גיורי וינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גיורי וינה היה כינויה של סדרת גיורים שביצע בית דין אורתודוקסי בווינה בירת אוסטריה, בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. לפי פרסומים בעיתונות התגיירו במסגרת בית דין זה רבים מהעולים מברית המועצות בשנות ה-70 לבקשת הסוכנות היהודית. בדיעבד עוררו גיורים אלו מחלוקת חריפה, רבנים מחברי הרבנות הראשית לישראל, בעיקר חרדים, טענו שהגיורים נעשים בסיטונאות ובלי אפשרות לוודא כי המתגיירים מתכוונים לקיים מצוות, תנאי שלדעתם הכרחי לכשרות הגיור; טענו כי חברי בית הדין אינם אורתודוקסים וכי חלקם נעדרי הסמכה לרבנות והכשרה לדיינות.

השתלשלות הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית דין אורתודוקסי גייר חלק מיוצאי ברית המועצות בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 בווינה בירת אוסטריה, לבקשת הסוכנות היהודית. מאחר שחלק מהמתגיירים המשיכו מווינה לישראל, נזקקה הרבנות הראשית לסוגיה זו. משלחת רבנים שכללה את הרב שמואל ברוך ורנר ראש בית הדין הרבני בתל אביב, והרב יצחק קוליץ, אז אב בית דין בתל אביב ולימים רבה של ירושלים, יצאה לווינה כדי לעמוד על סדרי הדין בבית הדין ולהיפגש עם אנשיו. עם חזרתם ארצה המליצו הרבנים שלא להכיר בגיורים אלו ובכך למעשה להביא להפסקתם. הרב הצבאי הראשי שלמה גורן תבע להכשיר באופן גורף את כל גיורי בית הדין. התעוררה סערה פוליטית סביב הפרשייה והיא נידונה גם בישיבת הממשלה.

בראשית מרץ 1971 התכנסה מועצת הרבנות הראשית לדון בעניינם של 54 עולים שהתגיירו במסגרת בית הדין בווינה, בהחלטת הרבנות נקבע כי ”הואיל ולפי דו"ח השליחים נתברר שבגיורים בווינה ישנם עניינים שצריכים בירור או תיקון, לכן בתי הדין הרבניים שבארץ ידונו על העניינים של המתגיירים הנמצאים באזור שלהם ויבררו אם אין בהם פגם מצד הדין, ובמקרים הצריכים תיקון יעשו את הדרוש בלי דיחוי”, בנוסף קבעה ההחלטה כי לא יבוצעו מכאן ולהבא גיורים בצורה זו שבה נעשו בווינה כי ”לא תתכן הפקרות בתחום זה”.

בעיתונות נכתב כי למעשה קיבלה הרבנות את עמדת המחמירים שתבעו לבדוק בנפרד את כשרותו של כל תיק גיור[1] ובעצם לא לקבל את סמכותו של בית הדין הווינאי, עמדה זו הובלה במועצה בידי הרבנים אליעזר גולדשמידט, שאול ישראלי ושלמה יוסף זוין, בניגוד לעמדתו של הרב הראשי איסר יהודה אונטרמן שנטה להקל יותר. הנוסח המרוכך של ההודעה נועד כדי להביא לקבלתה פה אחד, להוציא קולו של הרב גורן שהחרים את הישיבה במחאה, בשל תוצאותיה שהיו ידועות לו מראש.

בסוף מרץ קיבלה מועצת הרבנות הראשית החלטה לפיה יימשכו הגיורים בווינה אך באמצעות בית דין מסודר עליו יפקחו שלושה רבנים מטעם הרבנות[2].

בהמשך התפרסם כי הרב אונטרמן שלח לשליחי הסוכנות היהודית בווינה מכתב המאשר דה פקטו את הגיורים, הרב אונטרמן הכחיש את הידיעה בראיון שהעניק לעיתונאי לוי יצחק הירושלמי[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ועד הרבנים העולמי לענייני גיור, שערוריית הגיורים המזויפים: על תעלולי הגיור הסיטוני במסוה הלכתי במדינת ישראל, ירושלים תשמ"ט, פרק ה: השערורייה בווינה, עמ' 89-74. (ספר הסברה של מתנגדי הגיורים בווינה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]