געדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןגעדה
Teucrium fruticans.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: געדה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Teucrium
ליניאוס, 1753

גַּעֲדָה (שם מדעי: .Teucrium L) סוג של צמחים ממשפחת השפתניים. הסוג מונה 313 מינים ולפחות 72 תת-מינים ו-18 זנים והוא מקיף עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים או בני-שיח שנפוצים כמט בכל העולם[1]. הצמחים שרועים על פי רוב, אך ישנם גם מינים זקופים (געדה כרתית), שגובהם 20 עד 150 ס"מ (בהתאם לסוג, בית הגידול, האקלים, המשקעים ועוד גורמים סביבתיים וגנטיים). גדל בבתות ים-תיכוניות, בסלעים ובערוצים במדבר ובערבה. מיני הסוג מצויים ברוב חלקי הארץ. כותרת הפרח היא חד שפתנית[2], ששפתה התחתונה עם 5 אונות (במין חד-שפה שלוש אונות בשפה התחתונה) ופנים הלוע של צינור הכותרת ללא טבעת שערות (בשונה מחד-שפה).

השם העברי נלקח מערבית הוא מתאר עלים הנראים מסולסלים בגלל ששפתם משוננת. השמם המדעי

מינים רבים של געדה משמשים כצמח נוי בגינות בכל העולם.

מיני הבר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעדה היא בין צמחי התה והצמחים הארץ-ישראליים החשובים ביותר ותופסת מקום חשוב בפולקלור של צמחי ארץ ישראל. בישראל מצויים 12 מינים של געדה:

  1. גַּעֲדָה זְעִירַת-פְּרָחִים (.Teucrium parviflorum Schreb) - צמח עשבוני רב-שנתי נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל, שגדל באדמות כבדות בספר של הגליל וברכס מעון, הפרח שלה קטן במיוחד (פחות מס"מ אחד קוטרו). היא מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליהם גזורים לאונות צרות.
  2. גַּעֲדָה כְּרֵתִית (.Teucrium creticum L) - שיח נמוך שגובהו בין 35 ל-150 ס"מ בעל גבעולים רבים זקופים וצפופים ומכוסים בשיער לבן עדין או קירחים כמעט. העלים נגדיים או ערוכים בקבוצות, פשוטים, תמימים, דמויי אזמל מוארך או דמויי סרגל צר ואורכם 1 עד 3 ס"מ, העלים על פי רוב ירוקים בצידם העליון ומכוסים בשיער לבן צפוף בצידם התחתון אבל לא בשוליים, שפתי העלה מקופלים לאחור, ודומים לעלי רוזמרין. הפרחים ערוכים בתפרחת מוארכות דמוית שיבולת בראשי גבעולים. עוקצי הפרחים קצרים מהגביע. הגביע שעיר-לבן, דמוי פעמון קצר אורכו בין 0.6 ס"מ עד 0.7 ס"מ. השיניים שוות, משולשות ודמויות אזמל, מחודדות. צינור הכותרת בולט מאוד מהגביע. האבקנים ועמוד העלי בולטים מצינור הכותרת. צבע הפרח ארגמני בהיר או ורוד. בצינור הכותרת גבנון דמוי דרבן מעין כלי קטן לאחסון הצוף בפרח ועלי הכותרת הם תלת-אונתיים, כשהאונה האמצעית גדולה ומשמשת לדבורים משטח נחיתה. צמח דבש חשוב, הפורח בעת שהצוף אינו מצוי וזמין. מכוסה בכסות כעין הקמח. גדלה בצפון הארץ ובשומרון על קירטון וחוואר.
  3. גַּעֲדָה מְאֻבֶּקֶת (.Teucrium pruinosum Boiss) - עשב רב-שנתי ים-תיכוני, נדיר מאוד. מין זה גדל על אפר געשי בגולן. צבע הפרח כחול. הוא מתייחד בכך שאונות הגביע שלו כפופות לאחור. הוא מתייחד בהיותו שייך לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליהם גזורים פעמיים או יותר לאונות צרות.
  4. גַּעֲדָה מִזְרָחִית (.Teucrium orientale L) - צמח עשבוני רב-שנתי שגדל בדולינות[3] בחרמון ובהר אביטל. מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים פעמיים או יותר לאונות צרות מאוד. מבסיס נצמח פורצים באביב גבעולים רבים שמצמחים בחלקם התחתון עלים גזורים, בחלקם העליון - פרחים גדולים בכחול סגול. התפרחת אשכול צפוף ומוארך.
  5. גַּעֲדָה מַלְבִּינָה (.Teucrium leucocladum Boiss) - מין קרוב לגעדה המצויה. גדל בהרי אילת ובדרום הערבה. גבעוליה ופרחיה נעשים דוקרניים אחרי שהיא מתייבשת.
  6. גַּעֲדָה מְפֻשֶּׂקֶת (.Teucrium divaricatum Sieber ex Heldr) - בן שיח נמוך שגובהו בין 15 ל-25 ס"מ. מכוסה בכסות צמירה מלבינה. עליה קשים ואינם מחולקים לאונות, כשצידם העליון כהה וצידם התחתון לבנבן (תופעה דומה, אם כי מסיבות שונות, מצויה אצל הזית). צבע הפרח הוא ורוד מעט כהה יותר משל הגעדה הכרתית ומכילה אונה אחת מרכזית שאליה מתלוות עוד 4 אונות. גדלה בבתה הים תיכונית כצמח נלווה, בעיקר על קרקע טרה רוסה, מלווה את צמחי הסירה קוצנית והצתרנית משובלת.
  7. גַּעֲדָה מְצוּיָה (.Teucrium capitatum L) - המין געדה מצויה הוא כנראה המין החשוב ביותר בסוג געדה. בן שיח שמגיע לרוב לגובה של עד 30 ס"מ. כל חלקי הצמח מכוסים בשערות לבנות-אפורות. העלים מוארכים ושוליהם משוננים-גלוניים. הפריחה בחודשים אפריל-אוגוסט. הפרחים צבורים בתפרחות צפופות, הנישאות בראשי הענפים. צבען לבן ומהן בולטים האבקנים. גונם וריחם של הצמחים משתנים באזורים שונים[4]. היא מקובלת מאוד כצמח מרפא לכל. הבדואים משתמשים בה לריפוי של כל מיני מפגעים, החל מכאב בטן ושפעת וכלה בהקלת הווסת. מזוהה עם ה"זרגונה" ש"ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה" (ירושלמי, סוכה, ג, ב, זיהוי זה היה מקובל על צ'יזיק, ומובא בספר "ילקוט הצמחים" של נסים קריספיל).
  8. גַּעֲדָה קוֹצָנִית (.Teucrium spinosum L) - חד שנתי, העלים משוננים, הגבעולים וגביעי הפרחים קוצניים. צומח ברמת הגולן.
  9. גַּעֲדָה קִפַּחַת (Teucrium procerum Boiss. & C.I.Blanche) - צמח עשבוני רב-שנתי בסכנת הכחדה, המתחדש כל שנה מקנה השורש שלו, זהו מין אנדמי לקרקעות החמרה במישור החוף הנתון בסכנת הכחדה. גבעוליו צפופים, זקופים ומקבילים, כשבחלקו התחתון גדלים עלים גזורים לאונות ארוכות ובחלקו העליון תפרחת דמות מכבד[5] שעליה פרחים כחולים. עורקי הפרחים מודגשים דבר שיוצר מראה יפה מאוד, זאת בנוסף לגודלו המרשים יחסית של הפרח. מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים לאונות צרות, אך היא נבדלת מהן בהיותה קירחת ולא שעירה.
  10. גַּעֲדַת הַבִּצּוֹת (.Teucrium scordium L) - עשב רב-שנתי ים-תיכוני, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה. היא גדלה במקווי מים נקיים ולכן בסכנת הכחדה.
  11. גַּעֲדַת הַחֹרֶשׁ (Teucrium stachyophyllum P.H.Davis או .Teucrium lamiifolium d'Urv)[6] - מין הגדל בחורש הלח, בעלת תפרחת דמוית שיבולת, שפרחיה קטנים ולבנים.
  12. גַּעֲדַת הַסְּלָעִים (.Teucrium montbretii Benth) - עשב רב-שנתי ים-תיכוני, נדיר מאוד. הוא צמח סלעים, מלבין-צמיר, הגדל על מחשופים של סלעים קשים בשומרון. פרחיו הארגמניים דומים לפרחי הגעדה המפושקת. העלים פשוטים, ואינם תמימים, שעירים בשני צדדיהם. הפרחים ערוכים בדורים פזורים לאורך הגבעולים. שלוש השניים האחוריות (העליונות) של הגביע קהות, דמויי-ביצה ושונות מהשניים התחתונות[7].
  13. גַּעֲדָה שְׂעירה (Teucrium decaisnei C.Presl) - בן-שיח שתפוצתו אירנו-טורני, ואחד מבני השיח הכי נפוצים בהרי דרום סיני ומגיע עד הרי לוב. געדה שעירה היא מין קרוב מאד לגעדה מצויה, אולם בניגוד לה היא שעירה-דביקה (חלק מהשערות מפושקות), בגוון ירוק ולא צמירים לבנים[8].

מיני התרבות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

געדה שיחנית (.Teucrium fruticans L) - בן-שיח שמצאו מאירופה ופרחיו כחולים. הוא מגיע לגובה של 90 ס"מ, בעל ענפים מפושקים, מכוסים בשיער לבן או צהבהב שאינו נותר על עלים מבוגרים. העלים בעלי פטוטרות. העלים דמויי ביצה שקודקודה קהה, שפתם תמימה ומקופלים לאחור. עלי התפרחת דומים לעלים רגילים, אך קטנים מהם. התפרחות מסוג אשכול אמיריות (מסיימים את הגבעולים) או חיקיות (על ענפים צדדים קצרים). הפרחים בעלי עוקץ הקצר מאורך הגביע. הגביע דמוי פעמון רחב ושיניו שוות פחות או יותר באורכן. הכותרת כחולה, שפתה התחתונה ארוכה וכפופה מטה. האבקנים שווים פחות או יותר באורכם.

הגעדה ברפואה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגעדה מיוחסות ברפואה עממית סגולות רפואיות רבות. יחד עם זאת, אף אחת מהתכונות הרפואיות המיוחסות אינן נתמכות על ידי ראיות מחקריות מספקות, וכן אין מחקרים מספקים לגבי מידת הבטיחות של השימוש בצמח. בין הסגולות הרפואיות המיוחסות לו ברפואה העממית נכללים תסמינים דוגמת הקלת מיחושי בטן, חום והצטננות. ניתן להכין מהצמח מרתח, וזאת על ידי בישול ארבע כפות גדושות עלים ירוקים בליטר של מים. המרתח מריר מאוד ויש הטוענים שהוא מסייע לטיפול בסוכרת, בחילות עקב הריון ובכאבים וחולשה בעת הווסת. צורה נוספת לשימוש בו כוללת בישול של 50 גרם בליטר מים, יצירת "אוהל" מבד ושאיפת האדים. כמו כן, ישנה דרך לטגן את העלים יחד עם ביצים ליצירת חביתה, ויש הטוענים כי הדבר מסייע להקלת חולשה בזמן המחזור.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילקוט הצמחים, ניסים קריספיל, כרך א', עמ' 104.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Teucrium L., WFO (2022): Published on the Internet
  2. ^ לבני משפחת השפתניים פרחים דמויי שפתיים, רוב מיני הגעדה הם מינים המכילים רק את השפה התחתונה
  3. ^ עמקים סגורים בחרמון, שהתרחבו, קרסו, ועל פניהם נוצר מכתש. עקב פעילות טקטונית, נוצרו שדות סגורים כאלו על פני החרמון הקרויים פּוֹלְיֶה
  4. ^ געדה מצויה בן שיח שעיר ים-תיכוני (יוני 2022), כלנית
  5. ^ תפרחת מסועפת שהציר הראשי שלה מסתעף לגבעולים צדדיים הנושאים פרחים
  6. ^ אי-הסכמה. שני השמות המדעיים מקובלים. אין אפשרות להכריע.
  7. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 381
  8. ^ געדה שעירה, צמחיית ישראל ברשת, ‏2022