דובריש טורש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דובריש (דב בריש) טורש (נולד: תרכ"ג, 1863 –ו (?)193) היה מחבר ומדפיס ספרים, עסקן ופולמוסן תושב ורשה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בוורשה לאלכסנדר זושא טורש. עסק בספרות ובמחקר תורניים, והיה בעל בית דפוס בוורשה שבו הדפיס גם את ספריו.

בשנת 1894 הדפיס את ספרו של רבי יצחק אברבנאל "עטרת זקנים", וצירף לו הקדמה. בשנת 1895 הדפיס את ספרו של רבי אברהם אבן עזרא "שפת יתר", שבו השיב להשגות דונש בן לברט על ביאורי רבי סעדיה גאון. טורש צירף לספר את תולדותיו של אבן עזרא.

בשנת 1899 הוציא את ספרו "בר הדיא או חלום הירצל", ובו פולמוס כנגד הרעיון הציוני ההרצליאני.

כאשר התעוררו ברוסיה קולות הסתה כנגד התלמוד, בטענה שהוא מעודד מרידה במלכות, ביקר בביתו הרב אליהו חיים מייזל, רבה של לודז', וביקשו לחבר חיבור הדוחה טענות אלו. בעקבות זאת חיבר את ספרו "הוד מלכות". הספר שיכך את קולות ההסתה, וטורש אף קיבל מכתב תודה מהצאר ניקולאי, כפי שכתב הרב צבי יחזקאל מיכלסון בדברי ההקדמה לספרו של טורש שבעה כוכבי לכת'.[1]

טורש ניחן בסגנון כתיבה מליצי והִרבה בחריזה. בין השאר ניסח את נוסח מצבותיהן של אמו ואשתו של הרב צבי יחזקאל מיכלסון מוורשה.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערת המכפלה - ביאור מאמרי חז"ל, ורשה, תרנ"ז (1887)
  • מאזני צדק - מחקרים וביאורים וסנגוריה למחברי האגדות וחכמת הנסתר, ורשה, תרנ"ה (1895)
  • בר הדיא או חלום הירצל - נגד הרעיון הציוני, ורשה, תרנ"ט (1899)
  • הוד מלכות - נגד התנגדות למלכות, ורשה, תרס"ד (1904)
  • מלכות דוד - תולדות דוד המלך על פי מקורות חדשים, ורשה, תרע"ד (1914)
  • הס קטגור - "המלמד סנגוריה הגיונית על תורה שבעל פה", ורשה, תרפ"ד (1924)
  • שבעה כוכבי לכת - על שבעת פרקי הלכות דעות של ספר משנה תורה לרמב"ם, ורשה, תרפ"ו (1926)
  • תולדות יש"ר - ביוגרפיה של יוסף שלמה דלמדיגו ("יש"ר מקנדיה")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]