גייר הלגרימסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גייר הלגרימסון
Geir Hallgrímsson
Geir Hallgrímsson.jpg
לידה 16 בדצמבר 1925
רייקיאוויק, איסלנד
פטירה 1 בספטמבר 1990 (בגיל 64)
רייקיאוויק, איסלנד
מדינה איסלנדאיסלנד  איסלנד
השכלה אוניברסיטת איסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, בנקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העצמאות
ראש ממשלת איסלנד ה־16
28 באוגוסט 19741 בספטמבר 1978
(4 שנים)
פרסים והוקרה
הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גייר הלגרימסוןאיסלנדית: Geir Hallgrímsson;‏ 16 בדצמבר 19251 בספטמבר 1990) היה ראש ממשלת איסלנד בין השנים 19741978 ומנהיג מפלגת העצמאות בין השנים 19731983. לפני כן הוא כיהן כראש עיריית רייקיאוויק וכחבר האלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי).

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גייר הלגרימסון נולד ברייקיאוויק, התחנך ב"קולג' הצעיר של רייקיאוויק" (Menntaskólinn í Reykjavík) ולמד באוניברסיטת איסלנד, שם הוא סיים לימודי משפטים. הוא בילה גם שנה בארצות הברית, שם למד באוניברסיטת הרווארד משפטים וכלכלה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש עיריית רייקיאוויק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19591972 כיהן הלגרימסון כראש עיריית רייקיאוויק. בתקופת כהונתו בתפקיד זה הוא הרחיב בהדרגה את שטח העיר ושיפר את התשתיות שלה. בהנחייתו הוכפל השימוש באנרגיה גאותרמית בכל רחבי העיר. הוא גם שיפר את תשתית הרחובות והסב את רוב הרחובות שהיו עד אז דרכי עפר והפך אותם לרחובות סלולים אספלט. הוא היה ראש עיר אהוד ביותר ובבחירות של 1970 הוא זכה ב-99% של קולות הבוחרים.

בפוליטיקה הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1970 הוא זכה במספר קולות בבחירות לאלת'ינגי יותר מאשר זכו ראש הממשלה, יוהאן הפסטין ויותר מאשר קודמו בתפקיד ראש העיר, גונאר תורודסן. הוא נבחר לאלת'ינגי כשהוא לוקח את מושבו של ראש הממשלה שמת באותה שנה, ביארני בנדיקטסון וכיהן בו עד 1983. ב-1971 הוא נבחר לתפקיד סגן מנהיג מפלגת העצמאות וב-1973 הוא נבחר לתפקיד מנהיג המפלגה לאחר שיוהאן הפסטין פרש מטעמי בריאות.

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 הוא הוביל את מפלגת העצמאות לאחד מניצחונותיה הגדולים בתולדותיה. המפלגה גרפה 42.5% מקולות הבוחרים וזכתה ב-25 מתוך 60 המושבים באלת'ינגי. לאחר הבחירות הוא הרכיב קואליציה עם המפלגה הפרוגרסיבית וממשלתו כיהנה עד 1978. ממשלת הלגרימסון הרחיבה את תחום זכויות הדיג למרחק של 370 ק"מ ונאבקה בממלכה המאוחדת במסגרת מלחמת הבקלה. לאחר שאיסלנד ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בריטניה ב-1976, התנהל משא ומתן שבמסגרתו הושג הסכם ביוני אותה שנה, על פיו הכירה בריטניה בתחום של ה-370 ק"מ שהוכרז על ידי איסלנד.

באופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 נחלה ממשלתו של הלגרימסון מפלה לאחר שחוקק חוק להגבלת העליות בשכר. החוק היה ניסיון לריסון האינפלציה, ששיעורה התקרב ל-50%. שתי המפלגות החברות בקואליציה הפסידו חמישה מושבים באלת'ינגי כל אחת והוקמה קואליציה ללא השתתפותה של מפלגת העצמאות. שנה לאחר מכן כשלה מפלגת העצמאות בניסיונה להשיג הישגים משמעותיים בבחירות שהתקיימו לאחר שממשלת המפלגה הפרוגרסיבית התפטרה. במקביל התמודד גייר הלגרימסון עם אופוזיציה מבית במפלגתו ובבחירות הפנימיות שהתקיימו ב-1978 הוא זכה רק במקום השני כאשר אלברט גוסמונדסון הקדים אותו. שנה לאחר מכן התקדם הלגרימסון מחדש לראש הרשימה וזכה פעמיים, ב-1979 וב-1981,בבחירות לראשות המפלגה, כשבשתי המערכות הללו הוא זכה בכ-75% מקולות הבוחרים, בפעם הראשונה נגד אלברט גודמונדסון ובפעם השנייה נגד פלמי יונסון, שר החקלאות.

ב-1980 החליט סגן מנהיג מפלגת העצמאות, גונאר תורודסן, לפרוש מהמפלגה יחד עם ארבעה חברים נוספים ולחבור לקואליציה עם ברית העם (המפלגה הסוציאליסטית) ועם המפלגה הפרוגרסיבית. הלגרימסון נותר כמנהיג האופוזיציה ולקראת הבחירות שנערכו ב-1983 התאחדה המפלגה מחדש. אף על פי כן, הלגרימסון נחל תבוסה אישית כאשר הוא הגיע למקום השביעי בלבד בבחירות המקדימות ואיבד את מושבו באלת'ינגי. לאחר הבחירות הוא הכריז שהוא לא יתמודד שוב על תפקיד מנהיג המפלגה. בממשלת הקואליציה של מפלגת העצמאות עם המפלגה הפרוגרסיבית שכיהנה בין השנים 19831986 הוא כיהן כשר החוץ.

ב-1986 פרש הלגרימסון מהממשלה והיה לאחד מהנגידים של הבנק המרכזי של איסלנד, תפקיד אותו מילא עד למותו בספטמבר 1990. הוא היה חבר ועדת ההיגוי של קבוצת בילדרברג והשתתף ב-14 ועידות שלה בין השנים 19721990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]