הרלדיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הממלכה המאוחדת-אחד מהחשובים והמפורסמים שבתחום ההרלדיקה הממחיש סמל הרלדי "מתקדם"-כלומר סמל בעל כמות מרכיבים גדולה יחסית דוגמת תומכים, ציצה ומוטו.

הרלדיקהאנגלית: Heraldry) היא המדע והאמנות של תכנון, הצגת, תיאור ותיעוד שלטי אצולה (הנקראים גם שלטי גיבורים). יסודה של ההרלדיקה בצורך שהתעורר בימי הביניים בשיטה להבחין בין האבירים שלחמו בקרבות או בתחרויות הפלה ברומח ולתיאור ההתקנים (התקן - חלק משלט אצולה) שהם נשאו, או ציירו, על מגינם.

בימינו, הרלדיקה היא בעיקר תחביב ברוב העולם, אולם מספר מדינות עודן מפקחות על השימוש בשלטי אצולה באמצעות כרוזים, ונשיאת שלט אצולה של אחר מהווה בהן עבירה על החוק.

בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסאנס נהפכה ההרלדיקה לתחום ידע מפותח ביותר שהוסדר על ידי כרוזים מקצועיים, אשר בעזרת שפת ההרלדיקה פיתחו חוקי בלאזון (תיאור רשמי בכתב של צורתו של שלט האצולה). השימוש בשלטי אצולה בטורנירים דעך לבסוף, אולם שימושים אחרים - למשל להטבעות חותם, או לעיטור מצבות - צברו פופולריות. נשיאתם של שלטי אצולה מוסדרת לפי חוקי ירושה קפדניים - רק צאצאים מסוימים של אציל כלשהו הנושא שלט אצולה רשאים לרשת אותו במלואו או בצורה מובדלת שלו. מכיוון שכך, התפיסה לפיה שלט אצולה מסוים מסמל את כל הקרואים באותו שם משפחה היא מוטעית.

שלט אצולה מלא מורכב ממספר חלקים. בשלט טיפוסי הציצה ממוקמת מעל לקסדה, וזו האחרונה ממוקמת מעל חלקו העיקרי והמוכר ביותר של שלט האצולה - המגן. אלמנטים נפוצים נוספים הם תומכים למגן, ומוטו מתחתיו.

קיימים חוקים סבוכים המתארים אילו התקנים יתווספו לשלט האצולה, שכן לא תמיד משתמשים בכולם. כמו כן, חלק ממרכיבי השלט ניתנים לנשיאה כסמלים בנפרד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור של קרב ימי ביניימי אופייני-ניתן לראות בבירור במדי האבירים את ההבדלים ההרלדיים ביניהם המזהים כל אביר ואביר בנפרד.

מקורות ההרלדיקה חוזרים אל ימי הביניים-אז לראשונה הופיעה,במובן המודרני, על חותמות יומיומיות בין שנת 1135 לשנת 1155 לספירה. הסיבה להתחלת הופעתה של ההרלדיקה על חותמות אינה ידועה, אך מה שכן ידוע הוא כי בין שנים אלו הייתה לה תפוצה

שחזור של לבוש אבירי מימי הביניים-מאופיין ב"מעיל לחימה" המעוטר בסמלים הרלדיים ובקסדה סגורה החוסמת את ראותה פניו של האביר בעת לבושה

נרחבה-מבין אנגליה וצרפת לאימפריה הרומית הקדושה וספרד. נוסף על כך ידוע כי אז להרלדיקה היה קשר ישיר עם לחימה ואבירות כלל. ידוע כי היא הופיעה בתחילת דרכה כאמצעי זיהוי של אבירים בעת קרב-כל זאת עקב היות העובדה כי קשה במיוחד לזהות מרחוק אדם כשהוא לובש מגנים ובגדי-אביר. ידוע כי חוסר האמצעי לזיהוי האבירים בשדה הקרב היה יכול להיות למכריע-כך למשל כאשר וילאם הכובש היה בקרב הייסטינגס היה נדמה לאבירים אשר לצידו במערכה כי הוא מת-כל זאת היה עד שהוריד את הקסדה כדי שיוכלו הם לזהות אותו ולדעת כי הוא אכן חי. נוסף כל כך אחת מהטענות למקורות ההרלדיקה טמונת בתוכה שורשים בתקופה הויקטוריאנית, אז הייתה קיימת הסברה כי ראשית ההרלדיקה הייתה בצביעת המגנים למען זיהוי בשדה הקרב-דבר שהפך להכרחי יותר ויותר אחרי המצאת הקסדה הסגורה לחלוטין בקרבות הימי ביניימים.[1] דבר חשוב נוסף שיש לציין הוא הופעתם של סמלים הרלדיים בשטיח באייה-אחת מההופעות המוקדמות ביותר של הרלדיקה בימי הביניים. הייחוד שלה הוא שהיא מכילה אייקונים על המגנים-דבר שלא היה נפוץ באותה התקופה כלל כאשר ישנו ספק בתארוך השטיח עקב היותו מהדוגמאות היחידות אשר למעשה מתארות איקוונים על המגן בעוד ששאר העדויות מהתקופה לא מזכירות אייקונים ייחוד זה לעומת הכל הניח ספק רב בדבר תיארוכו של השטיח. בכל מקרה מקובלת הדעה כי אחת מהדוגמאות הראשונות ביותר להרלדיקה מופיעה במסמך מאת Jean of Marmoutier המתאר את ההיסטוריה של בית אנז'ו, כי המלך הנרי הראשון צייד את בנו על פי החוק והוא Geoffrey Plantagenet במגן הצבוע בצבע כחול והמועטר עם אריות מוזהבים קטנים עליו. את אמינות התיאור מאשרר קברו של גאופריי בקתדרלת Le Mans אשר בו מופיע סמל הרלדי זהה לזה המתואר במסמך וכך גם בקברו של William of Longespée שהיה לנכדו אשר נפטר בשנת 1226-דבר אשר מסמל את חשיבות הסמל ההרלדי ואת ההורשה שלו מאב לבן (אותו סמל הרלדי במדויק).[2]

מנגד להנחה כי מקור ההרלדיקה בזיהוי אבירים בשדה הקרב עומדות הראיות מהשליש השני והשלישי של המאה ה-12 המראות כי הייתה כבר אז מסורת ירושה מתקדמת של שלטי אצולה על מגנים-דבר שאולי מעיד על היותה של ההרלדיקה יותר כאמצעי להמחשת שיוך חברתי ואולי פחות לזיהוי בעת קרב כבר מההתחלה. בכל מקרה ידוע כי ההרלדיקה עברה מאב לבן והסמלים ההרלדיים תאמו את הסמל ההרלדי המקורי שהוחזק בידי הצאצא הראשון של אותה המשפחה.[3]

אחת ההשערות להתפשטותה המהירה של ההרלדיקה באירופה היא היותם של אבירים רבים היוצאים במסעי הצלב אל ארץ הקודש. מסעי צלב אלו הפגישו בין אבירים שונים ממקומות שונים באירופה וייתכן כי זה היה אחד הגורמים שעזרו להפצה המהירה של ההרלדיקה בכל רחבי אירופה של התקופה. ידוע כי כבר במאה ה-13 הגיע ההרלדיקה פחות או יותר לצורתה שאנו מכירים היום-כלומר מערכת מוסכמת של חוקים בעלת מגוון צבעים רחב (טינקטורות ) ובתוכם גם פרוות. בשלב זה בהיסטוריה של ההרלדיקה היה מוסכם לרוב כי לכל אביר סמל הרלדי שונה-סמל שלמעשה היה ממש נכס או רכוש בו הוא החזיק.[4] טקסט בשם "ההיסטוריה הגנאולוגית מברוס לאדוארד הראשון" (The Genealogical History from Bruce to Edward I) אשר נכתב בזמן כלשהו בין 1264-1300 לערך, מתאר אבירים הנושאים מגנים המעוטרים בצורות גאומטריות פשוטות. למסמך מופיע אף איור המראה אביר הלובש "מעיל לחימה" (coat of arms-במובן המילולי של המילה ולא בכוונה לשלט אצולה). נוסף ללבוש אבירים רבים נשאו דגלונים עימם-דבר שעזר אף יותר הבחנתם מרחוק.[5]

טבעה של ההרלדיקה הייתה אוניברסליות אירופאית-כלומר הרלדיקה, פחות או יותר בעלת סגנון אחיד הייתה נפוצה בכל אירופה. אך במשך הזמן החלה ההרלדיקה להתפצל בין מדינות שונות-ולכן היה אפשר להבחין בבירור בין סמל הרלדי ממדינה גרמאנית למשל (דוגמת החלקים הגרמאניים של האימפריה הרומית הקדושה ושבדיה, שהיו פעמים רבות בעלי ציצות מרובות) לבין אזורים אחרים במערב אירופה דוגמת אנגליה וסקוטלנד (וגם חלקים מסוימים באימפריה הרומית הקדושה דוגמת הולנד) שהכילו בדרך כלל ציצה אחת בכל מערך הרלדי כולל. פעמים רבות מערך הרלדי גרמאני הכיל ארבע או חמש ציצות לעומת מערך סקוטי או אנגלי שהכיל ברוב המקרים ציצה אחת. דוגמה מרחיקה לכת בהמעטת הציצות הינה בצרפת של סוף ימי הביניים בה נגמרה כמעט לחלוטין הופעתן של ציצות.[4]

שוני נוסף שהחל להופיעה היה גם בין מזרח אירופה למערב אירופה. תופעה אחת שהייתה נפוצה אז במזרח (ובמיוחד בפולין) הייתה הופעתם העולה של איקוונים דומים אצל משפחות אחרות ללא כל קשר דם. כך גם במזרח אירופה עלתה השמרנות מבחינת הצבעים ההרלדיים-כאשר היה לנדיר יותר לשלב צבעים מרובים במגן ובנוסף להעדפה ברורה יחסית לצבעים אור וארז'נט (זהב וכסף בהתאמה) על רקע אזור (כחול) או גולס (אדום). במערב לעומת זאת הייה נפוץ יותר לשלב את הצבעים בסידור פחות נוקשה מאשר במזרח כאשר בצעים מגוונים יותר ופחות בעלי מסגרת או תבנית מסורתית אחת מהבחינה הזאת.[4]

במהלך הזמן החלה גם היווצרות גיוון רחב יותר ואינדבידואליות עולה בין כל מדינה אשר הוקירה בדרך שונה על הישגים צבאיים את לוחמיה-כך למשל בצרפת ובסקוטלנד היה דגש רחב יותר על הענקת סיסמאות (מוטו) מאשר באימפריה הרומית הקדושה או אזורים אשר היום מהווים את גרמניה. באנגליה למשל עלתה החשיבות של התומכים יותר מכל מדינה אחרת. באיטליה לעומת זאת החלה להופיעה תופעה של אייקונים של זרים המעטרים את המגן. בפלנדריה החלה להופיע תופעה של רצועות היוצאות מהקסדה-רצועות אלו פעמים רבות עיטרו אף עוד את המגן.[4]

אלמנט חשוב של ההרדליקה היה היותה מעין נשק נוסף לאביר-למעשה היא הייתה מכריעה ביותר במצבים שאבירים רמי מעלה ודרגות השתתפו בקרבות-אז לא פעם נסוג הצבא העוין באופן ישיר או בעקיפין מצבאו של אותו האביר. בכל מקרה הסמל ההרלדי על המגן היה חלק בלתי ניתן להפרדה מלבוש האביר אותם הימים.[6]

צורת המגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים לא יצאו למלחמות, בדרך כלל, ולכן לא נשאו מגינים. במקום זאת יוצגו במגן בצורת מעוין (אשר לרוב הועמד על זווית חדה). הואיל וכיום יכולות נשים לשרת בצבא בחלק ממדינות העולם, חלק מהזכאיות לשאת שלט אצולה מעדיפות להשתמש במגן הצבאי. אנשי כמורה שלא עסקו בלחימה השתמשו לעתים אף הם במגן מעוין, ובמקרים אחרים במגינים סגלגלים. במקרים נדירים ביותר במדינות לא-אירופאיות מגדיר הבלאסון צורה מסוימת למגן.

טינקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלה של טינקטורות ופרוות

הגדרה וחוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינקטורה הוא המינוח ההרלדי לצבע ולטקסטורה. טינקטורות עשויות להכיל צבעים "רגילים", וטקסטורות של פרוות וצבעי מתכות. קיימות שבע טינקטורות עיקריות - חמישה צבעים (גוונים כהים) ושתי מתכות (גוונים בהירים). טינקטורות אחרות קיימות אך הן פחות נפוצות בשימוש. משמעותה הראשונית של הטינקטורה בשפה הייתה "צבע" או "לצבוע". מקור השם טינקטורה הינו בצרפתית-נורמנית-השפה אשר הייתה נהוגה בימי ויליאם הכובש-הזמן בו החלה ההרלדיקה להתפתח. עקב זאת בהרלדיקה הבריטית נוהגים להשתמש בשמות הלועזיים אך לעיתים קיימים ייחוסים לזהב כ-gold ולכסף כ-sliver במקום לנקוט בשמותיהם הצרפתיים-נורמנים. ייתכן כי הצבע הירוק גם היה בשימוש פחות בראשיתה של ההרלדיקה אך עם זאת קיים תיעוד של סמל הרלדי בירוק וזהב בחיבור Historia Anglorum (משנת 1250-1259 ונכתב על ידי איש כמורה אנגלי)-כל אלו מעלים ספק בטענה זאת כי הצבע הירוק לא היה כמעט בשימוש אז אך יש לקחת זאת בערבון מוגבל.[7]

מסה נוספת על טבעה של ההרלדיקה טמונה בשאלת חלוקת וזיהוי הצבעים-מחברים שונים מתקופות שונות זיהו את הצבעים הראשיים של ההרלדיקה בדרכים שונות. בעולם דובר האנגלית החיבור הראשון שמדבר על כך הוא של סופר אנגלו-נורמני כאשר החיבור עצמו קרוי De Heraudie-מתוארך בין 1341-1345 או 1280-1300. בכל מקרה החיבור עצמו מתאר שבעה צבעים אך מבלי הבדלה בין כל אחד מהם למתכת או ל"צבע רגיל". הוא הזכיר את הצבעים הבאים: אור, אזור, ארז'נט,גולס,סייבל,ור (ורט) ופורפור.[8]

החוק הראשון בהרלדיקה הוא חוק הטינקטורה: אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע - במטרה לקיים ניגוד של צבעים. ניגוד הצבעים היה במטרתו בראשונית לאפשר זיהוי מהיר כלל האפשר של אביר בשדה הקרב ובמצב בו אביר נושא מגן בעל צבעים כהים אחד על השני (דוגמת מטען שחור על רקע סגול) יהיה הרבה יותר פשוט לזהות אותו עם ישלב צבע כהה וצבע בהיר (דומת מטען לבן על רקע שחור). הערה משנית לחוק הינה האפשרות להוסיף מטען שלישי הנשען בחצי על צבע אחד ובחצי על צבע שני-במקרים כאלו הדבר מתאפשר מבחינת ההליך המקובל. עם זאת היו מקרים בהם ייתכן כי לא נצמדו יוצרי השלט לחוקי הבלאזון בשלט האצולה של ממלכת ירושלים שהתאפיין בלבן (כסף) בעל חמישה צלבים צהובים (זהב). קיימה סברה כי למעשה צבע חמשת הצלבים בשלט האצולה של ממלכת ירושלים הינו טעות והצבע המקורי היה אדום (עקב כך שייתכן כי הצבע נהפך עקב השנים מאדום לצהוב עקב תהליכי חמצון)-אך זוהי סברה בלבד. [7]

מקורן של הפרוות ייתכן כי היה במעילים שלבשו אצילי ימי הביניים. בתורן, פרוות הסמור מצייגות בהופעתן זנב סמור (החלק המוארך בתחתית האייקון) ובשלוש נקודות שייצגו את המהדק שהשתמשו בו על מנת לרגום את הפרווה של הסמור למעיל. לעומת זאת הואיר (Vair) מייצג את פרוות הסנאי.[7]

הצבע הוא לחלק מהותי במבנה ההרלדי אך עם זאת לא תמיד התאפשר שימוש בצבעים מסוימים ולכן פותחו שיטות להמחשת צבעים כדרך אייקונים במצבים בהם בפועל הצבעים ה"אמיתיים" הינם רק שחור ולבן (למשל בעת שימוש בדיו או בעט בעל צבע אחד וצבע אחר יחיד כרקע-דף או קלף לדוגמא).[7] השיטות הינן הבאות:

  • "בקיעה" (hatching)-שיטה זאת מציגה המחשת צבעים בשלט האצולה על ידי שימוש בקווים ונקודות. [7]
  • "דליפה" (trickling)-שיטה בה אחרי שרטוט סקיצה של שלט הצולה כותבים בקיצור את שם הצבע במקום בו הוא אמור להופיע. הקיצור יהיה שתי האותיות הראשונות של שם הצבע-כך למשל azure יהיה az ו-gules יהיה gu. [7]

סוגי הטינקטורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינקטורה שם הרלדי לועזי
מתכות
זהב/צהוב אוֹר (Or)  
כסף/לבן ארז'נט (Argent)  
צבעים
כחול אזוּר (Azure)  
אדום גוּלס (Gules)  
סגול פּוּרפּוּר (Purpure)  
שחור סייבּל (Sable)  
ירוק ור (Vert)  
חלוקות שדה שונות

פרוות גם הן סוג של טינקטורה ומייצגות סוגי פרווה אמיתיים (כגון של סמוריים). כל מטען יכול להופיע ב"פרווה". סמוּר (Ermine) מתואר כ"שדה" לבן מנוקד ב"כתמי סמור" שחורים. היחס אליו הוא כאל טינקטורה חלקה. סמורים (Ermines) לעומתו, מצויר כהיפוך מוחלט - "כתמי סמור" לבנים על רקע מגן שחור. עיטוּר עוֹר (Vair) על שלל סוגיו, הוא סוג של "פרווה" אשר נראית כמו שורה של צורות דמויות פעמונים שטוחי-שוליים. חלקם העליון של הפעמונים בכל שורה חדשה ממוקם באמצע, בין השוליים, של הפעמונים שמעליהם בשורה הקודמת.

  • קיימים כמו כן גם כתמים (stains), אם כי הם נדירים: כתום (tenny/tawny) וחוּם.
  • "הוֹלם" (Proper) - פריטים עשויים להיות מתוארים בצבעיהם הטבעיים. פריט כזה יתואר כהוֹלם.
  • הנוהג בבלאסון אנגלי היה של צמצום, על ידי ציון טינקטורה מסוימת בשמה ההרלדי אך ורק פעם אחת בבלאסון תוך שימוש בהמשכו במונחים "מהראשונה", "מהשנייה" וכן הלאה. המכללה להרלדיקה הפסיקה נוהג זה בשנים האחרונות.

חלוקת השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת מגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השדה של מגן הרלדי (כמו גם מטעניו השונים) ניתן לחלוקה ליותר מטינקטורה אחת. בכל מצב התיאור של הצבע של המגן (כלומר טינקטורה) יהיה הראשון בתיאור המילולי של המערך ההרלדי בכתב. על הצבע עושי להופיע אייקון אחד או רבים והמגן תמיד יהיה מחולק ללפחות מקטע-צבע אחד. מקטע זה יכול להיות בודד (כלומר מגן בעל צבע אחיד בלי אף עיטור נוסף-דוגמה מפורסמת לכך היא של בית d'Albert המכילה צבע אחד בלבד והוא גולס) או שהוא יכול להכיל מספר מקטעי-צבע (המאפיינים את הסמלים ההרלדיים המורכבים יותר). [9]

כאשר רוצים לתאר באופן מילולי חלוקה של מגן לצבעים שונים יש להשתמש במינוח "party per" (שמשמעותו הוא "מחולק על ידי"), או בצורה הקצרה יותר והיא "per" ולאחר מכן בצורת החלוקה.[9] דוגמאות לכך הן:

  • party per fess- "מחולק לשני חצאים המופרדים בקו מאונך אחד"[9]
  • party per bend- "מחולק לשני חצאים המופרדים בקו מאונך אחד"[9]

יש לציין כי פעמים רבות אף מגן מחולק בעל שני צבעים הספיק ליוצר הסמל ונשמר באופן מיטבי למרות פשטותו-כך למשל אצל בית וואלדגרייב (Wladegrave) האנגלי במשך 650 שנה (סמלם היה מגן המחולק לשני חצאים מאונכים-האחד בצבע כסף והשני בצבע אדום).[9]

צורות רגילות-מכובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"צורות רגילות" או "צורות מכובדות" הן צורות גאומטריות פשוטות, דומות ל"חלוקת השדה", אך מתייחסים אליהן כאל פריטים. ככלל צורות רגילות-מכובדות תופסות כשליש מהמגן בכל פעם והן בעלות מעמד מיוחד בהרלדיקה-דבר שמתאפיין בתור "מכובדות" בשם. בתיאור מילולי תופיע הצורה הרגילה-מכובדת מיד לאחר תיאור צבע השדה (הרקע). מאפיין חשוב וידוע של הצורות המכובדות הוא הינו הצלב-מאפיין החוזר על עצמו בגרסאות שונות ובדרכים מגוונות יותר מכל מאפיין אחר בצורות המכובדות.[10]

צורות רגילות נפוצות

צורות נוספות:

  • בּנד (Bend) - מטען החוצה את השדה באלכסון.
  • סאלטייר (Saltire) - מטען בצורת האות "X".
  • פלוֹנץ (Flaunch) - מטען בצורת קשת שמופיע תמיד בזוגות - אחד בימין השדה והשני בשמאלו.
  • צלב יווני ישר (בצורת "+").
  • פּייל (Pile) - משולש הפוך אשר בסיסו בגבול העליון של המגן.
  • שברון (Chevron) - פס בצורת האות "V" הפוכה.
  • פוֹל (Pall) הוא מטען בצורת "Y" הנפוץ בסקוטלנד.
  • צ'יף (Chief) - הוא פֶס הממוקם בשליש העליון של המגן. יש המשייכים גם את ה"פילה" (Fillet) ל"צ'יף", אם כי קשה להבדיל בינו לבין צ'יף עם "פימבריאציה" (שוליים צרים התוחמים את צורתו של מטען) מאחר שהשוליים מתווספים אך ורק לחלקו התחתון של הצ'יף. אף כי רבים רואים אותם ככאלו - גם הפילה וגם הצ'יף ה"משופר" (צר יותר) אינם צורות ממוּזערוֹת של הצ'יף מכיוון שהוא אינו ניתן למזעור.

כל סוג של מטען (אך בעיקר צורות ו"צורות משנה") יכול להיות ריק. ללא תיאור ממשיך הכוונה היא למטען "שקוף" החושף את השדה מאחוריו ומשאיר רק "גבול" בצורת המטען. ניתן, כמו כן, לרוקן מתוך מטען שטח בצורה אחרת. לעתים נדירות מציינים טינקטורה הממלאת את שטחו של המטען.

צורות תת-רגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות תת-רגילות היא קבוצה נוספת של חלוקה הרלדית של הנפוצה פחות מבחינה היסטורית בשלטי האצולה אך עדיין מכילה בשורשיה מקורות מהמגנים בימי הביניים. צורות תת-רגילות מפורסמות כוללות בתוכן את הקנטון, הגבול, ה-Inescutcheon, ה-orle ועוד כמו ה- tressure. ייתכן כי ארבע הצורות האחרונות היו במקור חיזוקים ממתכת שבעת ייצור המגן נוספו אליו. השיוך לצורות התת-רגילות לא תמיד ברור ולעיתים מקור אקדמי אחד מכיל צורות שמקור אקדמי אחר אינו מכיל.[11]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תופעת ה"סמי" (Semy)- לעיתים כאשר מדובר במטען המפוזר על אחת מחלוקות השדה המטענים מפוזרים לא בתוך השוליים של המגן אלא דווקא באופן חתוך ואקראי יותר. במצב כזה יכתב בופן מילולי: "semy de lis" במקרה של פלר דה ליס-כלומר המילה "סמי" לפני שם המטען-כל זאת למען התיאור כי המטען מפוזר בשטח וחורג מהשוליים של המגן.[12]

מטענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל פריט הקיים בטבע עשוי להופיע כמטען הרלדי, וכנראה הופיע לפחות פעם אחת - באיכויות גימור שונות. מטענים יכולים להיות חיות, חפצים, צורות גאומטריות ("צורות רגילות"). למעט פסים פשוטים (שמקור חלק מהם ככל הנראה ברצועות צבעוניות שחיזקו את המגן) המטענים הנפוצים ביותר הם הצלב (בשלל הוריאציות שלו) והאריה.

חיות נוספות הנפוצות כמטענים הן דגים, שלדגים, עיטים, גריפונים, חזירי בר ואיילים. דרקונים וחדי קרן מופיעים לעתים נדירות כמטענים אך נפוצים יותר בתור תומכים. אחת החיות הנדירות יותר בהרלדיקה היא האיגואנדון - החיה התומכת של העיר מיידסטון, עיר המחוז של קנט באנגליה.

החיות נראות במגוון תנוחות אופייניות. הולכי-על-ארבע מתוארים לרוב כ"משתוללים" - עומדים על רגל שמאל האחורית (או על שתי רגליהם האחוריות - בהתאם לצורת המגן ולסגנונות מקומיים) בתנוחה הממלאת את שטח השדה ומדגישה תכונות מובהקות כגון טפרים או זנב. תנוחה שכיחה נוספת היא "צעדה" (Passant), בה מוצגים שלושת האריות של מלכי אנגליה. עיטים מוצגים כמעט תמיד כשכנפיהם "פרושות".

דמויות אדם הן נדירות כמטענים אך מופיעות לעתים קרובות כ"תומכים". ראשים, ידיים וסמלי לבבות נפוצים יותר כמטענים. שלטי אצולה רבים בחבל הבלקן מראים טורקי מעונה, זכר למלחמה העקובה מדם באימפריה העות'מאנית. בשלטי האצולה של סרדיניה וקורסיקה מופיע "ראש מורי".

בהרלדיקה האנגלית עשויים הסהר, הכוכב בעל חמשת הקצוות (אשר במקור סימל דרבנות רכיבה), השלדג, טבעת קטנה, פרח החבצלת והורד להתווסף למגן כדי להבדיל ענפים שונים במשפחה מהשושלת הראשית. עם זאת, אין הכרח שמגן המכיל מטען מסוג זה ייחשב כמייצג ענף משני במשפחה - שלטי אצולה בסיסיים ("חלקים") מוטענים לעתים קרובות בסימנים אלו.

חלקיו של שלט האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלט אצולה
ההתקנים בשלט האצולה

בנוסף למגן כוללים רוב שלטי האצולה גם ציצה (מעל למגן) ומוטו (לרוב מתחתיו). פריטים אחרים עשויים להתווסף, כגון קסדה (עטורה במעטה בד) בשלל מצבים ודוגמאות, "תומכים" משני צדי המגן, חלקה עליה הם ניצבים לרוב, ושלל סרטים, כתרים מוּראליים ומיני מדליות ועיטורים אחרים. פריטים אלו מוענקים לרוב כאות הוקרה על ידי הריבון. אלמנטים אחרים המצביעים על סטטוס של נושא השלט (כגון עוגן לאדמירל, שרביט למצביא וכדומה) יכולים להתווסף מאחורי המגן. בהרלדיקה כנסייתית נהוג להשתמש במטות כמורה עטורים (Crosier).

המוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטו הוא משפט או אוסף מילים שנועדו לתאר את המניעים או הכוונות של המשפחות המיוצגות בשלטי האצולה. המוטו מוצג לעתים קרובות מתחת לשלט האצולה, או כמו בהרלדיקה סקוטית, מעליו. המוטו עשוי להיות בכל שפה, אם כי לטינית היא הנפוצה ביותר.

תוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הנושא שלט אצולה עשוי להיות זכאי, בהתאם לדרגתו, לפריטים הבאים או לחלק מהם:

  • תומכים: אצילי הממלכה, חברים בכירים במסדרי אבירים בריטיים ומספר גופים תאגידיים מציגים "תומכים" משני צדי המגן. רוב התומכים הם בעלי חשיבות מקומית (למשל - "דייג וכורה-פח" - שהוענקו למועצת מחוז קורנוול) או קשר היסטורי (כגון האריה של אנגליה או החד-קרן של סקוטלנד בשתי הווריאציות על השלט המלכותי של ממלכת בריטניה הגדולה).
  • נזר בעיצוב ההולם לדרגתו של האציל יוצב מעל למגן.
  • קסדה יכולה להופיע בכל שלט אצולה. הקסדה מונחת על גבי המגן ונושאת מעליה את הציצה. סוג הקסדה וצורתה עשויים להשתנות בהתאם לדרגת האציל.
  • מעטה או "למברקין" (lambrequin) הוא מין מטפחת או בד הקשור לקסדה (במקור על מנת לספק הגנה חלקית מהשמש ומהרוחות) . על פי רוב, צידו החיצוני בטינקטורת הצבע הראשי וצידו והפנימי במתכת הראשית של המגן - אם כי במקרים של משפחות מלכות ואצולה הוא לרוב זהוב או ארגמן מבחוץ, ובפרוות סמור (ראה פרוות בטינקטורה) בפנים.
  • הציצה ממוקמת מעל לקסדה ובדרך כלל מונחת על גבי זר או עטרה של בד מגולגל בשני הצבעים העיקריים של שלט האצולה (לעתים בתוך נזר פשוט). הציצה שימשה במקור כאמצעי זיהוי לאבירים בתחרויות הפלה ברומח, ולפיכך, סימן לדרגה גבוהה, כמצופה ממשתתפים בטורנירים. מאז ימי בית טיודור הוענקו ציצות ביחד עם כל שלט אצולה אנגלי. נשים אינן מציגות ציצה (כשם שלא התחרו בטורנירים העתיקים). הציצה מתנוססת מעל לקסדה (מקומה הטבעי במקור) או ישירות מעל למגן, ללא קסדה. ציצות מוצגות לעתים קרובות לבדן, על ניירות מכתבים ושאר אביזרים.
  • באופן מסורתי אין נשים ואנשי כמורה מציגים קסדה או ציצה מאותה הסיבה (אי-לקיחת חלק בלחימה). דרגי הכמורה הגבוהים רשאים להציג גאלרו מעל למגן, בדומה להצגת האצילים את הקסדה. מקורו של נוהג זה בנצרות הקתולית אולם הוא אומץ על ידי חלק מהכמורה האנגליקנית. הכרוז הראשי של אירלנד העניק לכומר וויליאם ריצ'רדסון "יד אוחזת בכתר של קוצים", אך פריט זה מוצג לרוב ליד המגן - הפריט היחידי מעליו הוא הגאלרו, על גדיליו.

ימין ושמאל בהרלדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה המלכותי של הממלכה המאוחדת, החד-קרן מופיע בצד הסיניסטרי (לשמאלו) של השלט, והאריה בצד הדקסטרי (לימינו של השלט) מכיוון מבטו של נושא שלט האצולה אך הפוך מנקודת מבטו של הצופה

ימין ושמאל בהרלדיקה הם כיוונים הפוכים לכיוונים הרגילים (מנקודת מבטו של הצופה) וזאת כיוון שהכיוונים מתוארים מנקודת מבטו של נושא שלט האצולה. כאשר מופיע בבלאזון שלט אצולה המונח דקסטר (לטינית: Dexter, ימין), כוונתו של כותב הבלאזון היא לימינו של נושא המגן (לשמאלו של המגן מכיוון ראייתו של הצופה). המונח ההפוך הוא סיניסטר (לטינית: Sinister, שמאל), והוא מצביע על צדו השמאלי של המגן.

המיקום בצד הדקסטר נחשב כמיקום של כבוד, ואילו המונח "סיניסטר" משמש גם לציונו של הצד הזדוני, הרע.

הרלדיקה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרלדיקה בימינו ממשיכה לשגשג. מוסדות, חברות וכלל הציבור רשאים לקבל שלטי אצולה רשמיים ממוסדות הרלדיים ממשלתיים. רישום כזה הינו, לרוב, שווה לרישום של סמל מסחרי. שלט האצולה התאגידי הראשון הוענק לחברת סוחרי הבדים בלונדון ב-1438. עם זאת, רבים משתמשים בעיצובים "הרלדיים" מודרניים לא רשומים, וחלק מהמעצבים אינם עובדים כלל לפי כללי העיצוב ההרלדיים. מוסדות מסוימים פיתחו מערכות סמלים "הרלדיות משלהן דוגמת ההרלדיקה הסוציאליסטית, או הסמלים הצבאיים השונים (בהם משמשים יסודות כ"כנפי צניחה" לרוב).

חלק מהאנשים המתעניינים כיום בהרלדיקה כתחביב משתתפים ב"חברה לאנכרוניזם יצירתי" ושאר שחזורים היסטוריים מעין אלו. רבים אחרים רואים בהרלדיקה חלק ממורשת הלאום ואף מורשת אישית, כמו גם הפגנת גאווה אזרחית ולאומית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas Woodcock, John Martin Robinson, The Oxford Guide to Heraldry, Oxford University Press, 1988, עמ' 1-2
  2. ^ Peter Gwynn-Jones, The Art of Heraldry: Origins, Symbols, Designs, Parkgate Books Ltd, 1998, עמ' 11-13
  3. ^ The Art of Heraldry: Origins, Symbols and Designs, Parkgate Books Ltd, 1998, עמ' 14
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Thomas Woodcock, John Martin Robinson, The Oxford Guide to Heraldry, Oxford University Press, 1988, עמ' 14-15
  5. ^ The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing LTD, 2003, עמ' 15
  6. ^ The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing LTD, 2003, עמ' 18
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing LTD, 2003, עמ' 72-73
  8. ^ Thomas Woodcock, john Martin Robinson, The Oxford Guide to Heraldry, Oxford University Press, 1988, עמ' 51
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing Ltd, 2003, עמ' 74
  10. ^ The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing Ltd, 2003, עמ' 76
  11. ^ The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing Ltd, 2003, עמ' 78
  12. ^ Stephen Slater, The Complete Book of Heraldry: An international history of heraldry and its contemporary uses, Anness Publishing Ltd, 2003, עמ' 79