גני הסמית'סוניאן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גנים וגננות |
| כתובת |
Capital Gallery West, Suite 3300, 600 Maryland Avenue, SW, Washington, DC 20024-2520  |
| מיקום |
וושינגטון די. סי. |
| מדינה |
ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1972 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1972 |
| קואורדינטות | 38°53′27″N 77°01′50″W / 38.890932386829°N 77.030497991662°W |
|
gardens | |
 | |
  | |
גני הסמית'סוניאן (באנגלית: Smithsonian Gardens) הם חטיבה של מוזיאוני הסמית'סוניאן, האחראית על "גנים, גננות ואוספים ותערוכות הקשורים לגנים וגננות"[1]. השלוחה הוקמה ב-1972[2] והיא אחראית על 526 דונמים במול, ועל 5,945 מטר מרובע של חממות, וכן על הארכיון של הגנים האמריקאים, אוסף הכולל למעלה מ-60,000 צילומי ארכיון ורשומות בנושא גננות ונוף בארצות הברית משנת 1870 ועד ימינו[3].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1972, המזכיר השמיני של הסמית'סוניאן, ס. דילן ריפלי, הקים את משרד הגננות (Office of Horticulture), מתוך כוונה לקדם את מאמצי המחקר והחינוך של ארגון הסמית'סוניאן לחללים חיצוניים (מחוץ לבנייני המוזיאונים)[4]. ריפלי שכר את ג'יימס ר. באטלר כמנהל הראשון של משרד הגננות במוסד[5]. המשרד נוצר בעת בו גדלה הפופולריות של גינון כתחביב ברחבי ארצות הברית, ותחום המחלקה גובה ברוח גבית של גל של עניין בנושא בקרב הציבור. המשימה הראשונה של באטלר הייתה לחקור ולתכנן גן ויקטוריאני שהיה מותקן בין טירת הסמית'סוניאן לשדרת העצמאות לרגל חגיגות ה-200 ליום העצמאות של ארצות הברית ב-1976. הפופולריות של הגן הוויקטוריאני היוותה ההשראה לגן אניד א. הופט.
באטלר כהן כמנהל משרד גננות במשך 23 שנים. את באטלר החליפה בתפקיד ננסי ג'י. בקטול, אשר שישמה כמנהלת המשרד בין השנים 1995 ו-2002[6] .
בשנת 2009, מכון סמית'סוניאן שינה את שם המחלקה מ"משרד הגננות" ל"גני הסמית'סוניאן"; הודעה על כך נמסרה לציבור בשנת 2010[7].
גנים ונופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הגנים, והשטחים הפתוחים המנוהלים על ידי הסמית'סוניאן ניתן למנות את:
- גן מגורי הפרפרים בין המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע לבין גן הפסלים של הגלריה הלאומית לאמנות;
- החצר של גלריית פריר
- גן אניד א. הופט - גינת גג מעל מרכז ס. דילן ריפלי, גלריית ארתור מ. סקלר, המוזיאון הלאומי של אמנות אפריקאית, בין טירת הסמית'סוניאן לבין שדרת העצמאות;
- הגן ההיסטורי שליד המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית;
- גן הפסלים והרחבה של מוזיאון וגן הפסלים הירשהורן;
- גן הוורדים על שם דולן פולג'ר, בצד המזרחי של טירת הסמית'סוניאן, למול החזית הראשית של בניין האמנויות והתעשייה;
- גן מרי ליווינגסטון ריפלי, בין בניין האמנויות והתעשייה ומוזיאון וגן הפסלים הירשהורן;
- גני מוזיאון האוויר והחלל הלאומי;
- גני הנוף הילידי במוזיאון האינדיאנים הלאומי;
- חצר רוברט וארלין קוגוד במרכז דונלד וו ריינולדס לדיוקנאות אמריקאיות;
- גן המוזיאון הלאומי של ההיסטוריה האמריקאית, מצדו המערבי של המוזיאון;
- גן בית הגידול לציפורים, ממזרח לכניסה אל המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפינה של שדרת החוקה ורחוב ה-12[8].
גני הסמית'סוניאן משתמשים בשיטת הדברה משולבת כדרך לשלוט במזיקים בכל גנים ונופים. שיטות אלה נועדו למעט בפגיעה באנשים בסביבה ככל האפשר בעת ההדברה.
אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטסף הסחלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסף הסחלבים של הסמית'סוניאן החל עם חשיבה פרחי סחלב בשנת 1974. האוסף גדל וכיום הוא כולל כ-8,000 צמחי סחלבים מ-256 סוגים טקסונומיים שונים.
ארכיון הגנים האמריקאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכיון הגנים האמריקאיים הוא ארכיון מחקר המנוהל על ידי מחלקת גני הסמית'סוניאן, ומיועד לתת למתכנני גנים ונוף, להיסטוריונים ולציבור מידע על ההיסטוריה של גנים בארצות הברית. הארכיון כולל מסמכים אודות 6,300 גנים שונים בארצות הברית (ובהם גנים היסטוריים, וכן גנים בני זמננו)[9].
אוסף ריהוט גן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסף ריהוט הגנים כולל כ-2,500 פרטי ריהוט גן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גני הסמית'סוניאן- מידע על גני הסמית'סוניאן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האתר הרשמי של גני הסמית'סוניאן
- ^ ההיסטוריה של גני הסמית'סוניאן
- ^ ההיסטוריה של גני הסמית'וניאן
- ^ תפקידו של ריפלי, באתר ארכיון הסמית'וניאן
- ^ קורות חייו של ג'יימס באטלר
- ^ ארכיון ננסי בקטול
- ^ התוכנית האסטרטגית של גני הסמית'וניאן לשנים 2010 - 2015.
- ^ גן בית הגידול לציפורים, בגני הסמית'וניאן
- ^ אתר ארכיון הגנים