גוסטף גרינדגנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסטף גרינדגנס
Bundesarchiv Bild 183-S01144, Berlin, Gustav Gründgens als 'Hamlet'.jpg
תאריך לידה 22 בדצמבר 1899
מקום לידה גרמניה
תאריך פטירה 7 באוקטובר 1963 (בגיל 63)
מקום פטירה מנילה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גוסטף גרינדגנסגרמנית: Gustaf Gründgens;‏ 22 בדצמבר 18997 באוקטובר 1963), היה שחקן גרמני, מן השחקנים הגרמניים המפורסמים והמשפיעים במאה ה-20. פעל כבמאי ושחקן בתיאטראות בערים מרכזיות בגרמניה, בהן ברלין והאמבורג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת המשטר הנאצי המשיך לביים, לשחק ולפתח את קריירת המשחק שלו, על אף הצנזורה הקשה שהוטלה על התרבות הגרמנית והכפיפה לתכנים המזוהים עם הנאציזם.

בין השנים 1926-1929 היה נשוי לאריקה מאן, בתו של תומאס מאן, איתה עבד בתיאטרון. ב-1936 נישא בשנית לשחקנית הגרמנית מריאן הופ. בעונת התיאטרון שבין 1956-1957 גילם את תפקידו המפורסם והמזוהה ביותר, "מפיסטו", דמות ראשית במחזה הידוע פאוסט של גיתה.

גוסטף גרינדגנס נאלץ להיות מעורב בעל כורחו ב-"שערוריה ספרותית" בעקבות הרומן הפוליטי המפורסם של קלאוס מאן "מפיסטו". סיפורו של מאן, שנכתב ב-1936, מכיל רמזים ברורים ולא חיוביים לדמותו של גרינדגנס. ב-"מפיסטו" מתואר השחקן "הנדריק הפגן", כוכב עולה בתיאטראות גרמניה אשר מגיע לשיא הקריירה המקצועית שלו בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה, בעיקר בתפקיד מפיסטופלס ב"פאוסט"[1], זאת על אף דעותיו הפוליטיות שמזוהות עם השמאל והליברליזם. ברומאן מועברת ביקורת קשה ונוקבת על הפגן השחקן בפרט ועל החברה הגרמנית ככלל. מאן מתאר את איבוד המצפון האנושי ואת הערכים הקלוקלים שהתפשטו באומנות ובתרבות הגרמנית בעקבות שינוי המשטר[2].

מאחר שהספר רמז בבירור למעורבותו של גוסטף גרינדגנס בצמרת המפלגה הנאצית והצגת דמותו באור שלילי, בשנות ה-60, עת פרסום הספר בגרמניה, תבע בנו המאומץ, פטר גריסקי, לא לפרסם את "מפיסטו" במדינה. תביעה זו התמשכה 7 שנים, ובסופה הוכרע על ידי בית המשפט העליון בגרמניה על הפצת הרומן בכמות מצומצמת. למרות זאת נדפסו ונמכרו בגרמניה כ-700,000 עותקים. ב-1971 התבטלה התביעה בשם חופש האמנות. כשהספר יצא לאור מחדש בגרמניה ב-1981, לא נשמעו קולות מחאה. קלאוס מאן הקפיד להדגיש כי לא התכוון לצייר את דמותו של איש מסויים, וכי מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסויים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של גרינדגנס, שהיה גם בן-חסותו של גרינג.[3]

גרינדגנס נפטר באוקטובר 1963 מדימום פנימי, אם כי קיימת הטענה[דרוש מקור] שהתאבד בעזרת גלולות שינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלאוס מאן, מפיסטו, הספרייה החדשה, 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כאמור, גרינדגנס שיחק את פאוסט בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20. ככל הנראה אין קשר בין התפקיד ברומן לתפקיד במציאות.
  2. ^ הגיבור, הפגן, משחק את דמותו של השטן במחזה "פאוסט". נרמז במובהק כי 'השחקן' הוא שטני/ מכר את נפשו לשטן (כמו פאוסט עצמו)- תלוי בפרשנות.
  3. ^ תוכניית המחזה "מפיסטו באתר התיאטרון הקאמרי, עמוד 4 ('"מפיסטו" של קלאוס מאן')