יצחק אברבנאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק בן יהודה אברבנאל
Don Isaac Abravanel
דון אברבנאל
דון אברבנאל
לידה 1437
ה'קצ"ז
ממלכת פורטוגל ליסבון, ממלכת פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1508 (בגיל 71 בערך)
ה'רס"ט
הרפובליקה של ונציההרפובליקה של ונציה ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי דון איסק אברבנאל
מקום קבורה איטליהאיטליה פדובה, איטליה
מדינה פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 23 בספטמבר 1508 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני פורטוגל, רבני ספרד (בעיקר קסטיליה ואראגון), רבני איטליה
תחומי עיסוק תנ"ך, אמונה, השקפה, פילוסופיה
תפקידים נוספים שר אוצר, מדינאי
רבותיו רבי יוסף בן אברהם חיון
תלמידיו בנו, רבי דון יהודה אברבנאל
חיבוריו פירוש לתנ"ך, "זבח פסח" על הגדה של פסח, "מגדל הישועות", "מעייני הישועה", "משמיע ישועה", "ישועות משיחו", "ראש אמנה" "עטרת זקנים" "צורת היסודות"
צאצאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ציון מנוחתו של דון יצחק אברבנאל בפדובה
ציון מנוחתו של דון יצחק אברבנאל בפדובה

רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל או דון איסק אברבנאל (בספרדית: Don Isaac Abravanel, בפורטוגזית: Dom Isaac Abravanel; ‏14371508[1]) היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בחצי האי האיברי, שנודע בפירושו על התורה והנביאים ובתפקידיו כשר האוצר של כמה ממלכות באירופה: פורטוגל, קסטיליה, אראגון ונאפולי. ניסה לפעול לביטול גזירת גירוש ספרד.

תולדות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון יצחק היה בן למשפחת אברְבֶנְאֵל (או "אַבְּרַבַנְאֵל" - הוא עצמו כתב כי שם משפחתו "אברבניאל"), משפחת אצולה יהודית-ספרדית עתיקת יומין ששורשיה נעוצים באזור חצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל).[2] יחוסה של המשפחה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. יש הדורשים את משמעות השם: אָב-רָב, בֵּנ-אֵל. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לחצי האי האיברי מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה.[3] בין בני משפחתו: אביו יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל, ואחייניתו בנבנידה אברבנאל, נדבנית ואשת עסקים שישבה בנאפולי.

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל לדון יהודה. הוא למד תורה מרבו המובהק, רבי יוסף בן אברהם חיון, ובנוסף, למד פילוסופיה אצל רבי יוסף אבן שם טוב[4] לפי הספרים שהיו ידועים בימיו. בנערותו, חיבר את הספר "עטרת זקנים", הכולל ביאור לפרשת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" שבפרשת משפטים.[5] יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וכן על ההשגחה הפרטית, הישארות הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך עזב את עבודתו הספרותית בגלל שנתמנה לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (משרה אותה מילא קודם לכן אביו דון יהודה). בנוסף, חיבר ספר בשם "מחזה שדי" בנושא הנבואה בו הוא מרבה לחלוק על השקפתו של הרמב"ם בעניינים הקשורים לנבואה,[6] אך הספר אבד בזמן הכיבוש הצרפתי של נאפולי.[7]

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים אשר נמצאו בעיר ארסילה (אנ') במרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגזים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים, עד אשר נקלטו בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו פורטוגל. ולכן ביקש מקלט בטולדו שבקסטיליה, מושב משפחתו בעבר, משם ניסה להסביר לז'ואאו השני, מלך פורטוגל את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את כל רכושו. באותה התקופה חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך, וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא על ידי המלכים הקתוליים, פרננדו מאראגון ואיזבלה מקסטיליה, שמינו אותו לתפקיד שר האוצר. בתפקיד זה שירת במשך שמונה שנים.[3]

בשנת 1492 השתדל אצל הזוג המלכותי לביטול גזירת גירוש ספרד, ואף הציע להם שוחד גדול, אך לשווא. וכך כתב בהקדמתו לפירוש בספר מלכים:

בעת היותי שם אני בחצר בית המלך יגעתי בקראי [...] אל המלך פעמים שלש [...] לאמר הושיעה המלך למה תעשה כה לעבדיך [...] וכמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישיב מפני כל. והמלכה עומדת על ימינו לשטנו...

עם גירוש ספרד, גלה עם משפחתו לאיטליה, והתיישב בעיר נאפולי שמלכה, פריננדו הראשון, פתח את שעריה לגולים יהודים רבים.[8] גם שם מונה על ידי המלך לשר האוצר של העיר. כשמת פרדיננדו הראשון ב1494 פלש שארל השמיני, מלך צרפת, לנאפולי. כחודש לפני הפלישה ברח יורשו של פרדיננדו הראשון, אלפונסו השני למנזר בסיצליה ואברבנאל, שזכר חסד לאביו, ליווה אותו בבריחתו. רכושו של אברבנאל נשאר מאחור ונבזז בפרעות שבוצעו ביהודים עם הגעת הכובשים הצרפתים לעיר.[9] בהמשך הגיע לאי קורפו ופגש שם למדנים יהודים גולי ספרד, בקורפו גם מצא עותק מפירושו הלא גמור לספר דברים.[10] בשנת 1496 עבר למונופולי, עיירה ליד בארי. כאן סיים בערב פסח 1496 את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 נקרא לוונציה, שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים, שם גם נפטר בגיל 71. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בפדובה. המצבה על קברו נהרסה בשנת 1509.[3]

בשנים שלאחר מכן, התיישבו בני משפחתו בהולנד, אנגליה ובאימפריה העות'מאנית.[3] חלקים ממשפחת אברבנאל עלו לארץ ישראל באמצע המאה ה-19 והיו מהראשונים לצאת מחומות העיר העתיקה לשכונות החדשות שנבנו בירושלים.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברבנאל מודה שמצד השכל, בהסתכלות ראשונית, נראה שהעולם קדמון ולא נברא יש מאין. אך בגלל שהוא מבכר את ההתגלות האלוהית על השכל הוא נוקט בעמדה שהעולם נברא יש מאין, אחרת אלוהים לא יכול לעשות את הניסים שהתנ"ך מתאר שעשה ובכלל זה לא יכול להתגלות לאדם ולמסור לו תורה. בריאת העולם יש מאין היא לדעתו אבן הפינה של האמונה היהודית והוא אף הקדיש שני ספרים לנושא.[11][12][13]

מהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרמב"ם שמסכים לעמדה האריסטוטלית לפיה העולם יהיה קיים לעד, אברבנאל אוחז בגרסה מסוימת של תורת השמיטות הקבלית. לפיה, ההיסטוריה סופית והעולם החומרי עתיד להיחרב באלף השביעי לבריאתו, כמו שמעידה בריאת העולם בשישה ימים ומנוחת האל ביום השביעי. לדעתו ההיסטוריה דטרמיניסטית ומתנהלת לפי תוכנית אלוהית מוגדרת, שמתבטאת בקווים כלליים לגבי כל אלף בבריאה שנבראה ביום המתאים לו בסיפור בריאת העולם, ולכן לשיטתו התבוננות בתהליכים ההיסטוריים היא דרך לגלות מהו רצון האל. [14] [15] [16]

פילוסופיה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברבנאל נחשב הוגה מדיני מקורי, ובמשנתו הפוליטית הוא מתבסס על ניסיונו המעשי בממשלות שונות. לדעתו המשטר האידיאלי הוא משטר מעורב, שבו יסודות דמוקרטיים מחד ועקרונות אריסטוקרטים מאידך. המוסד העליון הוא הסנהדרין, שבעים ואחד חכמים מהאצולה האינטלקטואלית, בעיקר כהנים ולוויים, ובראשם הנשיא השופט. בסמכותם לנהל מלחמות לחוקק ולשפוט והמוסד עצמו בוחר את חבריו. מתחתיו ישנו בית דין בכל עיר, שמתכנס בפורום של שלושה דיינים לדיני ממונות ובפורום של עשרים ושלושה לדיני נפשות, אלו נבחרים על ידי העם באופן דמוקרטי. בנוסף, לכל שבט או אזור יש ארבע מועצות בגדלים שונים שאחראיות על נושאים מנהליים חילוניים ונבחרות גם הן על ידי העם.[17] [18] [19]

אברבנאל התנגד למלוכנות. עמדתו היא שאין הכרח במלך בשביל התנהלות מדינית תקינה והוא אף עלול להיות מזיק ומסוכן. הוא מוכיח שהמלוכה אינה הכרחית מכך שערי המדינה של איטליה התנהלו בזמנו בלי מלך ובכל זאת שגשגו. את התנגדותו למלוכנות הוא מבסס על התוכחה שמוכיח שמואל את עם ישראל כאשר אלו מבקשים ממנו שימנה עליהם מלך. וכדי לנטרל קושיה אפשרית, הוא מפרש את הפסוק "שום תשים עליך מלך" לא כמצווה אלא כהענקת רשות לעם למנות מלך אם העם יתפתה וירצה אחד. תפיסתו השלילית של המלוכה אף השפיעה על הגותו המשיחית, לדעתו המשיח יהיה מלך רק לאומות העולם, ולישראל ישמש כמנהיג רוחני בלבד כי העם כולו ינהג מעצמו לפי התורה והמוסר.[20] [21]

משיחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו מצב היהודים בספרד היה בשפל, ההמון ביצע בהם פרעות, אנשי דת נוצריים תקפו את אמונתם, ולבסוף הם גורשו מספרד. בעקבות המצב הקשה רבים מהיהודים המירו את דתם לנצרות. לכן אברבנאל ראה חשיבות רבה ברעיון המשיחי, כרעיון שיכול להחיות את הביטחון העצמי היהודי, הן כהתגוננות מצד המתקפות העיוניות הנוצריות והן כתקווה לאומית אפשרית. אברבנאל הוציא מהמקרא ומהתלמוד את הסימנים לגאולה והוכיח שהם לא היו בתקופת בית המקדש השני ובתקופתה של הנצרות. הוא הוכיח שהמלכות הרביעית, אותה מגדיר דניאל כמלכות האחרונה לפני מלכות המשיח, היא רומא הנצרות והאסלאם. הוא עסק בחישוב הקץ והגיע, מכמה כיוונים שונים, לטווח השנים שבין 1503 ל1531. את תחזיתו גם ביסס על ניתוח מדיני, המשיח יגיע חמישים שנה לאחר כיבוש קונסטנטינופול ונפילתה של האימפריה הרומית המזרחית.[22] [23] [24]

יחסו לקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברבנאל מצהיר על עצמו כי לא למד את חכמת הקבלה,[25] אך מכנה את חכמי הקבלה "חכמי האמת".[26] בפירושו על התנ"ך הוא מצטט קטעים מספר הזוהר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עטרת זקנים (1460) - ספר הגות שחיבר בצעירותו לביאור שתי פרשיות קשות בספר שמות.
  • צורות היסודות (1460) - חקירה במקורם של היסודות.
  • ראש אמנה (1494) - חיבור הדן בעיקרי האמונה היהודית. הספר הוהדר מחדש על ידי מנחם קלנר בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בתוספת מבוא מפורט.
  • מעייני הישועה (1497) - הראשון בטרילוגיה המשיחית. עוסק בעיקר בביאור ספר דניאל.
  • משמיע ישועה (1498) - השני בטרילוגיה המשיחית. עוסק בהוכחת הגאולה מתוך נבואות התנ"ך[27]
  • ישועות משיחו (1498) - השלישי בטרילוגיה המשיחית. מבאר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה.
  • שמים חדשים (1498) - חיבור שמטרתו להוכיח בראיות את חידוש העולם.
  • מפעלות אלהים (1501) - חקירות באמונת חידוש העולם נגד טענת אריסטו ותלמידיו על קדמותו.
  • שאלות ותשובות לשאול הכהן (1507) - תשובות לשתים-עשרה שאלות פילוסופיות על דעות הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" ששאל אותו תלמידו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הוא רבי יעקב אברבנאל, אביה של בנבנידה אברבנאל, שנישאה לשמואל בנו. שני בניו הנותרים הם רבי יהודה אברבנאל ורבי יוסף אברבנאל.

כתבי יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של הרב יצחק אברבנאל על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו ומאמריו במהדורה מקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר כתבים עבריים (היברובוקס)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהו תאריך הפטירה הידוע, אך בסוף פירושו על ספר בראשית נוקב אברבנאל בתאריך סיום הכתיבה בשנת ה'רפ"ב, יותר מעשר שנים מאוחר יותר
  2. ^ בפירושו לזכריה, יד ז
  3. ^ 1 2 3 4 אוצר ישראל כרך א', עמודים 80 ואילך
  4. ^ ראו בפירושו לספר שמות פרק כ"ה: "הרב האלהי הר' יוסף שם טוב זצ"ל אשר שמעתי בבחרותי חכמה מפיו בהרבה ממאמריו"
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק כ'
  6. ^ אברבנאל הזכיר את החיבור בפירושו לתנ"ך פעמים רבות: דברים ו,ד; הקדמה לספר יהושע; יהושע א,ה; שמואל א,ט,יז; ועוד רבים.
  7. ^ משה צוריאל, אוצרות האברבנאל, באתר עמוד 23
  8. ^ Dr. Abraham David, The Historian R. Gedalya Ibn Yahya (באנגלית)
  9. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, עמ' 89
  10. ^ בהקדמתו לפירוש חומש דברים
  11. ^ יצחק אברבנאל, מפעלות אלוהים, מאמר א' פרק ב'
  12. ^ יצחק אברבנאל, שמיים חדשים, עמ' 2
  13. ^ יצחק אברבנאל, מפעלות אלוהים, מאמר א' פרק ג'
  14. ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב' פרק כ"ט
  15. ^ יצחק אברבנאל, פירוש התורה, חומש ויקרא פרק כ"ה פסוק א'
  16. ^ יצחק אברבנאל, מפעלות אלוהים, מאמר א' פרק ד'
  17. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, 2005, עמ' 198-204
  18. ^ יצחק אברבנאל, פירוש התורה, חומש דברים פרק ט"ז פסוק י"ח
  19. ^ יצחק אברבנאל, פירוש התורה, חומש שמות פרק י"ח פסוק י"ג
  20. ^ יצחק אברבנאל, פירוש התורה, חומש דברים פרק י"ז פסוק י"ד
  21. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, 2005, עמ' 255
  22. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, 2005, עמ' 219
  23. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, 2005, עמ' 222-223
  24. ^ בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות, 2005, עמ' 233-234
  25. ^ בפירושו לפרשת בראשית
  26. ^ כך בספרו "עטרת זקנים"
  27. ^ אברבנאל, הקדמת ספר משמיע ישועה
  28. ^ כאן נמצא תרגום לעברית של פרק אחד מהספר