הוועדה לשבילי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סימון שבילים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמליל הוועדה לשבילי ישראל
סימון דרך כחול על גדר תיל בצפון
מלבן סימון
סימון שביל ישראל ושביל ירוק
סימון צומת על סלע
צומת שבילים ברמות נפתלי שבו ניתן להבחין בסימוני שבילים שונים

הוועדה לשבילי ישראל, או בשמה הקודם הוועדה לסימון שבילים, היא ועדה שתחת אחריותה סימון השבילים בישראל. הוועדה ממומנת ומפוקחת על ידי החברה להגנת הטבע.

עד ליולי 2007 היה אורי דביר יו"ר הוועדה. משרדיה נמצאים בתל אביב בבניין החברה להגנת הטבע.

בוועדה שותפים נציגים מגופים מוסדיים רבים ובכלל זה רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, משרד התיירות, משרד החינוך והתרבות, המרכז למיפוי ישראל והחברה להגנת הטבע.

סימוני שבילים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון השבילים נעשה בידי צוותי הסימון של הוועדה לשבילי ישראל, בצבעים הניתנים כתרומה על ידי חברת טמבור. השבילים המסומנים פרוסים על פני כל הארץ, ומכיוון שלוועדה אין בעלות חוקית על שטחים במדינה, כל שביל שהוועדה מסמנת דורש אישור של הגורם האחראי על השטח. האזורים בהם אנשי הוועדה מסמנים חלקם באחריות קק"ל, חלקם באחריות רשות הטבע והגנים, ישנם שטחי מנהל, שטחים באחריות מוניציפלית, שטחים חקלאיים, שטחים פרטיים וכן שטחי אש באחריות צה"ל.

סימון השביל מתייחס לתוואי ולא כולל שלטי הסבר לאתרים, שלטי אזהרה בטיחותיים או אזהרות מפני כניסה לשטחים סגורים. הצבתם של אמצעים אלה מתבצע על ידי הבעלים או האחראים על השטח.

סימון השבילים בתוך שמורה, יער קק"ל או גן לאומי הוא בנוסף ובנפרד מסימון השביל על ידי קק"ל (סימונים על גבי שלטי עץ) או על ידי רשות שמורות הטבע והגנים (סימונים באמצעות שלטי כנף וכדומה),

כיוון שתחומי האחריות של הגופים השונים חופפים באזורים אלו.

הסימון נעשה באמצעות מלבן סימון באורך 20 ס"מ וברוחב 15 ס"מ. המלבן מורכב משלוש עמודות שכל אחת ברוחב 5 סנטימטר. הצבע בעמודה המרכזית הוא צבע השביל (כחול, ירוק, אדום או שחור) ובצבע זה השביל מסומן במפה, הצבע בעמודות הצדדיות הוא לרוב לבן, שמטרתו להבליט את הצבע האמצעי. לצבעי סימון השבילים אין משמעות נוספות מלבד להוות אינדיקציה לזיהוי השביל עליו נמצאים.

חידוש סימון השבילים מתבצע, לכל הפחות, אחת לשלוש שנים. השינויים מתעדכנים באתר הוועדה[1] ועם הפקת מפה חדשה העדכון בא לידי ביטוי גם במפות.

בשטח, סימון השביל מבוצע כך שניתן לראות מסימון אחד את הסימון הבא אחריו על מנת למנוע את איבודו, ובדרך כלל נראה הסימון משני כיווני ההליכה.

ככלל, סימון שבילים מבוצע תוך מחשבה על המסלול הברור, היפה והבטוח ביותר למטיילים, ועל כן הוועדה ממליצה שלא לסטות מהשביל המסומן בעת טיול.

שבילים ארוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביל ארוך היינו חיבור בין שבילים קיימים לכדי שביל אחד רצוף.

שבילים ארוכים עם צבעים ייחודיים: שביל ישראל, שביל הגולן ושביל סובב כנרת.

שבילים ארוכים אזוריים מסומנים בצבעים סגול או כתום:

  • שבילים ארוכים המסומנים בצבע סגול: שביל ים אל ים, שביל הר הנגב, שביל סובב רמון, שביל חוף אשקלון.
  • שבילים ארוכים המסומנים בצבע כתום: שביל ישו, עמק המעיינות, שביל עמק יזרעאל, שביל רמות מנשה, שביל גליל תחתון ושביל השרון.

טבלת סוגי סימון השבילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג סימון הסבר
שביל הליכה רגיל שביל הליכה רגיל שביל הליכה שאורכו עד כ- 10 ק"מ.

סימונו מופיע לאורך כל המסלול.

מופיע בצבעים אדום, כחול, ירוק או שחור.

(אין משמעות לצבעים מלבד להבדיל בין השבילים השונים באותו אזור).

שבילי הליכה ארוכים  

...........שביל ארוך

שבילי הליכה שאורכם בין 60 עד 100 ק"מ.

שביל ארוך אחד המחבר בין שבילים קיימים.

נועד להכיר למטייל את האזור ולאפשר לו לטייל במשך כמה ימים במרחב גאוגרפי גדול.

השביל מסומן בסגול או בכתום, וכאשר השביל עובר בתוואי של שביל הליכה רגיל, הוא מסומן בנקודה כתומה או סגולה שנוספת לסימון הרגיל (בדוגמה מופיע שביל שחור בו עובר שביל הליכה ארוך המסומן בנקודה כתומה או סגולה)

שבילים אזוריים קיימים: שביל הר הנגב, שביל סובב רמון, שביל ישו, עמק המעיינות, שביל עמק יזרעאל, שביל רמות מנשה ושביל גליל תחתון.

השבילים הארוכים הראשונים סומנו בצבעים ייחודיים:

שביל הגולן שסימונו לבן-כחול-ירוק ובמפה מופיע בצבע תכלת

ושביל סובב כנרת שסימונו לבן-סגול-כחול ובמפה מופיע בצבע סגול.

שביל ישראל .................סימון שביל ישראל השביל הארוך במדינה, מדן ועד אילת, אורכו יותר מ-1000 ק"מ. צבעיו מסמלים את השלג בחרמון, את הים ואת המדבר.

הסימון מופיע בצורה מדורגת כאשר הצבע העליון מצביע על כיוון ההליכה. הצועדים דרומה יעקבו אחרי הסימון בו הצבע הכתום מדורג כלפי מעלה (לכיוון המדבר), והצועדים צפונה יעקבו אחרי הסימון בו הצבע הלבן מדורג כלפי מעלה (לכיוון החרמון).

במפה, שביל ישראל מופיע בצבע ורוד.

סימון כניסה לשביל ...............סימון כניסה לשביל הסימון הראשון המופיע בתחילתו של המסלול
פנייה .................סימון פניה
צומת שבילים ............סימון צומת מפגש צומת T או צומת מרובעת של שני שבילים.

בדוגמה מפגש של שביל אדום עם שביל שחור

סימון סוף שביל ................סימון סוף שביל מופיע לעיתים נדירות כדי להוביל אותנו למפל או לתצפית על שפת מצוק, ומשם חזרה.
שביל שקוף .............סימון שביל שקוף שביל המפנה לאתר בעל עניין שאינו נמצא על השביל, אך במרחק לא גדול ממנו (עד 150 מטר מהשביל).

סימון זה מופיע בשטח, אך אינו מופיע במפה, בגלל מגבלות קנה מידה.

מסומן כשני פסים לבנים ללא צבע ביניהם.

סימון הסתעפות המורה על תחילת שביל שקוף היוצא משביל ירוק.

סימון סוף השביל השקוף והגעה לנקודת העניין אליה הוביל.

קריטריונים לסימון שבילי טיול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילות (חינוכית ופנאי) היא רכיב חיוני בחינוך לאהבת הארץ ולידיעת הארץ. עם השנים הותוותה בישראל מערכת של שבילי טיול מסומנים המשרתים את ציבור המטיילים ההולך ומתרחב. שבילי הטיול מתאפיינים במגוון רחב, הן בדרגות הקושי, הן באופיים (שבילי אורך שבראשם שביל ישראל ושבילי טיול קצרים), והן בקהלי היעד אותם הם משרתים (הולכי רגל, אופניים, רכבי שטח).

בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברוכה של התרחבות השימוש בשבילים מסומנים, ובעקבותיה עולות יוזמות של גורמים שונים, כגון רשויות מקומיות, עמותות ואנשים פרטיים להתוויית שביל ייעודי, שבחלק מהמקרים יוצא מתחום הטיילות וגולש אל תחומים של חברה וסטטוס, מבטא קונספט או משמש כמטרה למימוש אידאולוגיות פרטיות. בין היתר הותוו שבילים אזוריים (כגון שביל הגולן) שבילים המקיפים רשות מקומית (כגון שביל סובב באר שבע), קודמו יוזמות לשבילי נושא (כגון שביל הים) וכן יוזמות לשבילי הנצחה.

בחלק מן המקרים, במקטע אחד עוברים מספר שבילי טיול מקבילים, על סימוניהם השונים, דבר היוצר בלבול בקרב המטיילים ומהווה מפגע אסתטי הפוגם בחוויית הטיול בטבע. בנוסף, עולה בעיה לגבי תיחזוק רשת השבילים, והעלתה על גבי מפות מתאימות. הוועדה החלה להגביל יוזמות אלה, ובשל חוסר מעמד סטטוטורי החלו להופיע ברחבי הארץ סימוני שבילים פרטיזנים (שביל גולני, שביל הבנים ועוד..). מציאות זו מעלה את הצורך בגיבוש מדיניות ברורה באשר לשאלות האם, היכן וכיצד לסמן שבילי טיול חדשים. לכן פורטו מספר קווים מנחים למדיניות בנושא סימון שבילי טיול, אשר מנחים את הוועדה לסימון שבילים ואת הגופים החברים בה, בבואם לדון ביוזמות להתוויית שבילים חדשים במסגרת הרשת הארצית.

שביל הטיול נועד לנתב את המטיילים לאתרי טבע ונוף, אתרים בעלי ערך היסטורי, ארכאולוגי ואתרי מורשת. טיילות היא אמצעי ראשון במעלה ליצור חיבור בין אדם לטבע, לחזק את הזיקה לשמירת הטבע ולאהבת הארץ, ולחנך לידיעת הארץ ולאהבתה. השביל נותן מענה גם לצרכים תיירותיים לפי ערך ועניין שהוא מציע למטיילים עליו.

קווים מנחים להתוויית שבילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיחות הטיול
השביל צריך להיות בראש ובראשונה בטיחותי למטיילים. מסיבה זו, בחירת תוואי השביל וסימונו ייעשו בתכנון מראש, ועל ידי אנשי מקצוע מיומנים לכך.
מניעת פגיעה בערכי טבע, נוף ומורשת
תוואי השביל צריך להיות כזה שימנע פגיעה בערכי טבע ונוף ויצמצם ככל הניתן את "דריסת הרגל" של המטיילים והתפזרותם לכיוונים שונים. מטבע הדברים, וכנובע מנקודות המוצא שלעיל, שבילי הטיול חוצים אזורים בעלי ערכיות סביבתית גבוהה, ועוברים בסמוך או בלב שטחים עתירי ערכי טבע, נוף ומורשת. בעת תכנון תוואי השביל והתווייתו בפועל יש לוודא כי ערכי טבע, נוף ומורשת לא יפגעו. דגש מיוחד ניתן לאתרים רגישים כגון אתרי קינון, בתי גידול לחים ובתי גידול הפגיעים לעומס מבקרים גדול.
התבססות על דרכים קיימות
כדי למנוע פגיעה מיותרת בשטחים הפתוחים ובערכי הטבע והנוף, כמו גם להימנע מעבודות תשתית מיותרות ויקרות, יש להעדיף באופן מובהק התוויית שבילים המבוססים על תוואים קיימים בשטח, כגון נאקבים, ודרכי עפר. יש להימנע ככל האפשר מפריצה מסיבית של שבילים חדשים.
הימנעות מסימון שבילים "סקטוריאליים"
שבילי טיול נועדו לשרת אוכלוסיות נרחבות. יש להימנע משימוש ברשת השבילים הארצית כדי לסמן שבילים סקטוריאליים שהם בעלי עניין ושימוש "פרטי" המשרתים קבוצת אוכלוסייה מוגדרת. עיקרון זה אינו מונע או מייתר יוזמות מקומיות לסימון של שבילים בעלי גוון מקומי (למשל בשולי יישוב), אך מותיר שבילים אלו מחוץ לרשת הארצית.
שמירה על אופיו הטיילותי של השביל והעניין בו
מתוך הכרה בייעודו העיקרי של השביל כמקום לחיבור בין אדם וטבע, וכחלק ממאמצי שמירת הטבע, על השביל להיות בעל אופי טיילותי (ולא משימתי – כגון צעדה או מרוץ). מאותה הסיבה, לא יסומנו שבילים עם קטעים "מנהלתיים" ארוכים שאינם אטרקטיביים להולכי רגל ויש להימנע ככל הניתן מסימון במרחב האורבני ומקומות מוסדרים בהם התוואי ברור ואין חשש לאיבוד הדרך (כגון טיילת מוסדרת, חוף הים וכדומה).
שמירה על שפה עיצובית אחידה
סימון השבילים ייעשה באמצעות "מלבן הסימון" ושימוש בצבעים הקיימים בשפת הסימון המקובלת. יש להימנע מלעשות שימוש בסימון נבדל של השביל כאלמנט הנצחה ומסימונים "מגוונים", הן מטעמים של מניעת בלבול למטיילים, והן כדי למנוע מפגע נופי ואסתטי.

הבחנה בין שני סוגי שבילים ושמירה על אופיים השונה

  • שבילים יומיים: שבילים קצרים יחסית, המאפשרים להשלימם ביום הליכה לכל היותר, ומאפשרים ככל הניתן תוואי הליכה מעגלי. מסומן בצבעים שחור, אדום, כחול או ירוק.
  • שבילים ארוכים: תוואי הליכה רציף, רב יומי, המתבסס על חיבור של כמה שבילים קצרים, עם אפשרות לינה לאורך השביל (מסודרת או לינת שטח). כדי להימנע מסימון כפול, קטעי השביל הכפולים יסומנו בנקודה סגולה או כתומה בצד הסימון הקיים.

היבטים מנהליים בהתוויית שבילי טיול
הוועדה לסימון שבילים הוקמה כוועדה מתאמת, בה חברים כל הגורמים הרלוונטיים לעניין סימון ושימוש בשבילי טיול. כדי לשמור על אופייה של רשת השבילים הארצית, למנוע פגיעה בטבע, ולמנוע בלבול בקרב המטיילים, יש חשיבות בקידום מתואם של שבילים חדשים באמצעות הוועדה, ובהתאם לקווים המנחים לעיל.

  • בקשות לסימון שבילים ארוכים ידונו ב"וועדה לשבילי ישראל" ויסומנו לאחר הסכמת כל חברי הוועדה.
  • סימון השביל ייעשה אך ורק לאחר קבלת אישורים מבעלי הקרקע והמחזיקים בה.

מפות טיולים וסימון שבילים ופעילויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה לשבילי ישראל מוציאה לאור מפות טיולים וסימון שבילים המיועדות לציבור המטיילים וחובבי הטבע. ישנן 19 מפות טופוגרפיות ביחס של 1:50,000, המכסות את כל שטח המדינה, ובנוסף "מפת ישראל" ביחס של 1:250,000 המציגה את תוואי שביל ישראל.

ההכנסות ממכירת המפות, בנוסף לתרומות, הן שמממנות את פעילות הוועדה.

בשנת 2018 החלה הוועדה להוציא את סדרת מפות הטיולים וסימון השבילים בפורמט חדש ונח יותר לקיפול, עמידות יותר ומותאמות לנשיאה. גודל הגיליון התעדכן לגודל סטנדרטי של 100*70 ס"מ והדפסת המפות מתבצעת משני הצדדים ומגדילה את תחום הכיסוי בכל גיליון. הסדרה החדשה כוללת חלוקה שונה של שטחי הארץ ל-17 מפות, כך שתיחום הגבולות במפות השתנה (תוך שמירה, עד כמה שאפשר, על חפיפה לגבולות המוכרים מהמפות הישנות). ביחס למפות הקודמות שינוי זה איפשר לכלול אזורים נרחבים יותר, ומציג את השבילים המופיעים במפה במלואם, ללא צורך להצטייד במפות נוספות. המפות החדשות מקופלות בקיפול "אקורדיון" בפורמט מוארך המתקפל לגודל 12.5*22 ס"מ שנכנס לכיס מכנסי "דגמ"ח". בחלקן קיפול חלקה הקדמי וחיבורה לצדה האחורי יוצר המשכיות של שטח הכיסוי ורצף בסימון השבילים מבלי הצורך להפוך את המפה. המעבר לסדרה החדשה המלאה צפוי להסתיים עד סוף 2019.

בתחילת שנת 2018 העלתה הוועדה למרשתת מפות טיול של שביל ישראל המחולק ל-52 מקטעים בפורמט המותאם להדפסה במדפסת ביתית (גודל דף A4) להורדה בחינם באתר החברה להגנת הטבע.

בנוסף לסימון השבילים והפקת המפות, מעבירה הוועדה תדרוכים עבור מטיילים המתכוננים לצעוד בשביל ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]