גריזלדה (פולקלור)
 | |
| אחד מילדיה של גריזלדה נלקח ממנה, איור מתוך הספר של אלייזה הייז משנת 1882 Chaucer for Children | |
| שם ספר | דקאמרון, סיפורי קנטרברי |
|---|---|
| מידע | |
| כינויים | גריזלדה הסבלנית |
גריזלדה (באנגלית: Griselda או Girselidis) היא דמות בפולקלור האירופי, הנודעת בסבלנותה ובצייתנותה.
בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסה המפורסמת ביותר של סיפור גריזלדה נכתבה על ידי ג'ובאני בוקאצ'ו בשנת 1353, בסיפור האחרון של היום העשירי בדקאמרון.[1][2] גואלטיירי, המרקיז של סלוצו, רוצה להתחתן עם הנערה גריזלדה, הידועה במעלותיה הטובות. עוד טרם החתונה, המרקיז דורש מגריזלדה להבטיח לו ציות מוחלט, וגריזלדה מסכימה. החתונה נערכת ברוב פאר וגריזלדה עונה על ציפיותיו של המרקיז בכל תחום. לאחר לידת בתם, המרקיז רוצה לבחון שוב את צייתנותה של גריזלדה: הוא אומר לה כי הבת אינה ראויה ולכן דינה מוות. גריזלדה לא מתנגדת. המרקיז לוקח את הבת אך לא הורג אותה אלא שולח אותה לגדול בחצר אצולה מרוחקת. לאחר מספר שנים, נולד לזוג בן. שוב נלקח הילד וגריזלדה שוב לא מתנגדת. במבחן אחרון, גואלטיירי מוותר בפומבי על גריזלדה וטוען כי ניתן לו אישור רשמי מהאפיפיור להתגרש ממנה ולהינשא לאישה טובה יותר; גריזלדה חוזרת לגור אצל אביה. כעבור כמה שנים, גואלטיירי מודיע שהוא מתחתן מחדש ומזמן את גריזלדה לשרת אותו בהכנות לחתונה. הוא מציג אותה בפני ילדה בת שתים עשרה שלטענתו היא כלתו; למעשה זאת בתם. גריזלדה מאחלת להם בהצלחה ומבקשת מהמרקיז שלא יבחן את כלתו הצעירה כפי שבחן אותה עצמה, שכן הילדה צעירה ותמה מדי מכדי לעמוד בניסיונות קשים כאלה. אז משתכנע המרקיז בנאמנותה של גריזלדה; הוא מציג בפניה את ילדיהם הבוגרים וגריזלדה חוזרת למקומה כאשה וכאם.[3]
כעשרים שנה אחרי הופעת הסיפור בדקאמרון, תרגם פרנצ'סקו פטרארקה את הסיפור מאיטלקית ללטינית כדי לאפשר לקהל רחב יותר לקרוא בו.[4] עיבוד מפורסם של הסיפור מופיע אצל ג'פרי צ'וסר בסיפורי קנטרברי, בסיפורו של פרח הכמורה. שם מתווספים לסיפור אלמנטים דתיים רבים, בייחוד כאלה המשווים את גריזלדה למרים הבתולה.[5]
גריזלדה מוזכרת גם בספרה של קריסטין דה פיזאן ספר עיר הגבירות (1405), בחלק השני העוסק במידות הטובות של הנשים. "גריזלדה הסבלנית" הוא סיפור אגדה מאת שארל פרו (1691).[6] מחזהו של ג'ון פיליפ הקומדיה של גריסיל הסבלנית והענווה (The Commodye of Pacient and Meeke Grissill; ידוע גם בשם המחזה של גריסיל) הוא משנת 1565. הנרי צ'טל, תומאס דקר וויליאם הוטון שיתפו פעולה בגרסה דרמטית אחרת, גריסל הסבלנית (Patient Grissel), שהוצגה לראשונה בשנת 1599.
המחזה אגדת חורף מאת ויליאם שייקספיר (1623) מציג אלמנטים רבים מסיפור גריזלדה.[7] גריסלדה המודרנית (The Modern Griselda) הוא רומן מאת מריה אדג'וורת' משנת 1805. ברומן נאספים אורחי מסיבה כדי לקרוא ולהציג את סיפורו של פרח הכמורה מסיפורי קנטרברי, כלומר, את סיפורה של גריזלדה.[8] גריזלדה הסבלנית היא אחת האורחות בארוחת הערב במחזה "נשים בצמרת" מאת קריל צ'רצ'יל משנת 1982.
מרגרט אטווד סיפרה מחדש את סיפורה של גריזלדה בסיפור הקצר "גריסלדה חסרת הסבלנות", שהתפרסם במגזין ניו יורק טיימס ב-12 ביולי 2020 כחלק מפרויקט הדקאמרון של המגזין.[9]
באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורה של גריזלדה לפי בוקאצ'ו מתואר בשלושה ציורי פאנל איטלקיים המתוארכים לסביבות שנת 1490 התלויים בגלריה הלאומית בלונדון. הם מעשה ידיו של אמן איטלקי בלתי ידוע, המכונה "אמן הסיפור של גריסלדה".[10] עדות לתפוצתו הרחבה של הסיפור אפשר למצוא בפריטי אופנה ואביזרים שונים, כגון ארנק רקום מן המאה ה-14 המעוטר תמונות מתוך הסיפור.[11] הצייר פרדריק ג'ורג' סטיבנס צייר את תמונת הצעת הנשואים של המרקיז לגריזלדה (1850).
-
ארנק רקום המתאר את סיפור גריזלדה, צרפת, המאה ה-14 -
ההצעה, פרדריק ג'ורג' סטיבנס, 1850
_-_The_Proposal_(The_Marquis_and_Griselda)_-_N04633_-_National_Gallery.jpg)
במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלסנדרו סקרלטי, לה גריסלדה, 1721
- ג'ובאני בונונצ'יני, גריסלדה, 1722
- אנטוניו ויוואלדי, גריזלדה, 1735
- ז'יל מאסנה, גריסלידיס (Grisélidis) (1901)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דקאמרון – הגרסה המפורסמת ביותר לסיפור גריזלדה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גריזלדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Boccaccio, Decamerone, day 10, tale 10.
- ^ "Boccaccio, Decameron, Day 10, Tale 10 (Italian, tr. into Mod. Engl.) (analogue of the Clerk's Tale)". sites.fas.harvard.edu.
- ^ Madeline Rüegg, The Patient Griselda Myth: Looking at Late Medieval and Early Modern European Literature, pp. 39ff.
- ^ "La Patience Griselidis, marquise de Saluces". bp16.bnf.fr (בצרפתית).
- ^ Judith Bronfman, Chaucer's Clerk's Tale: The Griselda Story Received, Rewritten, Illustrated, Routledge, 2019, chapter 3.
- ^ Charles Perrault, Griselda, Old-Time Stories told by Master Charles Perrault, translated by A. E. Johnson (New York: Dodd Mead and Company, 1921).
- ^ Grace McCarthy,"The Evolution of the Patient Woman: Examining Patient Griselda as a Source for William Shakespeare's The Winter's Tale," Early Modern Literary Studies 20/2 (2018).
- ^ Alison Langdon, “The More Things Change: Maria Edgeworth’s ‘The Modern Griselda'”, The Year\'s Work in Medievalism 28 (2019), 2-9.
- ^ מרגרט אטווד, "גריזלדה חסרת הסבלנות," ניו יורק טיימס מגזין.
- ^ "Master of the Story of Griselda | The Story of Griselda, Part I: Marriage | NG912 | National Gallery, London". www.nationalgallery.org.uk.
- ^ Purse with scenes from the story of Patient Griselda, The Metropolitan Museum of Art.
