גל-עד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גַּל-עֵד, גל אבנים או מַצֶבֶת זיכרון הוא מבנה מלאכותי המורכב מאבנים מאוזנות, לרוב בצורת חרוט. המונח נזכר בספר בראשית.[1]

בעידן המודרני גל-עד משמשים לרוב כציוני דרך. בימי קדם הם שימשו גם למגוון רחב של מטרות:

  • לציון אתר קבורה, או להנצחת אנשים שנפטרו.
  • לסימון שביל באזור סלעי, מדברי או על פני קרחון.
  • לציון פסגת הר.
  • על מנת לסייע בניווט – חלקם הוקמו במרחקים קבועים על מנת לסייע לנווט במזג אוויר גרוע.
  • למטרות טקסיות אשר לעיתים היו קשורות לאסטרונומיה
  • להנצחת מקומות בהם התרחשו אירועים בולטים.
  • על מנת לאתר פריטים קבורים, כגון מטמון של אוכל או חפצים.

הגל-עד משתנים בגודלם, ולעיתים עשויים להיות צבועים או מעוטרים – על מנת שיבחינו בהם ביתר קלות או מסיבות דתיות. דוגמה לסוג של גל-עד קדום היא האינוקשוק המשמש את המתיישבים האינואיטים באזור הארקטי של קנדה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גל-עד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.