מלחמת גוג ומגוג
מלחמת גוג ומגוג הוא מושג הקיים במסורות שונות ביהדות, בנצרות ובאסלאם, המתאר מלחמה או סדרת מלחמות שצפויות להתרחש באחרית הימים. גוג ומגוג קשורים בכוחות הרוע: האנטיכריסט במסורת הנוצרית, ארמילוס במסורת היהודית ואל-מסיח א-דג'ל במסורת המוסלמית.
במסורת היהודית גוג ומגוג הם עמים השוכנים בצפון שיתקיפו את עם ישראל לאחר שכבר ישוב לארץ ישראל מגלותו. אלוהים ילחם כנגדם, וינצח וישמיד אותם באמצעות מהפכה קוסמית עולמית, שאחריה תבוא גאולה שלמה לעם ישראל וכל העמים יכירו בגדולת אלוהי ישראל. בנצרות ובאסלאם גוג ומגוג הם עמים פראיים השוכנים אי-שם בקצווי העולם וזוממים ביחד עם כוחות הרשע להשתלט על העולם. באחרית הימים הם עתידים לפרוץ את המחסומים העוצרים בעדם. רק האלוהים יצליח להילחם כנגדם ולהכניע אותם. אחרי מלחמה זו יגיע זמן ימות המשיח, יום הדין או הגאולה לעולם.
בשלוש הדתות האברהמיות היו מי שהתייחסו לגוג ומגוג כאל אלגוריה לכוחות רשע הקיימים בנפש האדם או במציאות החברתית או הפוליטית. בתקופות שונות היו שזיהו אותם עם עמים או מעצמות שנתפסו כאיום קיומי ממשי על החברה והדת וכחלק מיום הדין ומסוף העולם העומדים להגיע. אמונות אלה ממשיכות להתקיים ותופסות מקום בהשקפות העולם ובפירושים למציאות הפוליטית והחברתית האקטואלית.
הנבואה על גוג ומגוג בספר יחזקאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור האמונות בגוג ומגוג הוא בפרקים ל"ח ול"ט בספר יחזקאל. בפרקים אלה מתואר חזון יחזקאל על "גוג מארץ מגוג" שהוא הבסיס לכמה מהתיאוריות האסכטולוגיות בדתות המונותאיסטיות.[1]
הנביא נשלח להביא את דבר האלוהים אל "גּוֹג מאֶרֶץ הַמָּגוֹג".[2] גוג המכונה נשיא, הוא ראש משך ותובל וגם פרס כוש ופוּט גֹּמֶר ותוגַרְמָה, היושבים ב"יַרְכְּתֵי צָפוֹן".[3] הם מתוארים כעמים לוחמים, פרשים רכובים על סוסים, עוטי שריון ולהם כלי נשק רבים. גוג מצווה להכין אותם ולפקד עליהם עד שיגיע זמן "אחרית הימים", שבו יצא בראש צבאו להתקיף את ארץ ישראל – שתהיה ארץ שלווה ומפורזת ובה ישב עם ישראל בביטחון. גוג והעמים שקיבץ יבואו על עם ישראל בהפתעה, כמו ענן המכסה את הארץ, כדי לשלול שלל ולקחת ביזה. אך אז יקום כנגדם אלוהים ויביס אותם בקטסטרופה קוסמית שתשמיד את כל החיים בארץ ובים. כתוצאה מכך יפנו העמים אחד כנגד השני ותפתח ביניהם מלחמת הכול בכול, שתהיה סיבה נוספת למפלתם. תבוסת גוג וצבאותיו תהיה כה גדולה עד שלא יהיה די מקום בארץ כדי לקבור את כל מתיהם. לאחר הניצחון הגדול הזה יכירו כל העמים בעולם בגדולתו של אלוהים, שישוב ויקבץ את עם ישראל לארצו והעם ישב בה לבטח ויחזור בתשובה מכל חטאותיו בעבר. מטרת המלחמה והניצחון היא ההכרה בגדולת האל: ”והִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.”[4]
במסורת היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהותם של גוג ומגוג בספר יחזקאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנבואת יחזקאל (פרקים ל"ח – ל"ט) גוג מוצג כאדם שהוא נשיא של עמים ששמם משך ותובל, השוכנים בארץ ששמה מגוג: ”גּוֹג, אֶרֶץ הַמָּגוֹג, נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל”. הוא מנהיג עמים נוספים: ”פָּרַס, כּוּשׁ וּפוּט... גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו.” לאחר ניצחון אלוהים על צבאות גוג יקברו כל מתיו הרבים מספור במקום שיקרא: "גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג". אך כבר חז"ל משתמשים בצירוף "גוג ומגוג" במובן של שני עמים, במקום התיאור של גוג כמלך של עם או ארץ בשם מגוג ("גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג") הצירוף הזה מופיע בתלמוד כדבר ידוע ומובן לכול: ”כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורענויות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג.”[5]
השם גוג ושמות העמים שהוא מנהיג מופיעים בספר בראשית פרק י', ברשימת בני נח: גמר, מגוג, תובל, משך ותוגרמה – הם צאצאי יפת, וכוש ופוט הם צאצאי חם. לא ברור מדוע מופיעים דווקא עמים אלה כאויב הנורא שילחם בעם ישראל לאחר שכבר שב לארצו. פרשני המקרא המסורתיים ניסו לזהות אותם עם עמים בני תקופתם, שנחשבו כאויבים לעם ישראל, כמו המלבי"ם בפירושו לספר יחזקאל המזהה אותם עם אדום (הנוצרים) וישמעאל (המוסלמים):
"הנה, בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים. ויבוא גוג, נשיא משך ותובל, מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום. ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא, כמו שכתב היוסיפון ושם אמר כי פרס, כוש ופוט איתם, וכן בית תוגרמה, שהם כולם נִמולים, מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל."
על פי נבואת יחזקאל גוג וצבאותיו יבואו מ"ירכתי צפון". גם ירמיהו ניבא על עם כובש שיגיע מהצפון. תיאור צבאותיו של גוג כפרשים וקשתים נועזים הבאים בסערה וזורעים הרס, הולם את תיאור השבטים הסקיתים ששכנו מצפון לים השחור ונחשבו כברבריים במיוחד, ונראה ששמעם עורר חרדה בקרב יושבי המזרח התיכון. גרשון ברין רואה קשר בין גוג ובין מלך לידיה הידוע מכתבים יווניים בשם גיגס ומכתובות של אשורבניפל מלך אשור בשם גוגו, שהפך, כנראה, לדמות אגדתית ואפשר שמשום כך תלה בו יחזקאל את החזון האפוקליפטי שלו.[6]
מלחמת גוג ומגוג וימות המשיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הנאמר בנבואה, תתרחש מלחמת גוג לאחר שישראל כבר יגאלו וישובו לאדמתם, ואף יחיו שם בשלום שנים רבות. תיאור זה הוא מיוחד במינו בספרות הנבואית. בנבואות גאולה אחרות של יחזקאל אין כל רמז לאירוע כזה, שיתרחש לאחר קיבוץ הגלויות והשיבה לארץ.[7] עם זאת רוב הפרשנים מקשרים את נבואת יחזקאל על גוג עם נבואות זעם וגאולה של נביאים אחרים: ישעיהו, ירמיהו, יואל, זכריה, ורואים בהן תיאור של אותה המלחמה.[8] בנבואות אלה, כמו בנבואת יחזקאל, מלחמת האל באויבי ישראל תלווה בזעזוע אדיר בסדרי היקום שיביא להרס את כל סדרי הטבע. חז"ל יחסו חשיבות יתרה לנבואה זו וקבעוה כהפטרה לשבת של חול המועד סוכות.[9]
מלחמת גוג ומגוג נקשרה בבואו של המשיח. על פי מסורת מקובלת משיח בן יוסף ייהרג במלחמת גוג ומגוג.[10] יש מדרשים המקשרים את מלחמת גוג ומגוג כנגד ישראל עם ארמילוס הרשע, שהוא זה שיהרוג את משיח בן יוסף.[11] לאחר תבוסתם הסופית של גוג ומגוג וארמילוס יגיע משיח בן דוד ועמו הגאולה השלמה. במהלך הדורות הרבו פרשנים ודרשנים לעסוק במלחמת גוג ומגוג. הם רואים את גוג ומגוג כמייצגים את כל האומות שבעולם או את כל מי שהיו אויבי עם ישראל מאז ומעולם. אלוהים בעצמו הוא שילחם בהם והניצחון המוחלט והשלם עליהם יהיה עדות מושלמת וסופית למלכות האלוהים וגדולתו. כל העמים והאומות יכירו בו, ולישראל תהיה גאולה שלמה.[12] יש שראו במלחמה כוונה עמוקה למלחמת הטוב ברע, ולעבודה הרוחנית שיש לעשות כדי להתגבר על היצר הרע.[13]
מקורות יהודיים חלוקים בזמנה של המלחמה, האם תתקיים לפני[14] או אחרי[15] בוא המשיח, או שמא תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו.[16] על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.[17] על פי הלכות מלכים ומלחמות לרמב"ם, בראשית מלחמת גוג ומגוג יבוא נביא לישראל שיכין ויישר את לב העם בהיבטים הרוחניים והמוסריים.[18]
הפרשנות היהודית המסורתית העלתה נימוקים שונים לכך שההתקפה של גוג ואסופת העמים תבוא לאחר שכבר יחזור העם לארצו וישב בה לבטח. יש שניסו לטעון שהעם או חלק ממנו ישוב ויחטא ולכן יחליט אלוהים להענישו.[19] אחרים טוענים כי לאחר קיבוץ הגלויות תהיה ארץ ישראל מרכז לסחר בינלאומי ותהפוך ל"טבור הארץ", והאומות ירצו לבזוז את עושרה (יחזקאל, ל"ח, י"ב–י"ג). מסורות שונות מדגישות שמלחמת גוג ומגוג היא שלב בתהליך הגאולה: ”לא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה.”,[20] וגם ”צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד. אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר: "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם... והיה ה' למלך על כל הארץ".[21]”[22] יש המדגישים כי מלחמת אלוהים בגוג וצבאותיו לא נועדה בעיקרה כדי לנקום באויבי ישראל ולהביא לעם גאולה, אלא בראש ובראשונה כדי למחות את ההשחתה והרוע ולקדש את שם האל בעולם. ולכן, מלחמה זו תהיה מלווה בקטסטרופה קוסמית שתמחה את העולם הקיים על כל הרע שבו כדי לבנות עולם חדש וטהור.[23]
העיסוק במלחמת גוג ומגוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרו "משנה תורה" כתב הרמב"ם בנוגע למלחמת גוג ומגוג ולגאולה המשיחית לעתיד לבוא, שאין אדם צריך להתעסק בדברים הללו, משום שהם לא מביאים לא ליראה ולא לאהבה. למרות אזהרתו של הרמב"ם, ניסו רבים במהלך השנים לזהות את מלחמת גוג ומגוג עם אירועים ותהליכים היסטוריים[24] וזיהו את גוג ומגוג בעיקר עם עמים וממלכות שאיימו על קיומו של עם ישראל. בין שהיו אלה אויבים מהעבר המקראי – כמו ”ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג”,[25] או שזיהו את גוג ומגוג עם האימפריה הרומית,[26] שהייתה המעצמה העולמית בימיהם. בהשפעת המסורות על העמים הכלואים בין הים הכספי והקווקז, שהתפשטו בעולם הנוצרי והמוסלמי בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, היו גם רבנים שזיהו את גוג ומגוג עם עמים ברבריים מהצפון כמו הסקיתים והגותים.
בשנת 1812 כשפלש נפוליאון לרוסיה הייתה מחלוקת בין מנהיגי החסידות במזרח אירופה. יש שרצו שנפוליאון ינצח ויש שרצו שינצח הצאר הרוסי. בראשם של מי שרצו בניצחונו של נפוליאון היה רבי מנחם מֶנדל מרימַנוֹב. ר' מנדל וסיעתו השתדלו בכל מאודם בתפילה שנפוליאון יהפוך לגוג ומגוג כי אחריו תבוא הגאולה השלמה. אך היו צדיקים אחרים שרצו בניצחון הצאר הרוסי, בהם החוזה מלוּבּלין והמגיד מקוז'ניץ. אלה התפללו לתבוסת נפוליאון, כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה. על מחלוקת זו כתב מרטין בובר בספרו "גוג ומגוג".[27]
צמיחת המסורות על גוג ומגוג בנצרות ובאסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]_Attack.jpg)
גוג ומגוג וגם השטן מופיעים בחזון יוחנן האפוקליפטי מסוף המאה הראשונה לספירה. לטקסט זה הייתה לו השפעה עצומה על האמונות באחרית הימים ובגוג ומגוג בנצרות ובאסלאם:
"וְאַחֲרֵי כְלוֹת אֶלֶף הַשָּׁנִים יֻתַּר הַשָׂטָן מִבֵּית מִשְׁמָרוֹ. וְיָצָא לְהַדִּיחַ אֶת־הַגּוֹיִם בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ אֶת־גּוֹג וּמָגוֹג וּלְקַבְּצָם לַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר מִסְפָּרָם כְּחוֹל הַיָּם. וַיַּעֲלוּ עַל־מֶרְחֲבֵי אֶרֶץ וַיָּסֹבּוּ אֶת־מַחֲנֵה הַקְּדֹשִׁים וְאֶת־הָעִיר הַחֲבִיבָה וַתֵּרֶד אֵשׁ (מֵאֵת הָאֱלֹהִים) מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתָם. וְהַשָׂטָן אֲשֶׁר הִדִּיחָם הֻשְׁלַךְ בַּאֲגַם־אֵשׁ וְגָפְרִית אֲשֶׁר־שָׁם גַּם־הַחַיָּה וּנְבִיא הַשָּׁקֶר וְיֻסְּרוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
— חזון יוחנן ספר ההתגלות, פרק כ', 7–10
_building_the_brazen_wall_against_the_people_of_Gog_and_Magog._Painted_on_paper.jpg)
כמה מהתאורים המופיעים בטקסט זה הפכו למוטיבים חוזרים בטקסטים נוצריים ומוסלמיים על גוג ומגוג: המאסר בן אלף שנים שיוטל על השטן שבסיומו הוא יצא בראש גוג ומגוג, הנמצאים ב"ארבע כנפות ארץ" והם כה רבים עד ש"מספרם כחול הים". מוטיבים אלו הופיעו באפוקליפסה של פסיבדו מיתודיוס, מהמאה השביעית, שמופיעים בה גוג ומגוג והאנטיכריסט. בעקבותיה התקבע התיאור של גוג ומגוג כ"עמים טמאים". הם מתוארים כקניבלים האוכלים בשר ילדים ועוברים ושותים דם, האוכלים כל מאכל טמא ולא מקובל, כמו כלבים, עכברים, זוחלים וחרקים. בטקסט זה גם מופיע לראשונה הקישור של גוג ומגוג עם יצורים בעלי ראש כלב (Cynocephaly) לפיו עם של בעלי ראש כלב הוא אחד מהעמים הנלווים לגוג ומגוג. מקורו של הטקסט הוא בקהילה סורית-נוצרית והושפע, ככל הנראה, מהאירועים הדרמטיים של התקופה: הניצחון של הירקליוס, הקיסר הביזנטי, על פרס ב-628, כיבוש ירושלים על ידי המוסלמים ב-636 והקמת כיפת הסלע. טקסט זה הוא אחד המקורות המוקדמים ביותר בו מופיע אלכסנדר הגדול כמי שבנה את החומה[28] העוצרת את גוג ומגוג.[29]
הסיפורים על גוג ומגוג, כעמים מסתוריים חורשי רע, המאיימים להשמיד את העולם הנוצרי והסיפור על החומה שבנה אלכסנדר הגדול למרגלות הרי הקווקז מצאו את מקומם ברומן אלכסנדר. באחת הגרסאות הקדומות של רומן אלכסנדר, (הנוסח הסורי 629–636), נזכרים גוג ומגוג כמלכי העמים הפראיים שאלכסנדר לכד מאחורי החומה הידועה כשערי אלכסנדר. על פי הסיפור אלכסנדר רדף אחר אויביו עד למעבר בין שתי פסגות הרים בקווקז. הוא החליט לאסור את "האומות הטמאות" של הצפון, הנקראים גוג ומגוג, שהם ההונים, מאחרי קיר ברזל או אבן קשה. בעזרת האל סגרו אלכסנדר ואנשיו את המעבר הצר, ובכך מנעו מגוג ומגוג ה"פראים" פלישה לאדמות שמדרום. על שער הברזל חרט אלכסנדר כתובת לפיה הכלואים ישוחררו בעוד 826 שנים. מיקום המעבר שבו הציב אלכסנדר את החומה לא היה ברור מעולם. חלק מהמקורות מתארים אותו כמעבר בין הרים וחלקם כמעבר צר בין פסגות הרים והים הכספי.[30]
רומן אלכסנדר ובו הסיפור על גוג ומגוג תורגם לשפות רבות זכה לתפוצה נרחבת במזרח התיכון ובאירופה בעת העתיקה ובימי הביניים בארצות הנצרות ובארצות האסלאם. גוג ומגוג, כעמים המאיימים על שלום העולם ועל הדת נתפסו גם בעולם הנוצרי וגם בעולם המוסלמי כאיום ממשי וכסכנה הנמנעת כל זמן שהחומה העוצרת אותם לא נפרצה. יש הרואים בגוג ומגוג מעין צופן שאליו נוקז הפחד מפני תופעות שנראו מאיימות והרסניות לחברה: קאניבליזם, רצח ילדים, רצח הורים, התמוטטות המוסר, זרים וכופרים. כך במפת אבסטורף מהמאה ה-13 מופיעות שתי דמויות אנוש מעוותות ליד הים הכספי ולידן נכתב: כאן כלא אלכסנדר את העמים הטמאים גוג ומגוג, אוכלי בשר אדם ושותי דם שהאנטיכריסט מנהיג.[31] תיאור דומה של גוג ומגוג מופיע גם באטלס הקטלאני של אברהם קרקש מהמאה ה-14.
גוג ומגוג בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרו, "עיר האלוהים", התייחס אוגוסטינוס לגוג ומגוג כאל אלגוריה. הוא מציג את גוג ומגוג לא כאומות ספציפיות, אלא כ"אזרחי השטן" – אויבים פוטנציאליים של הנצרות העשויים להימצא בכל חברה ולהתפרץ בבוא היום.[32] יואכים מפיורה, שהשפיע מאוד על זרמים אסכטולוגיים בנצרות טען שגוג הוא האנטיכריסט האחרון.[33]
על אף שמעולם לא פסקו הניסיונות לזהות את גוג ומגוג עם עמים ושבטים ריאליים, או כיצורים דמוניים השוכנים בקצוות העולם, היו שטענו שיש לזהות אותם בתוך החברה הנוצרית ואף בלב ליבו של המימסד הכנסייתי. כך פירשו את "הצפון" – משם יגיעו גוג ומגוג על פי נבואת יחזקאל כאלגוריה ליסוד המרדני שבאדם, האנטיכריסט שבטבע האנושי. כחלק בתוך גופו של ישו, שהוא הכנסייה, הנגוע בכוחות האופל: המינים, הפורשים, הצבועים ואנשי הכהונה המתחזים.[34] מגמה זו התפתחה בעקבות הזיהוי של אנשי כנסייה בכירים ואף של אפיפיור כאנטיכריסט – מי שנועד להרוס את הנצרות ביחד עם גוג ומגוג. תופעה זו החלה בתקופת מאבק האינווסטיטורה במאה ה-12 ונמשכה עם המאבקים סביב אפיפיורות אביניון. ברנאר מקלרבו שהטיף למען מסע הצלב השני כינה את הסרצנים (המוסלמים) גוג ומגוג.[35]
במאבקים המרים שפרצו סביב התנועה ההוסיטית, שיצאה בביקורת על השחיתות והצביעות של הכנסייה, Jacob of Mies שאל במסה שפרסם: "מי הם גוג ומגוג?" ומשיב, תוך הסתמכות על הפרשנות המילולית של אוסביוס והירונימוס לשמות: "גוג" פירושו גג (בעברית) – הוא מסתיר תחתיו את כל הצבועים והמושחתים. "מגוג" פירושו – מחוץ לגג, אלו שכבר ויתרו על הצביעות ויצאו בגלוי כנגד הכנסייה כעריצים אכזריים.[36] ביקורתו כוונה כנגד הפלגים הקיצוניים של התנועה ההוסיטית, כלומר אויבי הנצרות הפועלים בתוך החברה הנוצרית עצמה.
לאחר ניצחונותיהם של העותמאנים בהונגריה ובהשפעת המצור על וינה ב-1529, מרטין לותר, הטיף כנגד שתי סכנות שמאיימות על הנצרות. הוא קרא למלחמת קודש כנגד האיום הטורקי על אירופה הנוצרית, והבטיח שהנופלים בקרב נגד הטורקים יוכרו כמרטירים. בפרשנותו לנבואת יחזקאל טען כי הנבואה אינה פונה לעם ישראל, אלא אל הנוצרים וכי ירושלים הנזכרת בה היא אלגוריה לנצרות. הוא האמין שמאורעות התקופה מעידים על סוף העולם המתקרב ובדרשותיו קרא לטורקים "גוג", ולאפיפיור קרא "מגוג". הראשון מסמל את האויב מבחוץ – הטורקים, והשני את האויב מבפנים. מבין השניים האויב הפנימי הוא המסוכן יותר, כי המלחמה בטורקים ממלאת את השמים במרטירים, ואילו האפיפיורות ממלאת את השאול בנוצרים.[34]
בעקבות לותר פשטו האמונה שהאפוקליפסה קרבה, וזיהוי הסכנה הטורקית עם גוג ומגוג, לחוגים פרוטסטנטים באנגליה ובקרב הפוריטנים במושבות ניו אינגלנד. בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית שימשו הנבואות על גוג ומגוג בספר יחזקאל ככלי נשק רוחני נגד הצד השני גם למדינות הצפון וגם למדינות הקונפדרציה.
במאה ה-20 תפסו פרשנויות אקטואליות לנבואת יחזקאל מקום חשוב בדרשות של מטיפים אוונגליסטיים. ברית המועצות זוהתה כאויב האפוקליפטי גוג ומגוג, המקרב את מלחמת "יום הדין", המאיים על ארצות הברית גם באידאולוגיה הקומוניסטית שלו וגם בנשק הגרעיני שברשותו.
המטיף והמנהיג האוונגליסטי ג'ון הייגי טוען כי רוסיה ומדינות ערב יפלשו לישראל בשנים הקרובות, וכי הם יעצרו על ידי ה' צבאות. לאחר מכן ימלוך משיח-השקר (האנטיכריסט), שיהיה ראש האיחוד האירופי. לאחר מכן צבאות אירופה יתעמתו עם סין בהר מגידו. ברגע האחרון יגיעו צבאות האל בהנהגת ישו, יחסלו את הרשעים ויפתחו במלכות אלף השנה (המילניום) תחת שלטון ישו מהר הבית. לפי טענתו כל זה נכתב בספר יחזקאל, דניאל ובחזון יוחנן.[37] הייגי כתב ב-2006 כי "הדו-קרב הגרעיני עם איראן הוא ודאי. המלחמה העצומה במזרח התיכון תאסוף את העולם אל ארמגדון."[38]
עמים שזוהו כגוג ומגוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמינים של הדתות האברהמיות, למן העת העתיקה ועד ימים אלה, האמינו ועדיין מאמינים בקיומם של גוג ומגוג. אולם הניסיונות לתאר אותם נסובו בין שני קטבים. מצד אחד רווחו תיאורים דמיוניים, של יצורים מפלצתיים שהם ספק אדם, מעוותים, טמאים, קניבלים, מרושעים בעלי בריתו של השטן. מצד שני הם זוהו בתקופות שונות עם עמים ושבטים קיימים. בדרך כלל כאלו השוכנים בצפון אירופה או בערבות אירו-אסיה,[39] שנודעו כלוחמים נועזים, ויצאו במסעות כיבוש והרס למערב ולדרום. נוסעים וגאוגרפים טענו שראו אותם או שמעו עליהם שמועות מהימנות. במקרים אחרים הם זוהו עם אימפריות ידועות.
יוסף בן מתתיהו, במאה הראשונה, זיהה את "המגוגים" עם הסקיתים, ששכנו בערבות דרום רוסיה ונודעו כפרשים נועזים.[40] אוסביוס זיהה את גוג ומגוג עם האימפריה הרומית. בעקבות פלישות הגותים לשטחי האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הביזנטית ובגלל הדמיון הפונטי בין השמות המופיעים בחלק מהמקורות כ"גוט ומגוט", זיהו תאולוגים והיסטוריונים נוצרים במאות החמישית והשישית את גוג ומגוג עם הגותים.
טקסטים נוצריים מהמאה השביעית זיהו את גוג ומגוג עם ההונים, שהתקפותיהם במשך יותר מ-200 שנה על שטחי האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הביזנטית הביאו להיחלשותן. מסעות ההרס והביזה של ההונים הטילו אימה והם תוארו כאויבי עולם התרבות הרומי וכאויבי הנצרות. הדּוֹגְמָה הנוצרית ראתה באטילה ובהונים שוט שבאמצעותו מעניש אלוהים את עובדי האלילים, הכופרים והחוטאים. ההתקפות של אטילה תוארו כחלק מתוכנית אלוהית לתיקון עולם כשההונים הם ה"מקל של הזעם האלוהי". עלייתה של ממלכת כזריה בין המאות השביעית והעשירית, כגורם מדיני חדש במזרח והשמועות שנפוצו על התיהדותם של הכוזרים הביאה גם לזיהוי שלהם עם גוג ומגוג. זיהוי שהופיע גם בדיווחיו של הגאוגרף המוסלמי אבן פדלאן.
הופעת המונגולים על הבימה ההיסטורית והאיום שלהם על מדינות האסלאם והנצרות, מאז המאה ה-13, הפך אותם לבני דמותם של גוג ומגוג המבשרים את קץ הימים. הפחד שעוררו מסעות ההרס של המונגולים, וגם הדמיון הפונטי בין השמות "מונגול" ו"גוג" ו"מגוג", חיזקו את הקישור.[41] האימפריה המונגולית שהגיעה במערב עד לפולין ולהונגריה וכללה במזרח את כל סין, פתחה דרכים חדשות בין אירופה ואסיה. בסיפורי נוסעים אירופאים הוצגו המונגולים כצאצאי גוג ומגוג והחומה הסינית הגדולה תוארה כחומה של אלכסנדר שמאחוריה כלואים גוג ומגוג. מרקו פולו סיפר על שני עמים הנקראים אונג ומונגול שהם גוג ומגוג.[42]
_64_-_O_Goze_i_Magoze.jpg)
התעצמותה של האימפריה העות'מאנית במאה ה-15, והאיום הישיר שלה על מרכז אירופה, הביאו לזיהוי של הטורקים עם גוג ומגוג. גם במקרה זה הסכנה הטורקית-מוסלמית נתפסה כעונש אלוהי על חטאי החברה הנוצרית.
הקשר עם עשרת השבטים האבודים והאמזונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקישור של גוג ומגוג ליהודים בכלל ובפרט למיתוס של עשרת השבטים האבודים הוא בעצם קישור בין שתי תעלומות: לאן נעלמו עשרת השבטים שהוגלו מארץ ישראל לאשור על ידי שלמאנסר ומי הם המונגולים, שאינם נזכרים בברית הישנה או בברית החדשה, המאיימים להשמיד את אירופה הנוצרית. בסוף המאה ה-13 נפוצו שמועות לפיהן המונגולים הם יהודים או שהתגיירו ליהדות. ידיעות כאלו הושפעו, ככל הנראה, גם מן הסיפורים על התגיירות הכוזרים.
בימי הביניים נפוץ הסיפור לפיו עשרת השבטים האבודים של עם ישראל הם גוג ומגוג או כי הם שוכנים בסוף העולם ליד גוג ומגוג. המקור הידוע המוקדם ביותר המקשר את עשרת השבטים עם גוג ומגוג הוא ספרו של פטרוס קומסטור, היסטוריה סכולסטיקה (1173) שתורגם לשפות רבות והיה נפוץ מאוד בימי הביניים. בפרק על מגילת אסתר, קומסטור מספר כי כאשר אלכסנדר הגדול הגיע ל"הרים הכספיים", פנו אליו עשרת השבטים שהוגלו לשם וביקשו ממנו שיעזור להם להיחלץ מהמכשול שעוצר בעדם. אך אלכסנדר ששמע שהם מרדו באלוהים, החליט לחזק עוד יותר את המכשול. הוא הביא אבנים ענקיות כדי לחסום את המעבר ואף הוסיף וקרא לעזרת אלוהי ישראל, שנענה לבקשתו, וקירב בין שני הרים גבוהים כך שיחסמו את המעבר לחלוטין.[43]
הזיהוי של המונגולים עם היהודים התפשט גם הוא בהשפעת "Historia scholastica" שמחברה טען שהמונגולים הם צאצאי היהודים שהגלה שלמנאסר. מתיו פריז, היסטוריון אנגלי מהמאה ה-13 סיפר על הקשרים בין היהודים האלה העצורים מאחורי המחסום עם היהודים שחיים תחת שלטון הנוצרים באירופה. על פי סיפורו אותם יהודים אגרו נשק ויחד עם אחיהם הכלואים מאחורי חומת אלכסנדר הם מתכננים להתקיף את הנוצרים ולהשמיד אותם.
לקישור של גוג ומגוג עם עשרת השבטים תרם גם מכתב הכומר יוחנן – Prester John שהיה נפוץ מאוד באירופה מאז המאה ה-12, שבו נטען שעשרת השבטים הם נתיני המלך ג'ון והם חיים מאחורי נהר אבנים. ייתכן שסיפורים אלה הושפעו מן המיתוס של עשרת השבטים שנפוץ בין היהודים מאז המאה העשירית על הממלכות החזקות של עשרת השבטים הנמצאות אי-שם מעבר לנהר הסמבטיון.
ריקולדו דה מונטה די קרוצ'ה, נזיר דומיניקני שהיה מיסיונר בארצות האסלאם והגיע לחצר השליט המונגולי, טען בכתביו שהמונגולים הם חלק מאותם יהודים שהוגלה עוד על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר אל מעבר לנהר גוזאן. עם זאת לדבריו, הטטארים (כפי שנקראו המונגולים אז באירופה) אינם מכירים את מנהגי היהודים, והם עצמם טוענים שהם נקראים מונגולים כשיבוש מהשם "מגוגולי" והם צאצאי גוג ומגוג.[44]
בגרסאות רבות שהיו לאגדה על העמים הכלואים מאחורי חומת אלכסנדר, נזכרים גוג ומגוג כזהים לעשרת השבטים האבודים או כשוכנים לצידם. במאה ה-14 החלו להופיע בטקסטים בגרמנית מקומית ובמפות של העולם בגרמניה אזכורים של "היהודים האדומים". המקור הידוע המוקדם ביותר שהם נזכרים בו הוא שירה אפית חצרונית משנת 1270 בשם "Der Jüngere Titurel". היהודים האדומים מתוארים בה כעם פראי החי בקצווי אסיה. הם, כלואים על ידי ההרים הנקראים גוג ומגוג מצד אחד, ומהצד השני סוגר עליהם נהר שמימיו זורקים אבנים לשמים ללא הרף. אם יצליחו לצאת משם הם ימיטו חורבן על העולם הנוצרי והאלילי כאחד.[45] השם "יהודים אדומים" ככינוי לעשרת השבטים מופיע רק בגרמנית מקומית.
ספר "מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל" מהמאה ה-14, שזכה לתפוצה נרחבת, תרם לזיהוי של גוג ומגוג עם עשרת השבטים האבודים ועם היהודים ככלל. על פי סיפורו, היהודים שנכלאו ליד הים הכספי על ידי אלכסנדר, כפופים למלכה אמזונה, ואינם יכולים לצאת בעיקר משום שהם דוברי עברית – שפה שאיש לא מבין מלבדם. כאשר יצליחו להשתחרר מכלאם הם יחברו ליהודים היושבים באירופה, שגם הם דוברי עברית, ואז ישתלטו על העולם הנוצרי ויהרגו את כל מי שלא יקבל עליו את אמונתם.[46]
במפת בורגיה, תחריט נחושת מ-1430 מדרום גרמניה, מופיעים בפינה המזרחית שני אזורים מבוצרים הנקראים גוג ומגוג ולצידם כיתוב: "הפרובינציה של גוג, היכן שהיהודים נכלאו מאז ימי ארטקסרקס (דריווש השני), מלך הפרסים. מגוג – הם אנשים גדולים וענקים שמנהגיהם מוזרים. יהודים אלה נאספו מכל רחבי פרס".[47]
האמונה בקשר בין עשרת השבטים לגוג ומגוג ולמונגולים התקיימה גם במאה ה-16. המלומד גוולים פוסטל, שהיה גם מזרחן והיבראיסט, כתב ב-1560 בספרו "De la République de Turcs", שמקורם של הטטרים (המונגולים), כמו הטורקים, הוא בעשרת השבטים. גוג ומגוג שייכים לשבט דן. הם מתכוננים לבואו של האנטיכריסט והשטן מעכב אותם ליד הקוטב הצפוני.[48]
גוג ומגוג באסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור של גוג ומגוג נזכר בקוראן, בפרק 18, שם מסופר על "בעל שתי הקרנים" הנוסע לקצווי הארץ. עמים, שאינו מבין את שפתם פנו אליו בבקשה לבנות חומה שתגן עליהם מפני גוג ומגוג, העלולים להביא רעה גדולה על העולם:[49]
וַיֹּאמְרוּ: ”בַּעַל שְׁתֵּי הַקַּרְנַיִם, הִנֵּה גּוֹג וּמָגוֹג [يأجوج ومأجوج – יאג'וג' ומאג'וג'] מַשְׁחִיתִים עַל הָאָרֶץ, הַאִם נַעֲלֶה לְךָ מַס, בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תָּשִׂים בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם חוֹמָה?“
— סורת המערה (אל-כהף), פסוק 93 (בתרגום יוסף יואל ריבלין)
רוב הפרשנים המוסלמים סברו ש"בעל הקרניים" הוא אלכסנדר הגדול, המכונה בכמה טקסטים מוסלמיים Al-Iskandar Dhū’l quanayn.
אחרים זיהו אותו עם מלכי איראן דריווש השני או כורש. החומה שנועדה לעצור את יאג'וג' ומאג'וג' נבנתה לפי פירושים שונים מברזל, נחושת ומעופרת מותכת, כסכר החוסם את המעבר בין שני הרים. יש חדית' המתארת איך מדי יום גוג ומגוג מנסים למוטט את החומה העוצרת בעדם, כשהם חופרים בה, אך אלוהים מכשיל אותם, עד שיום אחד, ברצונו של אללה יצליחו בכך ויציפו את הארץ. במסורת המתארת שליחים ששלח החליף אל-ואתק אל החומה הנמצאת בקצה הצפוני-מזרחי של הארץ, מתואר שער ענק ועליו מנעולים רבים.[50]
היום בו יפרצו גוג ומגוג את החומה יהיה "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة, "יום התחייה") שיתרחש לאחר שובו של ישו בן מרים, ואחרי הופעת משיח השקר אל-מסיח א-דג'ל. גוג ומגוג יצאו ממקומם בצפון-מזרח ויצעדו בהמוניהם לכיוון ארץ ישראל. הם יחלו לשתות את מי הנהרות כולם ולא ישאירו טיפת מים. הם ישתו את מי הפרת והחידקל ואת מי ים טבריה (הכנרת). נאמר שהראשון מהם ישתה מהכנרת וכשיגיע האחרון מהם לאותו מקום הוא יגיד: "האם לא היו כאן מים?!" כשלא יוותרו יותר מטרות לחיציהם הם יתחילו לירות חצים אל השמים בתקווה להרוס אותם. אז אללה יתקיף אותם באמצעות תולעים שישמידו אותם.[51] בגרסאות מוסלמיות של רומן אלכסנדר מתואר כיצד גוג ומגוג ינסו ללוק את החומה בלשונם בכדי לפרוץ אותה ויכשלו.[52]
בטקסטים מוסלמיים גוג ומגוג תוארו כיצורים דוחים ומבעיתים: הם בעלי פני כלב וגוף אדם, בעלי טפרים וניבים חדים כשל אריה וקומתם גבוהה כעץ הארז. הגאוגרף המוסלמי זכריא אל-קזוויני מהמאה ה-13 תיאר את גוג ומגוג ביצירתו הקוסמוגונית הגדולה "עג'אא'ב אלמחלוקאת" ("عجائب المخلوقات وغرائب الموجودات") כשוכנים ליד הים המקיף את הארץ, שאותו יש המזהים כים הכספי או הים השחור. הוא מתאר אותם כאנשים שקומתם קטנה בחצי מקומת אדם רגיל, עיניהם מלוכסנות כעיני המונגולים ויש להם אוזניים גדולות ושעירות שהם מתכסים בהם בשנתם.[53] תיאור גוג ומגוג כמעוותי צורה ומפלצתיים גרר מחלוקת בין אלה שטענו שאין הם בכלל בני האדם ובין מי שהסתמכו על התיאור המקראי שלהם כצאצאי נח.[54]
טקסט טורקי מהמאה ה-15, העוסק באחרית הימים, בשם Dürr-i Meknūn מאגד כמה מהמסורות הנפוצות באסלאם על גוג ומגוג: ישו (איסא) ישוב ויופיע ויקבץ את המאמינים להר סיני. ואז שני האחים, גוג ומגוג, וכל תומכיהם יהרסו את החומה. הם יכסו את הארץ ויצלו ויאכלו את בני האדם ואת החיות שימצאו בדרכם. הם ישתו את כל המים המתוקים עד שיוותרו רק מי ביצה. הם יהיו כה רבים עד כי הציפורים לא ימצאו מנוח אלא על ראשיהם. עד אשר האל הגדול ישלח כנגדם צבא בצורת סוס שחור שיביס את גוג ומגוג.[55]
המגמה לזהות את גוג ומגוג עם עמים ריאליים ועם המציאות הפוליטית לא פסחה גם על האסלאם, במאה ה-13 היו שזיהו אותם עם המונגולים שכבשו את בגדאד והמיטו חורבן על האימפריה של בית עבאס. בעת החדשה היו אנשי דת ופרשני קוראן שזיהו את גוג ומגוג עם עמי אירופה הנוצרית והמעצמות הקולוניאליסטיות שהפיצו את הנצרות בעולם והביאו לשקיעה ולניוון של עמי האסלאם.[56]
גוג ומגוג במאה ה-20 והמאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוג ומגוג והתפקיד שימלאו ביום הדין האלוהי המשיכו להעסיק מאמינים של שלוש הדתות המונותאיסטיות במאה ה-20, מתוך חיפוש אחר תובנה ופירוש לתמורות בטכנולוגיה ובמדע, ולאירועים ההיסטוריים ששינו את פני העולם. הטוטאליות של שתי מלחמות העולם, כלי הנשק הקטלניים וההרס הגדול שגרמו, חיזקו את מחשבי הקיצין בשלוש הדתות שראו סימנים לבואו הקרב של יום הדין האלוהי ולקץ העולם המוכר.[57]
בדורות האחרונים היו רבנים שראו במלחמת העולם השנייה ובשואה את מלחמת גוג ומגוג. הרב מרדכי אליהו טען כי גוג הוא היטלר, ומגוג היא גרמניה הנאצית שאספה את כל עמי אירופה למלחמה נגד עם ישראל, תכננה לכבוש את ירושלים ולהחריב את היישוב בארץ ישראל ונבלמה בקרב אל-עלמיין השני. בין היתר הוא הסתמך על תרגום יונתן בן עוזיאל.[58] הרבי מליובאוויטש אמר[59] דברים דומים, והסביר על פי מסורת מתלמידי הבעל שם טוב, שבשל התארכותה הרבה של הגלות – ייסורי מלחמת גוג ומגוג בוטלו, ואילו השואה היא במסגרת 'חבלי המשיח' של מלחמת גוג ומגוג שלאחריה יוטב לעם ישראל.[60]
בכתבי כת האחמדיה, מתוארים גוג ומגוג כשני הגושים היריבים בתקופת המלחמה הקרה. הערכים שהם מקדמים – הדמוקרטיה של הגוש המערבי והקומוניזם של הגוש המזרחי מייצגים תרבות של שקר וחומרנות. המאבק בין הגושים באמצעי הלחימה המודרניים והשימוש בנשק אטומי, יובילו את המעצמות למלחמה טוטאלית שתביא להרס הדדי. ואז האסלאם, שיהיה אז בנקודת השפל שלו, יזכה לעזרת האל שיביא לגאולה ולשלום עולמי.[61][62] המלומד המוסלמי עמראן נזאר חוסיין רואה בשיבת היהודים לארץ ישראל ובהקמת מדינת ישראל בעזרתן של המעצמות המערביות את מימוש הנבואות בקוראן על אחרית הימים. המעצמות הקולוניאליסטיות ומדינת ישראל הם התגלמות גוג ומגוג ואללה יעניש אותן ויחריב אותן.[63]
המאבק הבין גושי והאיום במלחמה גרעינית, שבצידו הייתה גם ההתנגשות בין אידאולוגיות ותרבויות התפרש כמלחמת גוג ומגוג. בחוגים אוונגליסטיים בארצות הברית רווח זיהוי של ברית המועצות כאויב הנורא שעליו ניבא יחזקאל.[64] העיסוק בנושא גבר לקראת סוף המאה ה-20 עם האמונה שסוף האלף השני עשוי להיות המועד שבו ימומשו התחזיות האפוקליפטיות והאסכטולוגיות הגלומות בנבואות העתיקות.[65] בארצות הברית נקשר הדבר באופן ברור עם התחזקות הזרמים האוונגליסטים בשלהי המאה ה-20. יש טענה שנשיאי ארצות הברית, רונלד רייגן וג'ורג' בוש הושפעו מתיאוריות אוונגליסטיות וכי רייגן זיהה את ברית המועצות כגוג ומגוג ובוש יצא למלחמת עיראק השנייה מתוך אמונה שהוא נלחם בכוחות גוג ומגוג.[66]
בהשפעת האירועים ההיסטוריים במחצית השנייה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 יש בחוגים הקבליים מי שטוענים שמלחמה בין העולם המוסלמי והעולם הנוצרי תהיה בעתיד הנראה לעין והיא תהיה מלחמת גוג ומגוג, שבעקבותיה תבוא הגאולה השלמה לעם ישראל.[67] בשונה מכך, פרסומים של חב"ד בתחילת שנות ה-2020 מסתייגים מתיוג ברור של גוג ומגוג, ואף טוענים שלא ברור אם כוונת הנבואה ביחזקאל היא לאישים או לעמים.[68]
בחוגים אוונגליסטיים במאה ה-21 יש הנזהרים מזיהוי מלחמת גוג ומגוג עם אירועים אקטואליים ורואים בנבואת יחזקאל ובחזון יוחנן ייצוג סמלי לכוחות הרוע הנלווים לשטן, שאותם יכניע האלוהים באחרית הימים.[69] אחרים, כמו Robert jJ Morgan טוענים שקרב ובא מימוש מדויק של נבואות יחזקאל. לטענתו גוג הוא האנטיכריסט שיוביל קואליציה של עמים להילחם כנגד ישראל, כפי שמפרט יחזקאל: "משך ותֻבל" – אזורים בטורקיה; "פרס" – איראן, אפגניסטן, פקיסטן; "כוש" – מצרים; "פוט" – לוב וצפון אפריקה; "גֹמר" – טורקיה; "בית תוגרמה" – ארמניה; "ירכתי צפון ואת כל אגפיו, עמים רבים" – הקונפדרציה הרוסית. ההתקפה על ישראל תהיה חלק מקטסטרופה קוסמית. ישראל תינצל בזכות התערבות האלוהית, שבעקבותיה תיכון מלכות אלוהים. כל העמים וגם עם ישראל יכירו בגדולת האל ומשיחו ישו ויאמצו את האמונה בו.[70]
אחרים רואים ברוסיה של פוטין ובמלחמה באוקראינה סימנים ברורים המקדימים את מלחמת גוג ומגוג. כפי שהיא מתוארת בנבואות יחזקאל. האוונגליסטים הרואים בשיבת היהודים לארצם ובהקמת מדינת ישראל התממשות של הנבואות ביחזקאל ובחזון יוחנן. חלקם נזהרים מקביעות פסקניות[71] באשר למועד התגשמות הנבואות ורואים במלחמת גוג ומגוג, שהיא הקרב הגדול בארמגדון, אירוע שיתרחש בזמן שאינו ידוע.[72] אחרים רואים בברית הפוליטית המתחזקת בין סין ורוסיה ובין רוסיה ואיראן, בשנות העשרים של המאה ה-21, מעין רמז או מימוש של של נבואת יחזקאל על גוג ומגוג, בהיותה ברית של אומות צפוניות העשויות לחבור למדינות העוינות את מדינת ישראל ולהחריבה.[73][74]
גם כיום (ספטמבר 2024) יש בישראל מי שסבורים שיש לעודד את מלחמת גוג ומגוג כדי שתביא את הגאולה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארמגדון
- יום הדין
- ימות המשיח
- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך
- גבעות גוג מגוג
- חג הסוכות
- מלחמת העולם השלישית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משמעות ייסורי גוג ומגוג מאת הרב מרדכי הוכמן, באתר דעת
- הגג שהפיל את אגג, משמעות ייסורי גוג ומגוג והמידע החסוי ממלחמת עמלק
- topic/Yajuj-and-Majuj מלחמת גוג ומגוג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על גוג ומגוג בקטלוג הספרייה הלאומית
- https://islamhashtag.com/the-story-of-gog-and-magog
- https://jewsforjudaism.org/knowledge/videos/the-war-of-gog-magog-are-the-end-of-days-end-times-upon-us
- מלחמת גוג ומגוג- מתי ואיך היא תתרחש? ומי יזכה להינצל? מתוך הסמינר הדיגיטלי ״70 השאלות הקשות ביהדות״
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גרשון ברין ויהודה שיף (עורכים), עולם התנ"ך – יחזקאל, דברי הימים, 1993–1996, עמ' 189
- ^ השם "מגוג" מופיע לראשונה בספר בראשית, פרק י', פסוק ב' כאחד מבני יפת בן נח. יחד איתו נזכרים שם גם גמר, משך, תובל ותוגרמה כבני יפת – ”גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס. וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה” (בראשית, י', ב'–ג')
- ^ נראה שברקע נבואת יחזקאל עומדות פשיטות עמים מהצפון במחצית השנייה של המאה השביעית לפנה"ס. אולי הסקיתים והקימרים שבאזור הים השחור, שהפילו את חתיתם על כל האזור. עולם התנ"ך – יחזקאל, עורך/כים: גרשון ברין ויהודה שיף, הוצאת דברי הימים, 1993–1996, עמוד 189
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק כ"ג
- ^ מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד א'
- ^ עורכים: גרשון ברין ויהודה שיף, עולם התנ"ך – יחזקאל, דברי הימים, עמ' 189
- ^ עורכים: גרשון ברין ויהודה שיף, שם הספר: עולם התנ"ך – יחזקאל, דברי הימים, 1993–1996, עמ' 189
- ^ הנביאים אשר התנבאו בהרחבה על מלחמה זו הם ארבעה: ישעיהו, יחזקאל, יואל וזכריה. בנוסף לאלו, נזכרה מלחמה זו בתמציתיות בנבואות נוספות, בכמה מקומות בספר תהלים, ובספר דניאל (פרקים י"א-י"ב). מן הדמיון בין כל הנבואות, וממקומות שונים במדרשי חז"ל מתבאר כי הנבואות הללו של הנביאים מכוונות למעשה על אותה המלחמה. עשרת העיקרים של מלחמת גוג ומגוג, הרב יואב אוריאל https://www.bneyzion.co.il/
- ^ ובסוכות "ביום בוא גוג" (ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק י"ח)
- ^ ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג. רש"י על מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד א'
- ^ מדרש ויושע, ווארשא, תרלג, עמ' יד., באתר היברובוקס
- ^ RABBI MICHAEL SKOBAC, THE WAR OF GOG & MAGOG: Are the End of Days End Times Upon Us?
- ^ מלחמת גוג ומגוג באתר תורת הגאולה http//:torathageula.org
- ^ ויקרא רבה על פרשת צו ט', ו'; שבחי ר' חיים ויטאל; הגר"א בליקוטי אגדות
- ^ רמב"ם, איגרת תימן דף מ"ט; החתם סופר שו"ת, חלק ו', סימן צ"ח דיבור המתחיל "שאני"
- ^ מהרש"א סוכה נ"ב עמוד א', דיבור המתחיל "על"
- ^ מדרש אגדה (בובר) בראשית, ח', י"ב
- ^ בתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל, ליישר ישראל ולהכין ליבם. משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"ב, הלכה ב'
- ^ המלבי"ם (על דברים, כ"ט, כ"ח) מבאר כי יש שלוש מטרות למלחמה זו בעידן הגאולה: לעשות דין בגויים לעיני ישראל, לבער מתוך ישראל את הרשעה שעדיין נותרה בהם, ולגרום לישראל לשוב בתשובה ולהתברך בברכה גדולה. אלו דבריו: ”שכאשר יתקבצו לארץ ישראל ויהיו בשלוה, יתקבצו עליהם אויביהם למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג שדִברו הנביאים הרבה מזה, שהם המה אשר רדפו את היהודים בעת גלותם. וה' יביאם לארץ ישראל כדי להענישם לעיניהם, ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל, ויותרו מבני ישראל רק מעט, וזה המשפט יכונה בשם יום הדין הגדול, ועל ידי שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ וה' יברכם בברכה כפולה ומכופלת וישיש בהם כאשר שש עם האבות הקדושים על דרך הכתוב "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים – קדוש יאמר לו". (ישעיהו, ד', ג')”
- ^ ילקוט שמעוני על ישעיהו פרק ס', רמז תצ"ט
- ^ זכריה, י"ד, ג'–ט'
- ^ ספרי במדבר (פרשת בהעלותך פסקה ע"ו)
- ^ הרב משה ליכטנשטיין, סוכות – הפטרה לשתי זוויות של גאולה, באתר תורת הר עציון, 2011
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"ב, הלכה ב'
- ^ מסכת סנהדרין, דף צ"ד, עמוד א'
- ^ Nicholas M. Railton, Gog and Magog: the History of a Symbol, 2003
- ^ מרטין בובר, גוג ומגוג, תל אביב: עם עובד, 1967
- ^ כבר יוספוס פלביוס ייחס לאלכסנדר הגדול בניית חומה בקווקז. וייתכן שהתייחס לחומה הגדולה של דרבנדט.
- ^ Edited by: Veronika Wieser, Vincent Eltschinger and Johann Heiss, Gog and Magog Crossing Borders: Biblical, Christian and Islamic Imaginings, Cultures of Eschatology, De Gruyter Oldenbourg, 2020
- ^ JOHN ANDREW BOYLE, ALEXANDER AND THE MONGOLS, Central Asiatic Journal Vol. 24, No. 1/2, Vol. 24, No. 1/2, 1980, עמ' pp. 18-35
- ^ Scott D. Western, Against gog and magog, Text and Territory: Geographical Imagination in the European Middle Ages, • Univ of Pennsylvania Press, 1998
- ^ נערך על ידי Sylvia Tomasch, Sealy Gilles, Text and Territory: Geographical Imagination in the European Middle Ages, Univ of Pennsylvania Press, 1998, עמ' 68
- ^ R.K. Emmerson, Antichrist, 87; Apocalyptic spirituality (New York-Toronto, 1979), 136-141.
- ^ 1 2 Nicholas M. Railton, Gog and Magog: the History of a Symbol, EQ 75:1 (2003),23-43
- ^ Nicholas M. Railton, Gog and Magog: the History of a Symbol, EQ 75:1 (2003),23-43
- ^ Pavlína Cermanová, Gog and Magog: Using Concepts of Apocalyptic Enemies in the Hussite era, Peoples of the Apocalypse, De Gruyter, עמ' 239–256
- ^ תומר פרסיקו, טראמפ וירושלים: מנהיגים אוונגליסטים מחכים לקץ, בלוג לולאת אל, ועיתון הארץ, 15 בדצמבר 2017
- ^ תומר פרסיקו, הברית החדשה–ציונות דתית ונצרות אוונגליסטית, בלוג לולאת האל, ועיתון הארץ, 25 במאי 2018
- ^ בעקבות ספר יחזקאל פרק ל"ח: ”פָּרַס, כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם, כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע. גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו, עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ.” זוהו גוג ומגוג כעמים מן הצפון.
- ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים א' 124, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ Marshall, Robert (1993). Storm from the East: from Genghis Khan to Khubilai Khan. University of California Press. pp. 6–12, 120–122, 144
- ^ Polo, Marco (1875), "Ch. 59: Concerning the Province of Tenduc, and the Descendants of Prester John", The Book of Sir Marco Polo, the Venetian, vol. 1, Translated and editted by Henry Yule (2nd, revised ed.), J. Murray, pp. 276–286
- ^ A.A. Seyed-Gohrab, F. Doufikar-Aerts and S. McGlinn (eds.), Embodiment fo Evel: Gog and Magog, Leiden University Press, 2011, In Europe W.P. Gerritsen, Gog and Magog in Medieval and Early Modern Western Tradition
- ^ JOHN ANDREW BOYLE, ALEXANDER AND THE MONGOLS, Central Asiatic Journal Vol. 24, No. 1/2, 1980
- ^ Andrew Colin Gow 00 Red Jews: Antisemitism in an Apocalyptic Age, 1200-16 Brill, Leiden 1995 Rebekka Voß (2012). Entangled Stories: The Red Jews in Premodern Yiddish and German Apocalyptic Lore. AJS Review, 36ews: Antisemitism in an Apocalyptic Age, 1200-1600 Brill, Leiden, Netherlands 1995, pp 1-41 doi:10.1017
- ^ Scott D. Western, Text and Territory: Geographical Imagination in the European Middle Ages, Univ of Pennsylvania Press, 1998, עמ' 69
- ^ האזכור של דריווש הפרסיבמקום שלמאנסר האשורי, שהגלה את עשרת השבטים היה מקובל בימי הביניים. הטקסט בלטינית: "Provincia gog, in qua fuerunt iudei inclusi tempore artaxersis regis persarum. Magog in istis duabus sunt gentes magni et gigantes pleni omnium malorum morum. Quos iudeos artaxersex collexit de omnibus partibus persarum."
- ^ A.A. Seyed-Gohrab, F. Doufikar-Aerts and S. McGlinn (eds.), W.P. Gerritsen, Gog and Magog in Medieval and Early Modern Western Tradition, Embodiment of the Eviel: Gog and Magog, Leiden University Press, 2011
- ^ יוסף יואל ריבלין, אלקראן (הקוראן) (תרגום מערבית לעברית), באתר פרויקט בן-יהודה, מהדורת המקור בהוצאת דביר, 1987
- ^ Gog and Magog:, IslamBasics.com
- ^ Yajuj and Majuj (Gog and Magog), Islam Web
- ^ Edited by: Veronika Wieser, Vincent Eltschinger and Johann Heiss, Cultures of Eschatology, De Gruyter Oldenbourg, 2020, פרק Gog and Magog Crossing Borders: Biblical, Christian and Islamic Imagining, עמ' 409
- ^ Editors: Emeri J. van Donzel, Andrea Barbara Schmidt, Gog and Magog in Early Eastern Christian and Islamic Sources:, Brill, 2010, עמ' 65–84
- ^ Story of Ya'juj and Ma'juj (Gog and Magog) form The Quran, Link to Islam, 2014
- ^ Edited by: Veronika Wieser, Vincent Eltschinger and Johann Heiss, Cultures of Eschatology, De Gruyter Oldenbourg, 2020, פרק Gog and Magog Crossing Borders: Biblical, Christian and Islamic Imaginings, עמ' 409
- ^ Nicholas M. Railton, Gog and Magog: the History of a Symbol, EQ 75:1 (2003),26-27
- ^ משה אפשטיין, מי המה גוג ומגוג, באתר הספריה הלאומית, תרצ"ט
- ^ יונתן בן עוזיאל, במדבר, י"א, כ"ו.
- ^ על פי שיחת הרבי, פסח שני, ה'תש"מ
- ^ לאור שיטה זו, ולאור זיהויו של הראי"ה קוק את הציונות כגילוי של משיח בן יוסף, יש המזהים את דמותו של ארמילוס, שלפי הקבלה עשוי להרוג את משיח בן יוסף, עם הגנרל הנאצי ארווין רומל, שהוביל את כוחות הציר בקרב אל-עלמיין, והיווה איום קיומי על המפעל הציוני בארץ ישראל.
- ^ "Review of Religions" (PDF). Review of Religions. 101 (4). April 2006. Archived from the original (PDF) on 24 September 2015.
- ^ Dajjal, Gog, Magog, The Muslim Surname, 2016
- ^ web@imranhosein.org, Gog, Magog and Jerusalem, may 2021
- ^ Armageddon. Oil and the Middle East Crisis (1974) John F. and his son John E. Walwoord
- ^ Poul Boyer, When Time Shall Be No More - Prophecy Beliefs in Modern Americun Culture, Harvard University Press, 1999
- ^ Andrew Brown, Bush, Gog and Magog, The Gaurdian
- ^ שחר אילן, המקובלים נערכים למלחמת גוג ומגוג, באתר הידען, 14 אוקטובר 2001
- ^ The Battle of Gog and Magog, Chabad.org, ינואר 2023
- ^ Gog and Magog Hebrew ciphers help solve a problem and knock some cherished speculations, Ministry - International Journal for Pastors, 2022
- ^ Robert J Morgan, The Battle of Gog and Magog, Robert J Morgan, October 24, 2016
- ^ MAAYAN JAFFE-HOFFMAN, Has biblical Gog and Magog war begun?, The Jerusalem Post, MARCH 2, 2022
- ^ David R. Parsons, ICEJ Vice President and Senior Spokesman., Ukraine and the ‘War of Gog and Magog’, International Christian Embassy Jerusalem, 10.3.2022
- ^ David Lazarus, Russia and China: The New Gog and Magog?, israel Today, March 8, 2022
- ^ Tag: Gog and Magog ANALYSIS: Jewish Gog and Magog vs. Christian Gog and Magog, Israel 265 News, 2023