לדלג לתוכן

סיפורי קנטרברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיפורי קנטרברי
The Canterbury Tales
מידע כללי
מאת ג'פרי צ'וסר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית תיכונה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פואמה, אוסף סיפורים קצרים, אוסף סיפורי אגדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות קנט עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1387 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פתיח הפרולוג הכללי בכתב יד הֶנְגְווֹרְט, העותק הקדום ביותר הקיים של סיפורי קנטרברי. בערך 1410. שמור בספרייה הלאומית של ויילס באברסווית'.

סיפורי קָנְטֶרְבֶּרִיאנגלית: The Canterbury Tales; במקור: Tales of Caunterbury) הם יצירתו האחרונה והבלתי גמורה של הסופר והמשורר האנגלי בן המאה ה-14 ג'פרי צ'וסר, המקובלת כאחת מיצירות המופת החשובות ביותר שנכתבו בשפה האנגלית.

המערכת המעמדית של החברה באירופה בכלל ובאנגליה בפרט בימי הביניים, כללה שלושה מעמדות עיקריים:

בימי הביניים המאוחרים, החלה מערכת זו להתערער, עם עלייתו של מעמד הביניים שכלל סוחרים, פקידים ועוד. ג'פרי צ'וסר, תושב לונדון שלא נמנה עם בני המעמדות העליונים, השתייך גם הוא לאותו מעמד בינוני עולה והיה לאדם המעורה הן בענייני העיר מתוקף עסקיו והן בחצר המלוכה כנושא משרה רשמית בחצרותיהם של אדוארד השלישי ויורשו ריצ'רד השני לאורך עשרות שנים. עובדה זו תרמה לכך שצ'וסר נחשף לכל גוני האוכלוסייה, לסיפורים שסופרו בכל מעמד ולסוגות הספרותיות השונות שנהגו בהן. בשנות ה-80 של המאה ה-14 החל צ'וסר בכתיבת יצירתו הגדולה האחרונה - סיפורי קנטרברי.

מבנה היצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צלייני סיפורי קנטרברי בשהותם בפונדק, תחריט עץ מתוך מהדורת הדפוס של ויליאם קקסטון, 1484

סיפורי קנטרברי בנויים כאוסף של סיפורים, חלקם מקוריים וחלקם לא, המקושרים זה לזה באמצעות סיפור מסגרת. בסיפור המסגרת, יוצאת מלונדון חבורה מגוונת וצבעונית של כ-30 צליינים העולים לקברו של המרטיר תומאס בקט בקתדרלה של קנטרברי. דמותם של הצליינים מתוארת בפרולוג הכללי על ידי צ'וסר, הנוטל בעצמו חלק בסיפור ובמסע כאחד הצליינים. המשתתפים מחליטים לערוך מעין תחרות סיפורים על מנת להנעים את שהותם המשותפת בדרך וכל אחד מהם, בתורו או שלא בתורו, מספר סיפור.

הסיפורים, שחלקם הומוריסטיים וחלקם רציניים, עוסקים כולם בהיבטים שונים של הטבע האנושי וביצרים אנושיים בסיסיים. הסיפורים נוגעים, במישרין ובעקיפין, בסוגיות כמו אהבה, מיניות, נישואין, בגידה, הבדלי מעמדות, תאוות בצע ועוד. עם זאת, הסיפורים נבדלים זה מזה בסוגה, בסגנון הכתיבה, במשלב הלשוני ועוד, ומהווים למעשה יצירות עצמאיות ומגוונות.

היצירה כתובה כולה בשורות קצרות חרוזות בסופן, למעט שניים מהסיפורים הכתובים כפרוזה. כמו כן, ניכר כי לא נעשה תכנון מלא של היצירה השלמה קודם העלאתה על הכתב אלא גיבושה נעשה תוך כדי כתיבה. חוקרים רבים מחלקים את סיפורי קנטרברי לכעשרה פרגמנטים, כאשר בכל פרגמנט קיים קשר בין הסיפורים באמצעות שיחה מגשרת, הזמנת המספר הבא וכו' אך בין עשרת החלקים הללו עצמם, הקשר רופף למדי.

יצירה בלתי גמורה או כוונת מכוון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכרזה על התחרות, מציע הפונדקאי הארי ביילי כי כל אחד מהמשתתפים יספר ארבעה סיפורים - שניים בדרכם לקנטרברי ושניים בדרכם חזרה - סך הכול כ-120 סיפורים. בפועל, סופרו 26 סיפורים בלבד, ובמובן זה נוצר הרושם כי מדובר למעשה ביצירה שלא נשלמה. במשך השנים הועלתה גם הטענה ההפוכה והיא שאופיה הבלתי-שלם של היצירה הוא פרי תכנונו המקורי של צ'וסר. טענה זו נסמכת על כך שביילי אמנם מציע כי כל משתתף יספר ארבעה סיפורים, אך אין עדות לכך שצ'וסר הסופר קיבל את ההצעה, מה גם שמבין כל הצליינים, רק צ'וסר עצמו מספר יותר מסיפור אחד.

עיצוב הדמויות ביצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה של סיפורי קנטרברי מוכר גם מיצירות אחרות מימי הביניים, בכללן דקאמרון של ג'ובאני בוקאצ'ו, ככל הנראה אחד ממקורות ההשראה העיקריים של צ'וסר - הן בצורה והן בתוכנם של כמה מהסיפורים.

מה שמייחד את צ'וסר הוא הדמויות של סיפורי קנטרברי. לעומת דמויותיו של בוקאצ'ו, שבע נשים ושלושה גברים, צעירים כולם ובני המעמד הגבוה, דמויותיו של צ'וסר מצטיינות בגיוון אנושי רחב מאוד ובכלל זה ייצוגם של מרבית טיפוסי המעמד הבינוני של זמנו. בתארו את הדמויות השונות נוקט צ'וסר באירוניה דקה מן הדקה באמצעות אמירות המשתמעות לכמה פנים ומאפשרות קשת פרשנויות ושיפוט באשר לדמויות ופועלן.

לא די בכך שהמשתתפים עצמם מגוונים, הסיפורים שצ'וסר שם בפיהם מגוונים לא פחות ומעידים על ההרכב האנושי הרבגוני. גם בכך מפגין צ'וסר את כישרון הכתיבה הייחודי שלו.

הבחירה במסע צלייני כסיפור מסגרת משרתת היטב את האפשרות ליצור מגוון כה רחב של אנשים וסיפורים. אופיו של מסע זה על משתתפיו המוזרים הרוכבים בנוחות על סוסיהם, ללא אזכור תפילות או התעכבות במקומות קדושים הנקרים בדרכם, משווים למסע אופי תיירותי לא פחות מאשר דתי.

היבטי מציאות ובדיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסע, שבקצב רגיל של רכיבה על סוס היה צפוי להסתיים תוך יום אחד, מתנהל באיטיות בשל כמות המשתתפים וסיפוריהם. צ'וסר איננו מרבה לתאר את התקדמות המסע או את עצירות הביניים אך רומז לכך שהמסע נמשך מספר ימים ואף מזכיר את ה-18 באפריל כאחד מימי המסע. אחד מחוקרי צ'וסר ציין את ה-17 באפריל 1387 כתאריך יציאת החבורה למסעה.

באשר למידת הריאליה שביצירה, הסיפור הוא בדיוני לפי אופיו על אף שכמה מהדמויות הנזכרות, כגון צ'וסר עצמו, הפונדקאי והטבח, ידועות לנו ממקורות אחרים כדמויות היסטוריות. במחקר הועלתה הטענה כי בסיפורי קנטרברי קיימות התייחסויות להתרחשויות פוליטיות בנות זמנו של צ'וסר וכי כמה מהסיפורים מכוונים ישירות כביקורת כנגד אישים ספציפיים. אחד האירועים המרכזיים המצוינים ככאלה המהווים רקע לעלילה כולה הוא מרד האיכרים באנגליה ביוני 1381, שבו צעד ההמון מקנטרברי ללונדון במסע ביזה ורצח בתביעה להקלה במסים ולהוצאתו להורג של הארכיבישוף מקנטרברי. האיכרים פרצו לבירה דרך השער שמעליו התגורר צ'וסר עצמו (Aldgate).

תחכום וערמומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרולוג הכללי מתנצל צ'וסר על כי "שכח" לסדר את הדמויות על פי מעמדן וכן על כך ש"ייאלץ" לצטט את הסיפורים כלשונם, ובכלל זה תיאורים גסים ושאינם הולמים, כל זאת מתוך "נאמנות לאמת". בערמומיות מציע צ'וסר לקורא לדלג על הסיפורים שאינם לרוחו. גם ב"דברי החרטה" המובאים בסופה של היצירה ונכתבו ככל הנראה כשהבין צ'וסר באחרית ימיו שלא יספיק להשלים את המלאכה, מביע צ'וסר חרטה על כתיבת אחד הסיפורים ככזה ש"אינו מוסרי". גם כאן, על אף ההשערות, נותרה כוונתו מסתורית מאחר שהוא אינו מציין לאיזה סיפור הוא מתכוון. נקודות אלו והאירוניה בעיצוב הדמויות שהוזכרה לעיל הן דוגמאות ספורות למידת הערמומיות והתחכום שנוקט צ'וסר כדי להחביא את כוונותיו שלו, ערמומיות ותחכום המצריכים מידה רבה של קריאה זהירה ורגישה מצד הקורא כדי לעמוד על המשמעויות הסמויות הטמונות ביצירה.

סיפורי קנטרברי במבט היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים רואים בצ'וסר את אחד מאבותיה של הספרות האנגלית ואחד מהחלוצים שביכרו את השפה האנגלית על פני הצרפתית (השפה הרשמית באנגליה הנורמנית של אותם ימים) והלטינית (השפה הבינלאומית, ה"לינגואה פרנקה" באירופה דאז). עם זאת, עולם המחקר חלוק בשאלה האם צ'וסר הוביל את המגמה הזו או היה רק חלק ממנה, אחד מני רבים בני דורו. כך או כך, סיפורי קנטרברי תרמו תרומה משמעותית להפיכתה של האנגלית לשפה שבה נכתבת ספרות.

סיפורי קנטרברי קבעו את מקומם כנכס תרבות ראשון במעלה בספרות האנגלית והפכו מושא לחיקוי. החל מימי הביניים ועד ימינו יצירות רבות נכתבו כפרפרזה לסיפורי קנטרברי וכתגובה להם, והסיפורים עצמם הומחזו, הוסרטו ואף זכו לעיבוד טלוויזיוני ואנימטורי.

במאתיים השנים האחרונות הפכו סיפורי קנטרברי גם למושא מחקר, הואיל ויש בהם כדי לנסוך אור על תופעות ותהליכים שונים שהתרחשו באירופה בכלל ובאנגליה בפרט של אותם ימים. המחקר עוסק בעיקר בשלוש זירות:

  • ספרות - סיפורי קנטרברי נחשבים ליצירה האנגלית הגדולה ביותר שנכתבה במאה ה-14, ויהיו שיאמרו בימי הביניים המאוחרים בכלל עד זמנו של ויליאם שייקספיר. המחקר מבקש לחשוף את מקורות ההשראה האנגליים, הלטיניים והצרפתיים של סיפורי קנטרברי תוך כדי עמידה על המיוחד והחדשני שבהם.
  • בלשנות - סיפורי קנטרברי כתובים בניב לונדוני של אנגלית תיכונה, הניב שהפך לסטנדרטי באנגלית המודרנית. משום כך, שפתו של צ'וסר איננה כה רחוקה מהאנגלית בת ימינו, שלא כמו יצירות אחרות בנות זמנו (כדוגמת "סר גווין והאביר הירוק"), שבהן השוני הלשוני הוא מהותי. סיפורי קנטרברי משמשים מקור חשוב להבנת התהוותה של האנגלית המודרנית, אופן הגייתה ומקורותיה.[1]
  • סוציולוגיה - הבדלי המעמדות ומערכת היחסים ביניהם משתקפים היטב ביצירה. סיפורי קנטרברי עצמם משמשים מקור ראשון במעלה להבנת צמיחתו ומקומו של מעמד הביניים - מעמד שלא זכה לתיאור ספרותי כה רחב כבסיפורי קנטרברי.

סוגיה חשובה נוספת אשר זוכה לעיסוק במחקר היא שאלת צ'וסר והיהודים. סיפורה של אם המנזר הוא סיפור הנוגע לעלילת דם ורווי אנטישמיות המתוארת בצבעים עזים. קיומו של הסיפור ואופן כתיבתו עורר את השאלה באשר לדעתו של צ'וסר עצמו בסוגיית היהודים - האם סיפורה משקף אך ורק דעה הקיימת בחוגי הכמורה, או שמא היקפה של שנאת היהודים באנגליה רחב הרבה יותר וכלל גם משכילים מקרב בני המעמד הבינוני. קיימת טענה שהסיפור הוא למעשה ביקורת סרקסטית של צ'וסר על אם המנזר, שמתוארת בפרולוג כצדקנית ובעלת מוסר כפול. צ'וסר עצמו חי עשרות שנים רבות לאחר גירוש יהודי אנגליה ב-1290, בתקופה שבה, באופן רשמי, כף רגלו של יהודי לא הורשתה לדרוך על אדמת אנגליה.[2] עובדה זו מחדדת את השאלה שטרם באה על פתרונה המוחלט.

עטיפת הספר "סיפורי קנטרברי" בתרגומו של שמעון זנדבנק (1980)

כאמור, סיפורי קנטרברי נכתבו באנגלית שאיננה זהה לאנגלית המודרנית, ועם השנים תורגמה היצירה לאנגלית מודרנית מספר פעמים.

כמו כן, חלקים מהיצירה תורגמו במהלך השנים לעברית. התרגום המלא היחיד שנעשה לעברית הוא של פרופ' שמעון זנדבנק (ירושלים תש"ם), תרגום המשמר את צורות החריזה והמשקל המקוריות.

להלן השוואה בין לשונו של צ'וסר באנגלית התיכונה, אחד התרגומים לאנגלית מודרנית והתרגום העברי. הקטע המצוטט הוא הקטע הפותח את הפרולוג הכללי - שמונה עשרה השורות הראשונות של פסקת הפתיחה שהפכו לקלאסיקה, שורות שתלמידים רבים ברחבי העולם דובר האנגלית נדרשים לשנן על פה. כמו כן, כאן ניתן להאזין לגרסה מוקלטת של פיסקה זו בהגייה אשר על פי המשוער קרובה לזו של צ'וסר.

סיפורי קנטרברי - פתיחת הפרולוג הכללי
אנגלית תיכונה אנגלית מודרנית עברית
Whan that April with his showres soote
The droughte of March hath perced to the roote,
And bathed every veine in swich licour
Of which vertu engendred is the flowr;
Whan Zephyrus eek with his sweete breeth
Inspired hath in every holt and heeth
The tendre croppes, and the yonge sonne
Hath in the Ram his halve cours yronne
And smale fowles maken melodye
That slepen al the nyght with open eye-
(So priketh hem Nature in hir corages);
Thanne longen folk to goon on pilgrimages
And palmeres for to seken straunge strondes
To ferne halwes, kowthe in sondry londes;
And specially from every shires ende
Of Engelond, to Caunterbury they wende,
The hooly blisful martir for to seke
That hem hath holpen, whan that they were seeke.
When in April the sweet showers fall
And pierce the drought of March to the root, and all
The veins are bathed in liquor of such power
As brings about the engendering of the flower,
When also Zephyrus with his sweet breath
Exhales an air in every grove and heath
Upon the tender shoots, and the young sun
His half-course in the sign of the Ram has run,
And the small fowl are making melody
That sleep away the night with open eye
(So nature pricks them and their heart engages)
Then people long to go on pilgrimages
And palmers long to seek the stranger strands
Of far-off saints, hallowed in sundry lands
And specially, from every shire's end
In England, down to Canterbury they wend
To seek the holy blissful martyr, quick
To give his help to them when they were sick.
משפילחו גשמי אפריל רכים
את חורב מרס עד לב מעמקים
וכל עורקי עפר רחצו בלשד
שמכוחו כל ציץ-שדה יולד;
בנשוף גם זפירוס רוחו-צפריר
בכל שתיל ענוג על כר וניר
לשובבו, ושמש עול-ימים
חצי דרכו בחוג טלה השלים,
וצפרים קטנות רינה תפצחנה
ובשנתן בליל עינן תפקחנה
(הטבע בקרבן נוקר מאוד):
אז לב אדם יכלה לצאת לנדוד
(ולב צלין לתור חופי ימים)
למקום קדושים נודע בקהל עמים;
ובאנגליה מכל מחוז ופלך
לקנטרברי אז ילך ההלך
לראות פני מקדש שם אדני
הוא שרפא להם על ערש-דוי.


בשנת 2009 יצא לאור עיבוד לפרוזה של "סיפורי קנטרברי", מעשה ידי פיטר אקרויד. תרגום לעברית של עיבוד זה, בידי מאיר ויזלטיר, יצא לאור בשנת 2013.

רשימת הסיפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Simon Horobin, Chaucer’s Middle English, The Open Access Companion to the Canterbury Tales (September 2017)
  2. ^ גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002, עמ' 71