גידי זר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גידי זר

גדעון (גידי) זר (נולד ב-18 במרץ 1951) הוא שחקן, זמר ובדרן שהופיע בשנות ה-70 וה-80.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים למרדכי זר, חבר הכנסת מטעם המערך וצאצא למשפחת אנוסים מפרס (אנוסי משהד).

למד בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר.

בצה"ל שירת בלהקת פיקוד הצפון בשנים 1979-1968 ובצוותי הווי פיקוד צפון בשנים 1970–1971.

בין 1967-1968 היה חבר בלהקת "המיג הצורח" יחד עם יוסי ברק ומולי הירשברג (שהיה בצוות הווי פיקוד הדרכה). שם הלהקה על שם ראשי התיבות של חברי ההרכב: מולי, יוסי וגידי (מי"ג). הלהקה ביצעה פזמונים ומערכונים מקוריים שכתב עבורם אבי ששון.

ב-1971, בזמן שביקר את אביו, נכווה זר מבקבוק תבערה שהושלך על ידי מפגינים של הפנתרים השחורים ליד הכנסת.

בסוף שנות ה-70 חזר בתשובה.

כתב מספר חיבורים תורניים: פרושים וחידושים על ספר שערי אורה, הספר "אישה ואיש" על זוגיות, ופירושים וחידושים על פרשות השבוע.

זר עסק בחינוך כרכז התרבות בנוער העובד, היה סגן מנהל המכון לציונות ויהדות בבר גיורא, סגן מנהל מרכז הקליטה במבשרת ירושלים, ומנהל אגף אולפני ההמשך בסוכנות היהודית.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו למד משחק בתיאטרון בימתינו.

בצוותי הווי פיקוד צפון הפיק שתי תוכניות. התוכנית הראשונה נקראה "פלאים בצפון" שהופקה ב-1971. בשירי התוכנית היו "פלאים בצפון", "עמנואלה", "אולי ננסה", "צהוב של לימונים", "בלדה לבת האסטרונאות", "סבא צפון" ועוד. השירים יצאו בצד אחד בתקליט משותף עם צוות הווי גולני. הצוות מנה שבעה זמרים, בהם אלי מנטבר. המנהל המוזיקלי של הצוות היה אלדד שרים. הצוות פורק באותה שנה.

קריירת הבמה שלו, לאחר שחרורו מהצבא, החלה בשנת 1972 כאשר הופיע כבדרן וכסטדנאפיסט מהראשונים בארץ ב"אני אוהב לחמניות" עם אבי ששון. השתתף בהצגה המוזיקלית "אל תקרא לי שחור" בה החליף את אחיו דודו זר. ההצגה עסקה באפליית השחורים בארצות הברית.

לאורך השנים זר עזר בהפקה קלטות הילדים לילה בגומחה 1999 (גילם בסרט זה מוכר במכולת) ואיך עושים לחם (2005).

בשנת 2008 הופיע בהצגות הילדים: "מוכרחים להיות שמח" ובמופע יחיד ערב שירי קרליבך וסיפורים חסידיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי למרים (נכדתו של חכם מנחם מנשה) ולהם שני ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]