יצחק אברבנאל
דון אברבנאל | |
לידה |
1437 ה'קצ"ז ![]() ![]() |
---|---|
פטירה |
23 בספטמבר 1508 (בגיל 71 בערך) ה'רס"ט ![]() ![]() |
כינוי | דון איסק אברבנאל |
מקום קבורה |
![]() |
מדינה |
![]() |
השתייכות | רבני פורטוגל, רבני ספרד (בעיקר קסטיליה ואראגון), רבני איטליה |
תחומי עיסוק | תנ"ך, אמונה, השקפה, פילוסופיה |
תפקידים נוספים | שר אוצר, מדינאי |
רבותיו | רבי יוסף בן אברהם חיון |
תלמידיו | בנו, רבי דון יהודה אברבנאל |
חיבוריו | פירוש לתנ"ך, "זבח פסח" על הגדה של פסח, "מגדל הישועות", "מעייני הישועה", "משמיע ישועה", "ישועות משיחו", "ראש אמנה" "עטרת זקנים" "צורת היסודות" |
צאצאים |
|
![]() ![]() |
רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל או דון איסק אברבנאל (בספרדית: Don Isaac Abravanel, בפורטוגזית: Dom Isaac Abravanel; 1437–1508[1]) היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בחצי האי האיברי שפעל ללא הצלחה לביטול גזירת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה ובתפקידיו כשר האוצר של ממלכות פורטוגל, קסטיליה, אראגון ונאפולי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דון יצחק היה בן למשפחת אברְבֶנְאֵל (או "אַבְּרַבַנְאֵל" - הוא עצמו כתב כי שם משפחתו "אברבניאל"), משפחת אצולה יהודית עתיקת יומין ששורשיה נעוצים באזור ספרד ופורטוגל.[2] יחוסה של המשפחה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. יש הדורשים את משמעות השם: אָב-רָב, בֵּנ-אֵל. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה.[3] בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל ואחייניתו בנבנידה אברבנאל, נדבנית ואשת עסקים שישבה בנאפולי.
דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל לדון יהודה. הוא למד תורה מרבו המובהק, רבי יוסף בן אברהם חיון, ובנוסף, למד פילוסופיה אצל רבי יוסף אבן שם טוב[4] לפי הספרים שהיו ידועים בימיו. בנערותו, חיבר את הספר "עטרת זקנים", הכולל ביאור לפרשת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" שבפרשת כי תשא.[5] יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וכן על ההשגחה הפרטית, הישארות הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (משרה אותה מילא קודם לכן אביו דון יהודה).
דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila) במרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגזים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים, עד אשר נקלטו בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו, פורטוגל. ולכן ביקש מקלט בטולדו בספרד, מושב משפחתו בעבר, משם ניסה להסביר למלך פורטוגל ז'ואו השני את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את כל רכושו. באותה התקופה חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך, וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא על ידי המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה שמינו אותו לתפקיד שר האוצר של הממלכות קסטיליה ואראגון. בתפקיד זה שרת שמונה שנים.[3]
בשנת 1492 השתדל אצל הזוג המלכותי מקסטיליה ואראגון לביטול גזירת גירוש ספרד ואף הציע בשם יהדות ספרד מתת סתר, לשווא. וכך כתב בהקדמתו לפירוש בספר מלכים:
בעת היותי שם אני בחצר בית המלך יגעתי בקראי [...] אל המלך פעמים שלש [...] לאמר הושיעה המלך למה תעשה כה לעבדיך [...] וכמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישיב מפני כל. והמלכה עומדת על ימינו לשטנו...
עם גירוש ספרד, גלה עם משפחתו לאיטליה, והתיישב בעיר נאפולי. גם שם מונה לשר האוצר. בשנת 1495 נאלץ להימלט לסיציליה וכל רכושו הוחרם. בהמשך הגיע לאי קורפו ללא כל רכוש. בשנת 1496 עבר למונופולי, עיירה ליד בארי. כאן סיים בערב פסח 1496 את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 נקרא לוונציה, שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים, שם גם נפטר בגיל 71. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בפדובה. המצבה על קברו נהרסה בשנת 1509.[3]
בשנים שלאחר מכן, התיישבו בני משפחתו בהולנד, אנגליה ובאימפריה העות'מאנית.[3] חלקים ממשפחת אברבנאל עלו לארץ ישראל באמצע המאה ה-19 והיו מהראשונים לצאת מחומות העיר העתיקה לשכונות החדשות שנבנו בירושלים.
אחד מבניו הוא רבי דון יהודה אברבנאל.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו באיטליה התמסר להשלמת הפירוש לספרי התנ"ך. יצירתו הייתה לאחד הנכסים החשובים בפרשנות המקרא. גישתו המיוחדת הסתייעה בלימוד אורחות החיים והליכות המדינה שהיו נהוגות בארץ ישראל, ולא עסק רק בדקדוקי השפה וההגיון. הוא הצליח לתאר את חיי העם היהודי בארצו, הליכותיו, מנהגיו ומשטרו. הוא הכיר גם את פרשני המקרא מקרב הגויים, ושילב את פרשנותם כאשר מצא לנכון.
הוא נהג לכתוב מבוא לכל ספר וספר בתנ"ך. במבוא היה הסבר על מועד כתיבתו של הספר, סגנון לשונו ותוכנו. פירושו על המקרא מתאפיין במבנה דומה לפרשנים אחרים בימי הביניים (כמו האלשיך והאור החיים), בהעמסת שאלות רבות בנושא אחד, ומאמר ארוך - כמענה עליהן. פירושו ידוע גם כארוך יחסית.[6]
ספרים על הגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברבנאל סבר כי האמונה בביאת המשיח, כפי שנמסרה על ידי חכמי התלמוד, היא יסוד חשוב בדת היהודית. לשם כך הוא כתב כמה ספרים. בספרו "מעייני הישועה", הוא האריך לדון בספר דניאל. בספרו "משמיע ישועה" הוא עובר ומבאר נבואות בתנ"ך ש"מורים בהכרח על הגאולה העתידה"[7] ובספרו "ישועות משיחו", הוא מבאר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה, כל זאת מתוך מטרה לערער על האמונה הנוצרית.
זבח פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיבור נכתב בצירוף להגדה של פסח שהודפסה בקושטא בשנת 1505. עיקרה הוא חיבור של מאה שאלות על ליל הסדר. בפירושו אין הוא עונה על כל השאלות שנשאלו, ומספר שאלות נותרו ללא מענה.
ראש אמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר דן בעיקרי האמונה, והוא כולל 24 פרקים. בפרק הראשון מובאים י"ג העיקרים של הרמב"ם. הפרק השני עוסק בדעות החכמים שבאו אחריו, כמו רבי חסדאי קרשקש. הפרק השלישי דן בספקות ובהסתייגויות שיש בעיקרים עליהם הוא עונה בפרקים בהמשך. הפרקים הבאים עוסקים בעיקרים עצמם. כתיבת הספר הסתיימה בשנת 1496 והוא הודפס בקושטא בשנת 1505 בתוספת "שירים שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה". הספר הוהדר מחדש על ידי מנחם קלנר בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בתוספת מבוא מפורט.
השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחיית המתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבוא לספר ישעיהו הוא הרחיב לדון בנושא תחיית המתים והביע את השקפתו על כך. בין השאר הוא הגיע למסקנה כי תחיית המתים תכלול גם את הגוף, במצבו כפי שהיה בעת פטירתו, בנוסף לנשמה, אחרת מדובר בגלגול נשמות. הוא מבחין בתחיית המתים בין עם ישראל לבין אומות העולם. בין השקפותיו בנושא תחיית המתים:
- "בדור התחיה לא יהיו עוד מלכים ולא שרים בין בני אדם, אבל יהיו כולם שווין כמו שהיו בתחילת הבריאה"
- "בדור התחייה יתבטלו כל מיני עבודה זרה וכל מיני צלמים ופסלים מן העולם, וגם אמונת ישו תתבטל, כי איש הוא ולא אל"
- "שיהיה זמן התחייה בזמן קיבוץ הגלויות או קרוב אליו"
יחסו לקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברבנאל מצהיר על עצמו כי לא למד את חכמת הקבלה,[8] אך מכנה את חכמי הקבלה "חכמי האמת".[9] בפירושו על התנ"ך הוא מצטט קטעים מספר הזוהר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל - מדינאי והוגה-דעות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 2005
- אפרים שמואלי, דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, מוסד ביאליק, 1963
- תולדות המחבר במבוא לספר זבח פסח, אשר חברו דון יצחק אברבנאל, בן השר יהודה אברבנאל, נדפס בויניציאה בשנת ש"ה לפ"ק (1545). נכלל באוצר פרושים וציורים על הגדה לפסח משנת תרע"ז (1917) על ידי יהודה דוד אייזענשטיין ונדפס מחדש בשנת תשל"ו (1975) בהוצאת ספרים שילה, תל אביב.
- הערך "אַבְרַבַנְאֵל" באוצר ישראל כרך ראשון, עמ' 96
- האנציקלופדיה העברית כרך א' תשי"א מעמ' 273
- זאב הרוי, "אנרכיזם, שוויוניות וקומוניזם במשנת ר' יצחק אברבנאל", בתוך: בבנימין בראון, מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק, ידידיה צ' שטרן (עורכים), על דעת הקהל - דת ופוליטיקה בהגות היהודית, מרכז זלמן שזר, 2012, עמ' 213–229.
- הרב משה צוריאל, אוצרות הרב יצחק אברבנאל, לקט מוסר השקפה ודעות מכל ספריו עם מפתחות, בני ברק, תשע"ב.
- סדריק כהן סקלי, דון יצחק אברבנאל, סדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי", מרכז זלמן שזר, 2017.
- אליהו ליפינר, Two Portuguese exiles in Castile : Dom David Negro and Dom Isaac Abravanel, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1997 (באנגלית, תורגם מפורטוגזית)[10]
תקופת חייו של הרב יצחק אברבנאל על ציר הזמן |
---|
![]() |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק אברבנאל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "אברבנאל, דון יצחק בן דוד יהודה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 80–83, באתר HebrewBooks
- על אברבנאל באתר מט"ח
- אלי אשד, שר אוצר יהודי בספרד
- דון יצחק (בר' יהודה) אברבנאל / יחיאל צבי מושקוביץ
- יצחק אברבנאל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מרכבת המשנה - פירושו לספר דברים
ספריו ומאמריו במהדורה מקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זבח פסח - פירוש ההגדה של פסח ונוהלי ליל הסדר (אתר דעת)
- זבח פסח - תיאור וסריקה מלאה באתר הספרייה הלאומית
- רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל (עם הקדמה מאת משה גרוס - עורך ראשי בהוצאת דברי שיר, "שבע סיבות לחולִי גבהות הלב" - בהוצאה מוגהת ומוערת), השילוח 11, ספטמבר 2018.
באתר כתבים עבריים (היברובוקס)
- הגדה של פסח עם פירוש אברבנאל, אמשטרדם, תע"ב
- פירוש אברבנאל על ספר בראשית, ירושלים, תשכ"ד על פי המהדורה הראשונה ונציה של"ט, ללא, באתר HebrewBooks
- פירוש אברבנאל על ספרים במדבר ודברים, ירושלים, תשכ"ד
- פירוש אברבנאל על ספר שמות, ורשה תרכ"ב
- פירוש אברבנאל על ספר ויקרא, ורשה תרכ"ג
- פירוש אברבנאל על ספר במדבר, ורשה תרכ"ג
- פירוש אברבנאל על נביאים וכתובים, ירושלים תש"ך
- פירוש אברבנאל על נביאים ראשונים, לייפציג (לבוב) תמ"א
- פירוש אברבנאל לנביאים אחרונים, אמשטרדם ת"א
- פירוש אברבנאל על המורה נבוכים לרמב"ם חלק א, פראג תקצ"אחלק ב, פראג תקצ"ב
- משמיע ישועה, ההדיר: אורן גולן; בצירוף הקדמה ומפתחות מאת הרב משה צוריאל, בני ברק, ה'תשע"ד, באתר HebrewBooks
כתבי יד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתב יד, פירוש למורה נבוכים, אמשטרדם, מאה 16, באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, פירוש ספר דברים, פרנקפורט, מאה 16, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זהו תאריך הפטירה הידוע, אך בסוף פירושו על ספר בראשית נוקב אברבנאל בתאריך סיום הכתיבה בשנת ה'רפ"ב, יותר מעשר שנים מאוחר יותר
- ^ בפירושו לזכריה, יד ז
- ^ 1 2 3 4 אוצר ישראל כרך א', עמודים 80 ואילך
- ^ ראו בפירושו לספר שמות פרק כ"ה: "הרב האלהי הר' יוסף שם טוב זצ"ל אשר שמעתי בבחרותי חכמה מפיו בהרבה ממאמריו"
- ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק כ'
- ^ ידועה בדיחה על ספריו, שאסור להתחיל ללמוד אברבנאל בערב, כי הקורא יקרא את כל השאלות, וירדם, בלא שישמע את התשובות. באופן זה יהפוך לכופר.
- ^ אברבנאל, הקדמת ספר משמיע ישועה
- ^ בפירושו לפרשת בראשית
- ^ כך בספרו "עטרת זקנים"
- ^ כאן נמצא תרגום לעברית של פרק אחד מהספר
פרשני המקרא בימי הביניים | ||
---|---|---|
פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי | |
פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם | |
פרשני ספרד | יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
פרשני צרפת | מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
פרשני פרובאנס | יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
פרשני אשכנז | יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
פרשני איטליה | הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
פרשני תימן | נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי | |
פרשני המגרב | רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין |
פרשני מורה הנבוכים | ||
---|---|---|
מתרגמים | שמואל בן יהודה אבן תיבון • יהודה אלחריזי • מנדל לפין • יוסף קאפח • מיכאל שורץ | |
פרשנים ראשונים | משה בן שלמה מסלרנו • שם טוב בן יוסף אבן פלקירה • אברהם אבולעפיה • יוסף אבן כספי • משה נרבוני • האפודי • אשר קרשקש • זכריה הרופא • מרדכי כומטינו • שם טוב בן יוסף אבן שם טוב • יצחק אברבנאל • דוד בן יהודה מסר לאון • מרדכי יפה | |
פרשנים מהעת החדשה | שלמה מימון • יהודה אבן שמואל • ליאו שטראוס • שלמה אבינר | |
תרגומים לשפות אחרות | שלמה מונק (צרפתית) • שלמה פינס (אנגלית) • אלכסנדר אלטמן (גרמנית) • מיכאל שניידר (רוסית) |