גסטון ז'וליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גסטון ג'וליה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גסטון ז'וליה
Gaston Julia
Gustav Herglotz, Gaston Julia.jpeg
גסטון ז'וליה (מימין) וגוסטב הרגלוץ
לידה 3 בפברואר 1893
סידי בל-עבאס, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במרץ 1978 (בגיל 85)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה למדעים של פריז, אקול נורמל סופרייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אקול פוליטקניק, הפקולטה למדעים של פריז, קולז' דה פראנס, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה קצין גבוה בלגיון הכבוד
הפרס הגדול במדעים מתמטיים (1918)
שבלייה בלגיון הכבוד (2 בפברואר 1915)
מפקד במסדר הדקל האקדמי (1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גסטון מוריס ז'וליהצרפתית: Gaston Julia 3 בפברואר 1893 - 19 במרץ 1978) היה מתמטיקאי צרפתי שבמאמר מ-1918 הציג לראשונה את קבוצת ז'וליה הקרויה על שמו. רעיונותיו פותחו מאוחר יותר בידי בנואה מנדלברוט שביסס עליהם את מושג הפרקטל - מאבני היסוד של תורת הכאוס.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וליה נולד בעיר סידי בל-עבאס שבאלג'יריה, שמיום הקמתה שימשה את הצרפתים כמרכז שלטוני במדינה. ציוניו הגבוהים אפשרו לו ללמוד באקול פוליטכניק בפריז, והוא אכן החל ללמוד שם ב-1914, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הוא גויס ונשלח לחזית. בינואר 1915 הוא נפצע באופן חמור בפניו, וכתוצאה מהפציעה איבד את אפו. למרות ניתוחים חוזרים ונשנים, לא עלה ביד הרופאים לשחזר את אפו, וז'וליה נאלץ להסתובב עד סוף ימיו עם מסכת עור במקום אף. במהלך אשפוזו הממושך התיידד ז'וליה עם מריאן שוסון, אחת האחיות בצוות הרפואי (וביתו של המלחין הצרפתי ארנסט שוסון), והשניים נישאו.

ז'וליה המשיך במחקריו המתמטיים בתחום החזרור של פונקציות רציונליות, וב-1918 פרסם מאמר בז'ורנל למתמטיקה טהורה ושימושיה, בו הציג את הרעיון של איטרציות בפונקציות רציונליות. פייר פאטו, מהחוקרים הבולטים בתחום זה באותה העת, הכיר בחשיבותו של המאמר, ובעקבות המלצתו הוענק לז'וליה הגרנד-פרי באותה שנה. על אף שהמאמר הכה גלים בקהילה המתמטית, נראה כי איש לא הכיר אז בחשיבותן של איטרציות בפונקציות רציונליות. היה זה רק עיסוקו של בנואה מנדלברוט ופרסומיו בשנות השבעים, שהצליחו לעורר עניין שלא שכך בנושא .

ב-1919 הצטרף ז'וליה לצוות ההוראה של האקול פוליטכניק כמתרגל בקורס של ז'אק הדמר, ומאוחר יותר הפך למרצה - משרה ששמר עד פרישתו ב-1965. במהלך תקופה זו התקבל גם כמרצה בסורבון, וכן קיבל פרסים אקדמים רבים, בהם פרס האקדמיה הצרפתית למדעים ב-1934.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]