גיגס
 |
ערך מחפש מקורות | |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| איור משנת 1553 | |
| פטירה |
644 לפנה״ס סרדיס, לידיה  |
|---|---|
| בת זוג |
Nîsiya |
| ילדים |
ארדיס השני |
  | |
גיגס (מלך בין 687–652 לפנה"ס, במקור האשורי מכונה גוגו), מייסד השושלת המרמנדית של הממלכה הלידית (Lydia) ששכנה במערב מרכזה של אסיה הקטנה, בסביבות העיר איזמיר שבטורקיה של ימינו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הרודוטוס, גיגס היה אחד מקציניו של המלך הקודם קנדלוס והיה איש סודו. קנדלוס היה סבור שאשתו היא האישה היפה ביותר עלי האדמות והרבה להלל את יופייה באוזני גיגס. פעם אחת הוא הכריח את גיגס לצפות בה בעודה מתלבשת בלי שתדע על כך. אולם הדבר נודע למלכה שהכריחה את גיגס לרצוח את קנדלוס ולשאת אותה לאישה. לפי אגדה המסופרת בדיאלוג "הפוליטאה" של אפלטון, הוא ביצע את מזימתו בעזרת טבעת קסמים הנקראת על שמו "טבעת גיגס", שהפכה אותו לבלתי נראה. טבעת זו הייתה גם מקור עושרו הגדול, שבגללו נתפרסם בין היוונים על ידי המתנות יקרות הערך ששלח לאורקל שבדלפי. כדי לתת אישור לשלטונו, פנה גיגס אל האורקל ושאל אותו כמה זמן יארך שלטונו. האורקל השיב ששלטון משפחתו יימשך חמישה דורות. הדור החמישי היה קרויסוס.
גיגס היה הראשון מבין מלכי לידיה שהרחיב את שלטונו על החלקים של אסיה הקטנה המיושבים על ידי היוונים. הוא כבש את קולופון ואת חבל טראוס והתקיף את מילטוס וסמרינה. בימיו הותקפה לידיה על ידי הקימרים, שחדרו לגבולותיה דרך ארמניה ופריגיה. גוגו ביקש את עזרת אשורבניפל מלך אשור, וכשזה לא נענה לבקשתו, תמך גיגס במלך מצרים פסמתיך הראשון במרידתו באשור. בפלישה השנייה של הקימרים נהרג גיגס בקרב. בנו ארדיס מלך אחריו.
על פי הספרות היוונית הומצאה טביעת המטבעות בלידיה בימי גיגס ומשם הועתקה ליוון. המחקר ההיסטוריוני תומך בגרסה הזו. כמו כן, גיגס ככל הנראה היה השליט הראשון שכונה טירן. פרשת עלייתו לשלטון ונישואיו למלכה האלמנה, היוו השראה לכמה יוצרים חשובים ביניהם פ. הבל ות. גוטיה.
ההשערה הרווחת בביקורת המקרא, היא כי דמותו של גיגס עמדה ברקע עיצוב דמותו האפוקליפטית של גּוֹג מאֶרֶץ הַמָּגוֹג בספר יחזקאל.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיגס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ שמואל ליב גורדון, ספר יחזקאל, תל אביב 1967, עמ' 241; פירושו של משה ויינפלד, בתוך: גרשון ברין (עורך), יחזקאל (עולם התנ"ך), תל אביב 2002, עמ' 191; רימון כשר, יחזקאל – כרך ב' (מקרא לישראל), תל אביב 2004, עמ' 735; Katheryn Pfisterer Darr, The Book of Ezekiel (The New Interpreter's Bible), Nashville 2001, p. 1512; Steven Tusell, Ezekiel (New International Biblical Commentary), Massachusetts 2009, p. 263. עם זאת, קבע יאיר הופמן בנושא כי: "תהא אשר תהא האישיות ההיסטורית העומדת מאחורי דמותו, ברור שהקשר בינה לבין דמותו של גוג בנבואת יחזקאל הוא רופף ביותר, באשר הדמות שבנבואה היא אפוקליפטית ובלתי היסטורית לחלוטין". וראו: פירושו של יאיר הופמן, בתוך: גרשון ברין (עורך), יחזקאל (עולם התנ"ך), תל אביב 2002, עמ' 191.