אכדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אשורית" מפנה לכאן. לערך העוסק בכתב האשורי, ראו כתב אשורי.
אכדית (𒀝𒅗𒁺𒌑, Akkadû)
אזורים בהם מדוברת: בבל ואשור
סך כל הדוברים: נכחדה במאה הראשונה לספירה, אבל אולי יש כמה בודדים
דוברי שפת אם: אין
כתב: כתב יתדות
סיווג משפחתי: אפרו-אסיאתית
שמית
שמית מזרחית
אכדית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: אין
גוף מפקח: אין
ראו גם: שפהרשימת שפות
תבנית אבן ובה חלק מ"עלילות גילגמש"
אחד ממכתבי אל-עמארנה הכתוב באכדית

אכדית (לִישַׁאנֻם אַכַּדִּיתֻּם) היא שפה עתיקה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 100-2500 לפני הספירה. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדיין שימשה כשפה כתובה. בשיאה הייתה לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף-על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות כנעניות אל מלך מצרים.

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר אוגרית נתגלו מילונים אוגריתײם-אכדיים. מילונים קדומים אלה סײעו בפענוח השפה האוגריתית, כיון שהשפה האכדית מוכרת היטב. המיתוסים הכתובים באכדית מושווים לעתים קרובות לסיפורי התנ"ך (בפרט לסיפורי ספר בראשית), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מלים לא-ברורות בעברית מקראית. יתרון חשוב אחר של השפה נובע מכך שהיא נכתבה בכתב הברות, הכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו באבג'ד (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את הפונולוגיה (תורת ההגה) ואת המורפולוגיה (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדיים נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

לצורכי מחקר, מקובל לכתוב את השפה האכדית באותיות לטיניות לפי תעתיק מוסכם. לפעמים משתמשים בתעתיק המשקף את החלוקה לסימנים בכתב יתדות, כך שכל סימן מתועתק בנפרד, למשל: ak-ka-du-ú (כל סימן מתועתק פונטית ומופרד במקף). לפעמים מתעתקים את הגיית המילה בלי התחשבות בחלוקה לסימני הכתב המקוריים, למשל: Akkadû (פירוש המילה: אכדי).

ניבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים המשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם:

  • בבלית - הניב הדרומי. נקרא כך כיון שהיה בשימוש באזור העיר בבל.
  • אשורית - הניב הצפוני. נקרא כך כיון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שֶׁבִּירָתָהּ (החל מימי סנחריב) הייתה נינוה.

מבחינה היסטורית מחלקים החוקרים את התפתחות השפה האכדית לתקופות הבאות:

  • 2500 - 1950 (לפנה"ס): אכדית עתיקה
  • 1950 - 1530 (לפנה"ס): בבלית עתיקה/אשורית עתיקה
  • 1530 - 1000 (לפנה"ס): בבלית תיכונה/אשורית תיכונה
  • 1000 - 600 (לפנה"ס): בבלית חדשה/אשורית חדשה
  • 600 (לפנה"ס) - 100: בבלית מאוחרת

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה שבהן. הלבלרים האכדים כתבו את השפה בכתב יתדות, שפותחה בידי השומרים. כתב זה כולל סימנים דמוײ יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך.

באכדית, סימנים אלו סימלו:

  • סימניות שומריות - לוגוגרמות, כלומר, סימנים המײצגים מלים שלמות, שהושאלו מהכתב השומרי (יש חוקרים המכנים אותם "שומרוגרמות").
  • הברות שומריות - סימניות שנשאלו מהכתב השומרי לסימון הברות ולא מלים. בשומרית, רוב המלים הן בנות הברה אחת, ולפיכך, ברוב המקרים סימן להברה הוא גם סימן למילה. בכתב האכדי, סימניות שומריות מציינות לעתים קרובות רק את הערך הפונטי, ולא את המילה עצמה.
  • הברות אכדיות - סימניות שיש להן ערך פונטי מיוחד לאכדית. לעתים קרובות אלה הברות הכוללות עיצורים שלא היו קיימים בשומרית, ולפיכך האכדים לא מצאו סימנית מתאימה להן בכתב השומרי.
  • מגדירים - סימני עזר שאינם מײצגים מילה ואף לא כל ערך פונטי שהוא, אלא מציינים את הקטגוריה אליה שייכת המילה הכתובה לפניהם. המגדירים נועדו להקל על הקריאה ולהבחין בין הומוגרפים.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לייצג פונמות האופייניות לשפות שמיות, ובהן סותם סדקי, עיצורים לועיים ועיצורים נחציים. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועײם, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לייצג אותם בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגוון יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים) ותנועות ארוכות. למשל, צרוף הסימניות ‍ak-ka מציין שהעיצור k מודגש. צרוף הסימניות du-u מציין שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתיים: du-u).

לוחות חמר מתקשים בשריפה, ולפיכך הם השתמרו על אף הצתות שהתרחשו במהלך מלחמות או עקב אסונות. לוחות רבים שנכתבו באכדית התגלו בחפירות ארכאולוגיות בעיראק, בסוריה, בטורקיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישיים. יש לוחות רבים המתארים מיתוסים (סיפורים על האלים), אפוסים, תפילות ולחשים דתיים וכדומה. לוחות אלה עוררו ענײן רב, בפרט בקרב חוקרי המקרא.

פונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי האורתוגרפיה האכדית של כתב היתדות, מספר פונמות פרוטו-שמיות אבדו באכדית. הסותם הסדקי (מיוצג בעברית באות אל"ף) והחוכך הלועי (מיוצג בעברית באות עי"ן) הפרוטו-שמיים, והעיצורים החוככים ה"א, חי"ת וע'ין אבדו כהברות, בין על -ידי שינוי צליל ובין במובן אורתוגרפי, אך הם מגבירים את השימוש בתנועה e, אשר אינה מוכרת בפרוטו-שמית. העיצורים החוככים הצדיים התוך שיניים והאטומים (צאד וצ'אד) התלכדו עם עיצורים שורקים כבכנענית, והותירו 19 פונמות הברתיות: בּ', ג', ד', ז', ט', י', כּ', ל', מ', נ', ס', פּ', ק', ר', ש', ת', ח'א, צאד, ו-וואו.

ישנן ארבע תנועות בעלות אורך משתנה: a, e, i, u, ā, ē, ī, ū.


תנועות

(מימין לנקודה הלבנה תנועה מעוגלת, ומשמאל לה בלתי מעוגלת)

קדמיות כמעט קדמיות מרכזיות כמעט אחוריות אחוריות
סגורות i u
כמעט סגורות
חצי סגורות e
אמצעיות
חצי פתוחות
כמעט פתוחות
פתוחות a


דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפה שמית, לאכדית סממנים דקדוקיים בעלי דמיון רב לאלו אשר לערבית הקלאסית. באכדית שני מינים (זכר ונקבה); שלוש יחסות עבור שמות עצם ועבור שמות תואר (נושא, מושא ישיר ושייכות); שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים); ושלושה מצבים (נפרד, נסמך ומוחלט).

באכדית שלושה עשר בניינים. שלושת השינויים החלים בבניין הקל (הממוספר כ-I או נקרא גְרוּנדשטאם, בניין G) הם הכפלת אות השורש השנייה (II או דוֹפּלוּנגשטאם, בניין D), תחילית ש' (III או בניין Š) או תחילית נ' (IV או בניין N). סדרה שנייה, הכוללת את הבניינים הרפלקסיביים, נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "ta" בין שתי אותיות השורש הראשונות. שתי מערכות אלה - כל מערכת בת ארבעה בניינים - הן הנפוצות באכדית. מערכת שלישית נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "tan" בין שתי אותיות השורש הראשונות. בניין נוסף ונדיר למדי הוא בניין ŠD, שמצוי בטקסטים ספרותיים בלבד וזהה בהוראתו להוראת הבניינים D ו- Š. בניין זה נוצר על ידי הכפלת אות השורש השנייה והוספת התחילית Š. להלן הבניינים, הנומנקלטורה שלהם ודוגמות מהפועל parāsum (פ.ר.ס: "להחליט, להבדיל, להפריד"):

זיהוי הבניין סימון תבנית שימוש הערות
1.I "G" iprus בניין קל (unmarked), משמש ליצירת פעלים יוצאים ופעלים עומדים מקביל לבניין קל בעברית
1.II "D" uparris אות השורש השנייה מוכפלת ("בניין כבד"), מתאר פעולה אינטנסיבית מקביל לבניין פיעל בעברית
1.III "Š" ušapris צורן š (ש), מעיד על פועל גרימה (קוזטיבי) מקביל לבניין הפעיל בעברית
1.IV "N" ipparis צורן n, מעיד על פועל סביל (פסיבי) מקביל לבניין נפעל בעברית
2.I "Gt" iptaras בניין קל עם תוכית t לאחר אות השורש הראשונה, מעיד על פועל הדדי או חוזר (רפלקסיבי) מקביל לבניין אִפְתַעַלַ (בניין 8) בערבית
2.II "Dt" uptarris אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית (infix) ‏t, מעיד על פועל חוזר ב"בניין כבד" מקביל לבניין התפעל בעברית
2.III "Št" uštapris צורן š (ש) עם תוֹכית t, מעיד על פועל גרימה חוזר מקביל לבניין אִסְתַפְעַלַ (בניין 10) בערבית
2.IV "Nt" ittapras סביל חוזר, דהיינו, אולץ לעשות משהו לעצמו חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה. מקביל בהוראתו לצורת הסלנג "התפועל", כמו "המאמן התפוטר".
3.I "Gtn" iptarras בניין המתאר פעולה שהיא הרגל או פעולה חסרת הפסקה [1] חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.II "Dtn" uptarris בניין המתאר פעולה אינטנסיבית חסרת הפסקה חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.II "Štn" uštapris בניין המתאר גרימת פעולה חסרת הפסקה או גרימת הרגל חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.IV "Ntn" ittapras בניין סביל חסר הפסקה או הרגל סביל חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה

רוב הפעלים באכדית מורכבים משורשים בני שלושה עיצורים, אך קיימים גם שורשים בני שני עיצורים ובני ארבעה. ישנם שלושה זמנים: הווה, עבר פשוט ומצב. הווה משמש לציון פעולה אשר לא נשלמה, ועבר פשוט משמש לציון פעולה שנשלמה.

הריבוי באכדית הוא סדיר לרוב, אם כי קיימות מילים ממין זכר אשר ריבוין נקבי. במובן זה, אכדית דומה לעברית.

תחביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפוס התחבירי הנפוץ באכדית הוא נושא-מושא-נשוא, אשר איננו אופייני למרבית השפות השמיות, המאופיינות בסדר המלים נשוא-נושא-מושא. בעבר הועלתה הטענה כי סדר מלים זה נוצר בהשפעת השפה השומרית, המאופיינת בתחביר זהה לזה האכדי. ישנן עדויות לכך שדובריהן הילידיים של שתי השפות היו במגע קרוב אלו עם אלו והיוו חברה משותפת במשך 500 שנה לכל הפחות; לכן, ייתכן כי נוצר ביניהן קשר הדדי.

עדות נוספת לשימוש בדפוסי נשוא-נושא-מושא או נושא-נשוא-מושא היא העובדה, כי כינויי מושא ישירים ועקיפים נוספים לפועל. נראה כי סדרי מלים אלו נכנסו לשימוש בין האלף הראשון לפני הספירה לבין האלף הראשון לספירה, ככל הנראה תחת השפעת הארמית.

תעודות מרכזיות הכתובות באכדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת האכדית על העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שאכדית הייתה שפה בינלאומית היא השפיעה על העברית ותרמה לה מספר רב של מילים, בהן ניתן למצוא את המילה היכל שהגיעה לעברית משומרית (E-GAL) דרך האכדית ((m)ekallu), סולם (באכדית simmiltu - "כבש מדרגות"), שמות החודשים העבריים תשרי (tišritu - "התחלה"), מרחשון (מצירוף המלים הבבלי "warh šman" - "חודש/ירח שמיני"), ניסן (nisano - "ניצן"), אלול (Ululu או Elulu - "קציר") וכן מלים רבות נוספות.

מאחר שגם העברית וגם האכדית הן שפות שמיות ניתן למצוא מלים דומות בשתי השפות בלא השפעת אחת על השנייה (למשל: bītum - בית, ummum - אמא, abum - אבא, tanurum - תנור וכן פעלים: akālum - לאכול, alākum - ללכת, wašābum - לשבת ועוד).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]