דגובר מפיזה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגמת ומאי הבנת הכתוב בו.
| |
 | |
| לידה |
המאה ה־11 פיזה, רפובליקת פיזה  |
|---|---|
| פטירה |
1105 מסינה, איטליה |
| תקופת הפעילות |
? – 15 ביוני 1105 |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
דגובר (Dagobert; ידוע גם כדיברט - Daibert וכדימברט - Daimbert; נפטר ב-1105) היה הארכיבישוף הראשון של פיזה והארכיבישוף השני של הפטריארכיה הלטינית בתקופת ממלכת ירושלים לאחר שהעיר ירושלים נכבשה במסע הצלב הראשון.
חיו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט ידוע על חיו המוקדמים של דגובר. ככל הנראה הוא הוסמך בידי וצילו, הארכיבישוף של מיינץ בשנים 1084–1088.
(ארכי)בישוף של פיזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-11, דגובר החליף את הצד בו תמך והחל להיות קרוב אל מטילדה רוזנת טוסקנה, מתומכות האפיפיור. בשנת 1088 מינה אותו האפיפיור אורבנוס השני לבישוף של פיזה, מה שגרם לעוינות מצד אנשים עקב עברו השנוי במחלוקת. פטר, בישוף פיסטויה והקתדרלה מחו על כך בפני האפיפיור. עם זאת, דגובר, באמצעות תמיכתו הממושכת של האפיפיור אורבנוס, הצליח לבסס את סמכותו.
היה חלק פעיל מחיי אזרחי פיזה, כך למשל בשנת 1090 הצטרף אל אצילי העיר כדי להסדיר את הגובה המקסימלי של הבתים. בשנת 1092 הפך לארכיבישוף של פיזה.
ארכיבישוף של פיזה (1092–1105)[עריכת קוד מקור | עריכה]
נראה כי הוא הפך להיות אדם מכובד בעניינים הכלכלים והפולטים של פיזה, ואימץ גישה מעשית לבעיות שלו בפיזה ובהמשך חייו. בשנת 1094, הוא חגג את חג המולד עם אורבנוס ולאחר מכן ליווה במהלך הטיול שלו באיטליה ובצרפת, נכח בין היתר בועידת פיאצ'נזה, ועידת קלרמון. דגובר חזר אל פיזה והחל להטיף על יציאה אל מסע צלב (הראשון) וזכה לתמיכה רבה. בשנת 1098 מינה אותו אורבן לנציג שלו בחצרו של אלפונסו השישי, מלך קסטיליה לאון.
פטריארך של ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני סוף שנת 1098, דגובר יצא מזרחה עם צי של פיזאן שהצליחו בפשיטות על איים בבעלות הביזנטים כשהתכתשו עם חיל הים הביזנטי, לפני שהוא הולך אל לסוריה. אחד ממנהיגי הצלבנים, בוהמון של אנטיוכיה, החל מצור על הנמל הביזנטית של לטקיה. דגובר ואנשי פיזה הסכימו לעזור לו על ידי הסגר על הנמל מהים. עם זאת, המנהיגים הצלבנים אחרים, שראו את הצורך בשיתוף פעולה עם הקיסר הביזנטי והנוצרים המזרחיים, נחרדו ושכנעו את דגובר לבטל את הסגר. בוהמון נאלץ לנטוש את המצור וליווה את דגובר לירושלים, אליה הגיעו ב-21 בדצמבר 1099.
מעמדו של דגבור כשיצאה למזרח אינו ברור. יש היסטריונים המאמינים כי אורבנוס מינה אותו כנציג האפיפיור, כיורשו של אדהמר מלה פוי שמת בתאריך 1 באוגוסט 1098. בכל מקרה, אורבנובס עצמו מת ב-29 ביולי 1099. דגובר במכתבו אל האפיפיור החדש, פסקליס השני, בספטמבר 1099, מכנה את עצמו בשם "הארכיבישוף של פיזה".
בסוף שנת 1099, מיד לאחר חג המולד, הודח הפטריארך הלטיני של ירושלים ארנולף משוק (Arnulf of Chocques) ובמקומו מונה דגובר בזכות תמיכתו של בוהמון.
ב-1 באפריל 1100 נחתם הסכם לפיו גודטפריד ימסור את ממלכת ירושלים ובוהמון את שטחי אנטיוכיה לפטריארך ובתמורה קיבלו ממנו פיאודיה. ההסכם כלל גם, שעם מותו של גודטפריד, ירושלים תעבור לידי הפטריארך. דעת הקהל תמיד החזיק שארץ הקודש צריכה להיות המורשת של הכנסייה, כלומר בבעלותה. עם זאת, ארנולף היה חלש מכדי לבסס עליונות מול עמדת דגובר שהיה ככל הנראה נציג האפיפיור וזכה לתמיכת צי פיזה. כך, זכה בוהמון לאישור כנסייתי אותו תבע קיסר ביזנטיון, אבל עבור גוטפריד הדבר העלה קשיים. בולדווין, אחיו של גוטפריד, נסיך אדסה לא עשה כן ולכן יחסיו עם דגובר לא היו טובים.
המתיחות הגיעה לשיא כאשר מת גוטפריד ביולי ונקבר בכנסיית הקבר. הפטריארך, כפי שהיה מוסכם בהסכם, שאם לא יהיו לגוטרפיד יורשים, שטחיה האזור יועברו לכנסייה, ניסה להשתלט על העיר, אך מקורבי גוטפריד תפסו את מצודת העיר, בראשם עמד גארניה די גרי (Garnier de Gray), מחכים לתמיכה מצדו של בלדווין, אחי גוטפריד. דגובר פנה אל בוהמון. בוהמון לא עזר לדגובר והוא נאלץ לבקש מקלט בכנסיית הר ציון. לבסוף, בשנת 1100, הכתיר דגובר את בלדווין למלכה הראשון של ירושלים בכנסיית המולד שבבית לחם. היחסים בין השניים לא השתפרו. בשלב מסוים עזב דגובר כדי לבקש באופן אישי מהאפיפיור פסקליס השני עזרה ומת כשהיה בדרכו חזרה לירושלים לאחר השאפיפיור אישר לו לקבל בחזרה את הפטריארכיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דגובר במטח
- דגובר מפיזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)