפים שונים במשפחה מהשושלת הראשית. עם זאת, אין הכרח שמגן המכיל מטען מסוג זה ייחשב כמייצג ענף משני במשפחה - שלטי אצולה בסיסיים ("חלקים") מוטענים לעתים קרובות בסימנים אלו.

צורות רגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות רגילות נפוצות

צורות (או "צורות מכובדות") הן צורות גאומטריות פשוטות, דומות ל"חלוקת השדה", אך מתייחסים אליהן כאל פריטים. קיימת מחלוקת בנוגע לאילו מטענים בעלי צורות גאומטריות נחשבים לצורות מכובדות, אך חלקם מקובלים על הכלל: פֵייל (Pale) הוא מטען אנכי שחוצה את המגן לאורכו ועוביו כשליש מעובי המגן. מטען פֶס (Fess) דומה לו, אך חוצה את המגן לרוחבו.

צורות נוספות:

  • בּנד (Bend) - מטען החוצה את השדה באלכסון.
  • סאלטייר (Saltire) - מטען בצורת האות "X".
  • פלוֹנץ (Flaunch) - מטען בצורת קשת שמופיע תמיד בזוגות - אחד בימין השדה והשני בשמאלו.
  • צלב יווני ישר (בצורת "+").
  • פּייל (Pile) - משולש הפוך אשר בסיסו בגבול העליון של המגן.
  • שברון (Chevron) - פס בצורת האות "V" הפוכה.
  • פוֹל (Pall) הוא מטען בצורת "Y" הנפוץ בסקוטלנד.
  • צ'יף (Chief) - הוא פֶס הממוקם בשליש העליון של המגן. יש המשייכים גם את ה"פילה" (Fillet) ל"צ'יף", אם כי קשה להבדיל בינו לבין צ'יף עם "פימבריאציה" (שוליים צרים התוחמים את צורתו של מטען) מאחר שהשוליים מתווספים אך ורק לחלקו התחתון של הצ'יף. אף כי רבים רואים אותם ככאלו - גם הפילה וגם הצ'יף ה"משופר" (צר יותר) אינם צורות ממוּזערוֹת של הצ'יף מכיוון שהוא אינו ניתן למזעור.

כל סוג של מטען (אך בעיקר צורות ו"צורות משנה") יכול להיות ריק. ללא תיאור ממשיך הכוונה היא למטען "שקוף" החושף את השדה מאחוריו ומשאיר רק "גבול" בצורת המטען. ניתן, כמו כן, לרוקן מתוך מטען שטח בצורה אחרת. לעתים נדירות מציינים טינקטורה הממלאת את שטחו של המטען.

הצורך להתאים מספר צורות בשטח מוגבל הביא ליצירת צורות ממוזערות. פֵייל (Pale) ממוזער הוא פאלט (Pallet). פֶס (Fess) ממוזער נקרא בּר (Bar). מזעור של בר נקרא בּרוּלט (Barrulet). ברים וברולטות מוצגים בודדים רק לעתים נדירות - לרוב יופיעו שניים או יותר.

מזעור של "רבע" (חלוקה של השדה) נקרא קנטוֹן (Canton) וממוקם כמעט תמיד בפינה השמאלית העליונה של המגן (ניתן למקמו גם בפינה הימנית העליונה). הקנטון אינו אמור להיות חלק מקורי של המגן אלא סוג של תוספת מאוחרת, אך בפועל אין זה כך. קנטון עלול אפילו להסתיר מטען אשר אינו ממוקם לפי דפוס צפוי - מטען כזה ייקרא "מטען נסתר". כאשר מגן מכיל פֵס וקנטון ביחד הם יוצגו תמיד בגודלם התאורטי וללא קו מפריד ביניהם, דבר אשר עלול לסבך את עיצוב הבלאסון.

חלקיו של שלט האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלט אצולה

בנוסף למגן כוללים רוב שלטי האצולה גם ציצה (מעל למגן) ומוטו (לרוב מתחתיו). פריטים אחרים עשויים להתווסף, כגון קסדה (עטורה במעטה בד) בשלל מצבים ודוגמאות, "תומכים" משני צדי המגן, חלקה עליה הם ניצבים לרוב, ושלל סרטים, כתרים מוּראליים ומיני מדליות ועיטורים אחרים. פריטים אלו מוענקים לרוב כאות הוקרה על ידי הריבון. אלמנטים אחרים המצביעים על סטטוס של נושא השלט (כגון עוגן לאדמירל, שרביט למצביא וכדומה) יכולים להתווסף מאחורי המגן. בהרלדיקה כנסייתית נהוג להשתמש במטות כמורה עטורים (Crosier).

המוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט אצולה
ההתקנים בשלט האצולה

מוטו הוא משפט או אוסף מילים שנועדו לתאר את המניעים או הכוונות של המשפחות המיוצגות בשלטי האצולה. המוטו מוצג לעתים קרובות מתחת לשלט האצולה, או כמו בהרלדיקה סקוטית, מעליו. המוטו עשוי להיות בכל שפה, אם כי לטינית היא הנפוצה ביותר.

תוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הנושא שלט אצולה עשוי להיות זכאי, בהתאם לדרגתו, לפריטים הבאים או לחלק מהם:

  • תומכים: אצילי הממלכה, חברים בכירים במסדרי אבירים בריטיים ומספר גופים תאגידיים מציגים "תומכים" משני צדי המגן. רוב התומכים הם בעלי חשיבות מקומית (למשל - "דייג וכורה-פח" - שהוענקו למועצת מחוז קורנוול) או קשר היסטורי (כגון האריה של אנגליה או החד-קרן של סקוטלנד בשתי הווריאציות על השלט המלכותי של ממלכת בריטניה הגדולה).
  • נזר בעיצוב ההולם לדרגתו של האציל יוצב מעל למגן.
  • קסדה יכולה להופיע בכל שלט אצולה. הקסדה מונחת על גבי המגן ונושאת מעליה את הציצה. סוג הקסדה וצורתה עשויים להשתנות בהתאם לדרגת האציל.
  • מעטה או "למברקין" (lambrequin) הוא מין מטפחת או בד הקשור לקסדה (במקור על מנת לספק הגנה חלקית מהשמש ומהרוחות) . על פי רוב, צידו החיצוני בטינקטורת הצבע הראשי וצידו והפנימי במתכת הראשית של המגן - אם כי במקרים של משפחות מלכות ואצולה הוא לרוב זהוב או ארגמן מבחוץ, ובפרוות סמור (ראה פרוות בטינקטורה) בפנים.
  • הציצה ממוקמת מעל לקסדה ובדרך כלל מונחת על גבי זר או עטרה של בד מגולגל בשני הצבעים העיקריים של שלט האצולה (לעתים בתוך נזר פשוט). הציצה שימשה במקור כאמצעי זיהוי לאבירים בתחרויות הפלה ברומח, ולפיכך, סימן לדרגה גבוהה, כמצופה ממשתתפים בטורנירים. מאז ימי בית טיודור הוענקו ציצות ביחד עם כל שלט אצולה אנגלי. נשים אינן מציגות ציצה (כשם שלא התחרו בטורנירים העתיקים). הציצה מתנוססת מעל לקסדה (מקומה הטבעי במקור) או ישירות מעל למגן, ללא קסדה. ציצות מוצגות לעתים קרובות לבדן, על ניירות מכתבים ושאר אביזרים.
  • באופן מסורתי אין נשים ואנשי כמורה מציגים קסדה או ציצה מאותה הסיבה (אי-לקיחת חלק בלחימה). דרגי הכמורה הגבוהים רשאים להציג גאלרו מעל למגן, בדומה להצגת האצילים את הקסדה. מקורו של נוהג זה בנצרות הקתולית אולם הוא אומץ על ידי חלק מהכמורה האנגליקנית. הכרוז הראשי של אירלנד העניק לכומר וויליאם ריצ'רדסון "יד אוחזת בכתר של קוצים", אך פריט זה מוצג לרוב ליד המגן - הפריט היחידי מעליו הוא הגאלרו, על גדיליו.

ימין ושמאל בהרלדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה המלכותי של הממלכה המאוחדת, החד-קרן מופיע בצד הסיניסטרי (לשמאלו) של השלט, והאריה בצד הדקסטרי (לימינו של השלט) מכיוון מבטו של נושא שלט האצולה אך הפוך מנקודת מבטו של הצופה

ימין ושמאל בהרלדיקה הם כיוונים הפוכים לכיוונים הרגילים (מנקודת מבטו של הצופה) וזאת כיוון שהכיוונים מתוארים מנקודת מבטו של נושא שלט האצולה. כאשר מופיע בבלאזון שלט אצולה המונח דקסטר (לטינית: Dexter, ימין), כוונתו של כותב הבלאזון היא לימינו של נושא המגן (לשמאלו של המגן מכיוון ראייתו של הצופה). המונח ההפוך הוא סיניסטר (לטינית: Sinister, שמאל), והוא מצביע על צדו השמאלי של המגן.

המיקום בצד הדקסטר נחשב כמיקום של כבוד, ואילו המונח "סיניסטר" משמש גם לציונו של הצד הזדוני, הרע.

הרלדיקה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרלדיקה בימינו ממשיכה לשגשג. מוסדות, חברות וכלל הציבור רשאים לקבל שלטי אצולה רשמיים ממוסדות הרלדיים ממשלתיים. רישום כזה הינו, לרוב, שווה לרישום של סמל מסחרי. שלט האצולה התאגידי הראשון הוענק לחברת סוחרי הבדים בלונדון ב-1438. עם זאת, רבים משתמשים בעיצובים "הרלדיים" מודרניים לא רשומים, וחלק מהמעצבים אינם עובדים כלל לפי כללי העיצוב ההרלדיים. מוסדות מסוימים פיתחו מערכות סמלים "הרלדיות משלהן דוגמת ההרלדיקה הסוציאליסטית, או הסמלים הצבאיים השונים (בהם משמשים יסודות כ"כנפי צניחה" לרוב).

חלק מהאנשים המתעניינים כיום בהרלדיקה כתחביב משתתפים ב"חברה לאנכרוניזם יצירתי" ושאר שחזורים היסטוריים מעין אלו. רבים אחרים רואים בהרלדיקה חלק ממורשת הלאום ואף מורשת אישית, כמו גם הפגנת גאווה אזרחית ולאומית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]