יוסף שלמה דלמדיגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Delmedigo.jpg

רבי יוסף שלמה דֶלמֶדיגו (Delmedigo; דלמדיגו - שיבוש המילה "דל מדיקו", שפירושה "הרופא" בלטינית) (כרתים, כ"ה סיון ה'שנ"א 1591 - פראג, ה'תט"ז 1655) המכונה גם יש"ר מקנדיה או מקנדיאה, היה רב, פילוסוף, רופא, מתמטיקאי ואסטרונום. כינויו "יש"ר" הוא ראשי תיבות של יוסף שלמה רופא, וקנדיה הוא שמה הקדום של הרקליון בירת כרתים.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' יוסף שלמה בן אליהו דלמדיגו נולד בכ"ה בסיון ה'שנ"א (16 ביוני 1591) בעיר קנדיה שבכרתים. היה נצר למשפחת דלמדיגו שעליה נמנה (כמאה שנה לפניו) ר' אליהו דלמדיגו בעל ספר "בחינת הדת", אשר יצא כנגד חכמת הקבלה וכנגד הטוענים לקדמות ספר הזהר. בתגובה ל'בחינת הדת', חיבר יוסף שלמה דלמדיגו את ספרו "מצרף לחכמה" שבו ענה על טענותיו. על אף אהדתו לתורת הקבלה יצא כנגד המקובל ר' אברהם אבולעפיה.

עד גיל חמש עשרה למד בעיקר תלמוד, פוסקים וקבלה, וכן מספר שפות - יוונית, איטלקית, ספרדית ולטינית. ב-1604 נסע יש"ר לפדובה שבאיטליה, שם למד רפואה ומדעים. בין היתר, למד אצל גלילאו גליליי. בהיותו בפדובה ביקר מספר פעמים בוונציה, שם הכיר את רבי אריה די מודינה ואת שמחה לוצאטו. בשנת שע"ג (1613) סיים את לימודיו האוניברסיטאיים בפדובה ושב לביתו. שם אסף ספרים רבים, וספרייתו מנתה כ-7000 ספרים. בתקופה זו התרועע גם עם הקראים.

בשנת שע"ו (1616) בהיותו בן 25, עזב את עירו, משפחתו וכל ספריו, וחי כבודד, נע ונד, משך 27 שנים. בנדודיו ביקר במצרים, שם נפגש עם מורה באוניברסיטת קהיר והתווכח עמו, ועם ראש העדה הקראית יעקב האלכסנדרוני; משם פנה לקושטא, שם רכש ספרי פילוסופיה רבים ואף שם נפגש עם ראשי הקראים; אך שם גם החל לעסוק בתורת הקבלה. משם עבר לליטא, שם עסק ברפואה, והיה משך כמה שנים רופאו האישי של נסיך ליטא, יאנוש רדזיוויל בין השנים 16201624[1]. בימים היה עוסק ברפואה, ובלילות בתלמוד, קבלה ומחקר. לימים, שימש כרב ואב בית דין של המבורג ודרשן בקהילת הספרדים, ובעקבות מגפה שפרצה בשכונתו עקר לעיר חדשה בשם גליקשטט. כיון שלא היו בעיר זו יהודים רבים, עבר ממנה לאמסטרדם, שם שימש כרב ודרשן במשך שלוש שנים (שפ"ח-שצ"א). לדעת החוקרים הסבורים שדלמדיגו למד 11 שנים ברומניה אצל רבי שלמה בן ערבי, הביוגרפיה הנזכרת אינה מדויקת.

את סוף ימיו עשה יש"ר בפראג, שם נפטר ב-1655 ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. על מצבת קבורתו נחקק:"אב"ד בהאמבורג ובגלילות אמשטרדם".

יחסו לקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של דלמדיגו, "מצרף לחכמה", משבח את חכמת הקבלה. בהקשר לכך מסופר כי עיסוקו בתורת הקבלה החל בעקבות פגישה עם רבי יעקב בן נחמיאש, מחכמי קושטא בזמנו, בה הראה לו כי למרות ידיעותיו המופלגות בפילוסופיה הוא מחבב את תורת הקבלה, וטען בפניו שתורת הקבלה דומה לפילוסופיה האפלטונית. אחר כך, בנסעו לפולין, פגש ברבי שלמה בן ערבי, רב העיר יאשי שבנסיכות מולדובה ורופאו של נסיך מולדובה. הוא למד אצלו קבלה ורפואה. יש הגורסים שבשנת 1619 הגיע דלמדיגו ליאשי ולמד אצל רבי שלמה בן ערבי רפואה וקבלה במשך 11 שנה.

למרות זאת יש הטוענים שדעתו של דלמדיגו ביחס לקבלה נשארה שלילית: הרב שמואל מוהליבר סיפר שעשיר אחד ביקש מדלמדיגו לכתוב ספר בשבח חכמת הקבלה, ובעקבות כך כתב את הספר "מצרף לחכמה". אך נטען כי המעיין בספר וקורא בין השורות ויורד לסוף דעת המחבר מבין שכוונתו היא הפוכה[2][דרושה הבהרה]. טענה זו מוכחת במכתב של דלמדיגו אל אחד שביקש ממנו הדרכה בלימוד שנדפס בתחילת ספר מאסף בכותרת "מלא חפנים" שהדפיס גייגר; המכתב ידוע בכינוי "אגרת אחוז". בחלק הגרמני של ספרו[3] מקדים גייגר לתרגום האיגרת סיפור מוצאו חייו כתביו ואישיותו של דלמדיגו, ודבריו מהווים חיזוק להשערתו של הרב מוהליבר.

אצל הרב חיד"א בשם הגדולים, לאחר דברי הערכה מיוחדים על הרב דלמדיגו: "מהר"ר יש"ר מקאנדיא. הרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת פילוסופיא תכונה הגיון רפואה, וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים, ודרשן מופלא, ודעתו רחבה", מופיעה רמיזה-הבהרה בנושא יחסו לקבלה: "אולם במה שדיבר בענין הקבלה במ"ש בנובלות חכמה ושבר יוסף, הגאון החסיד הרמ"ז דחה דבריו וסילק ההשגחה מספריו, כאשר תראה באגרות הרמ"ז בסופן, דף מ"ב ע"א, ובין תבין רמ"ז הרומ"ז. ודי בזה"[4].

חיבוריו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיקרי מחקריו המדעיים כתב יש"ר בספרו "ספר אֵילִם", שיצא לאור בשנת 1629 באמסטרדם. הספר מכיל תשובות לשאלות בענייני אסטרונומיה ומתמטיקה, שהפנה אליו חכם קראי, זרח בן נתן מטרוקי. כמו כן בספר מוזכרים חידושים מתמטיים עדכניים, מהם עוד בטרם פורסמו בדפוס מאת מתמטיקאים ידועים. בספרו הוא מזכיר את גלילאו גליליי פעמים מספר, ומכנה אותו בתואר "רבי". הוא מזכיר לעתים את השימוש שעשה בטלסקופ, ומייחס את המצאתו לגליליי. הספר הודפס פעם נוספת בשנת 1864 באודסה.

משערים כי חיבר קרוב לעשרים וחמישה ספרים, חלקם הגדול נותרו בכתבי יד. רשימת ספריו הידועים:

  • אֵילִם, נדפס עם הוספות רבות באודסה תרכ"ד-תרכ"ח, בחמשה חלקים. ענייני רפואה ועוד. החלקים נקראו בשמות:
  • מעין חתום, אודסה תרכ"ח.
  • מעין גנים, אמסטרדם שפ"ח-שפ"ט.
  • חוקות שמים, אודסה תרכ"ז.
  • גבורות ה', אודסה תרכ"ז.
  • בתי הנפש, כתב יד בספרית אוקספורד על שם רבי כלכלבן, ונטען כי מחברו הוא דלמדיגו.
  • נפש הגר, כנ"ל אצל בתי הנפש.
  • יער לבנון, ביאור פילוסופי על כלי המקדש.
  • נובלות חכמה, אופטיקה ומטפיזיקה, הנאו שפ"ט.
  • מצרף לחכמה, בתורת הקבלה.

שני הספרים נובלות חכמה ומצרף לחכמה והספר בחינת הדת של ר' אליהו דלמדיגו, נדפסו יחד תחת השם תעלומות חכמה בבסיליה שנת שפ"ט.

  • תהלת חכמה, בתורת הקבלה.
  • בטוחות חכמה, בתורת הקבלה.
  • שבר יוסף.
  • עיר גבורים במתמטיקה ואסטרונומיה.
  • בשמת במתמטיקה ואסטרונומיה. תלמידו מעיד שהספר נעלם.
  • נפלאות ה', כימיה ומכניקה.
  • לבב חכמה, ענייני רפואה.
  • רפואות תעלה, ענייני רפואה.
  • אגרת האחוז, אל זרח בן נתן מטרוקי, יצאה לאור ביחד עם ספר פינת יקרת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקדמת הספר "מצרף לחכמה" והערות "לישרים תהילה".
  • דוד אריה פרידמן, יוסף שלמה דילמדיגו המכונה יש"ר מקנדיא למלאת 360 שנה להולדתו < 1951 < 1591 , במלאת 360 שנים ללידתו, הוצאת עלי עין, תל אביב, תשי"א, 1911.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, מרכז זלמן שזר 2006 עמ' 23
  2. ^ ליפסון, מדר דר ג עמ' 197
  3. ^ https://archive.org/download/melochofnajimdeu00geig/melochofnajimdeu00geig.pdf
  4. ^ "שם הגדולים" מערכת ספרים אות א [צג] ספר אלים