גירוש השדים בשעת השקיעה

פסיפס מהמאה החמישית המציג את "ישו מגרש שדים", בזיליקת סנט אפולינארה נובו, רוונה, איטליה.

הבשורות הסינופטיות מתארות את ישו כאשר הוא מגרש שדים בשעת השקיעה ממש לאחר שריפא את חמותו של שמעון כיפא פטרוס), בבשורת מתי ח' 16–17, בשורת מרקוס א' 32–34 ובבשורת לוקס ד' 41-40.

על פי הבשורות, לאחר שישו רפא את חמותו של פטרוס, עם ערב, הובאו אליו אחוזי שדים, והוא גירש את הרוחות הטמאות בדברו ורפא את כל החולים.

ציטוט מהבשורות

בשורת מתי

16 וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וַיָּבִיאוּ אֵלָיו רַבִּים אֲחוּזֵי שֵׁדִים וַיְגָרֶשׁ אֵת־הָרוּחוֹת בִּדְבַר פִּיו וַיְרַפֵּא אֵת כָּל־הַחוֹלִים׃ 17 לְמַלּאת אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם׃

— הבשורה על-פי מתי, פרק ח', פסוקים 16–17, בתרגום דליטש

בשורת מרקוס

32 וַיְהִי בָעֶרֶב כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֵת כָּל־הַחוֹלִים וְאֵת אֲחוּזֵי הַשֵּׁדִים׃ 33 וְכָל־הָעִיר נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו פֶּתַח הַבַּיִת׃ 34 וַיְּרַפֵּא רַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ חוֹלִים חֳלָיִים שׁוֹנִים וַיְגָרֵשׁ שֵׁדִים הַרְבֵּה וְלֹא־נָתַן אֶת־הַשֵּׁדִים לְדַבֵּר כִּי יְדָעֻהוּ׃

— הבשורה על-פי מרקוס, פרק א', פסוקים 32–34, בתרגום דליטש

בשורת לוקס

40 וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר לָהֶם חֹלִים חֳלָיִים שׁוֹנִים וַיְבִיאוּם אֵלָיו כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ וַיָּשֶׂם אֶת־יָדָיו עַל־כָּל־אֶחָד מֵהֶם וַיְרַפֵּא אוֹתָם׃ 41 וְגַם־שֵׁדִים יָצְאוּ מֵרַבִּים וְהֵם קֹרְאִים וְאֹמְרִים אַתָּה הוּא (הַמָּשִׁיחַ) בֶּן־הָאֱלֹהִים וַיִּגְעַר־בָּם וְלֹא נְתָנָם לְדַבֵּר כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר הוּא הַמָּשִׁיחַ׃

— הבשורה על-פי לוקאס, פרק ד', פסוקים 40–41, בתרגום דליטש

פרשנות

על פי בשורת לוקס, כאשר השדים יצאו מאנשים רבים, הם צעקו: "אתה הוא (המשיח) בן האלוהים!" אולם ישו גער בהם ולא התיר להם לדבר, כיוון שהם ידעו שהוא המשיח.

על פי בשורת מתי, היה בכך משום התגשמות נבואתו של הנביא ישעיהו בפרק נ"ג פסוק 4:

"אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה."

— ספר ישעיהו, פרק נ"ג, פסוק ד'

בשורות מרקוס ולוקס מדווחות אירועים המתרחשים ביום השבת. שקיעת השמש מסמנת ביהדות את מוצאי השבת. חולים רבים הגיעו או הובאו לישו כדי להירפא ממחלותיהם ונכותם ועל מנת ששדים יגורשו מתוכם. הברית החדשה מתארת לגבי האירוע, שכל אדם שיצא משם, יצא לאחר שנרפא או כאשר הוא משוחרר מהרוח הטמאה. לישו הייתה חמלה על המוני בני האדם שהיו בנוכחותו מכיוון שהוא הזדהה עם הכאב והסבל שהם עברו, על אף שהוא עצמו לא היה כפוף לאותו סבל. הכוח העל-טבעי המרפא שיצא מתוכו של ישו, סיפק ראיות לכך שהוא המשיח של עם ישראל שנחזה מראש כפי שניבא ישעיהו הנביא.

בשורת מתי אינה אינה מתייחסת לנושא הזמן ערב השבת או מוצאי השבת: האזכור הראשון של יום השבת והמחלוקות שהתעוררו סביב פועלו ישו בריפוי וגירוש שדים במהלך יום השבת מצוי בבשורת מתי י"ב. אחת הפרשנויות מן המאה תשע עשרה, מציעה כי האירועים אכן התרחשו במוצאי השבת, "ההקשר המקורי כפי שהוא מתועד, בבשורת מתי ולוקס" ואבד בבשורת מתי. במוצאי השבת כאשר בני ישראל היו רשאים כבר לשאת את החולים (ויקרא, כ"ג, ל"ב). לחלופין, "אלמלא היה יום שבת, ניתן להניח כי הערב שנבחר היה מתאים יותר להעברת החולים, ונחשב כנוח יותר לאלו שנשאו אותם, לאחר עבודת יומם".

ראו גם

• ישו
• הברית החדשה
• הנסים של ישו