דודי סמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דודי סמית
Dodie Smith
אין תמונה חופשית
לידה 3 במאי 1896
אנגליהאנגליה  אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בנובמבר 1990 (בגיל 94)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Dorothy Gladys Smith
שם עט C. L. Anthony עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Alec Beesley עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לבנות סנט פול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות ילדים
יצירות בולטות 101 דלמטים, Dear Octopus, The Starlight Barking, I Capture the Castle, Autumn Crocus עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1931 – 24 בנובמבר 1990 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דורותי גלדיס "דודי" סמית (באנגלית: Dorothy Gladys "Dodie" Smith (3 במאי 189624 בנובמבר 1990) הייתה סופרת ומחזאית ילדים אנגלייה.

ספרה המוכר ביותר הוא "101 דלמטים" שיצא לאור בשנת 1956. הרומן עובד למספר סרטים לאורך השנים, ביניהם לסרט האנימציה "על כלבים וגנבים" משנת 1961 ולסרט "101 כלבים וגנבים" משנת 1996, שניהם הופקו על ידי דיסני.

ספר מוקדם יותר שלה, "הטירה היא שלי" (I Capture the Castle), משנת 1948, עובד אף הוא למסך הגדול בשנת 2003, ובאותה שנה נבחר על ידי הציבור הבריטי כמספר 82 ברשימת "100 הרומנים האהובים ביותר של האומה" כחלק מ-The Big Read של ה-BBC.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית נולדה ב־3 במאי 1896 בוויטפילד אשר במנצ'סטר רבתי, בצפון-מערב אנגליה, אז במחוז לאנקשייר. הייתה בת יחידה להוריה ארנסט ואלה סמית. ארנסט אביה, אשר היה מנהל בנק, הלך לעולמו בשנת 1898 כשדודי הייתה בת שנתיים. דודי ואמה עברו להתגורר אצל סבה וסבתה, ויליאם ומרגרט פורבר, אשר התגוררו באולד טראפורד.[2] בית הילדות של דודי, המכונה בית קינגסטון,[3] היה ב־609 דרך סטרטפורד.[4] הוא פנה אל תעלת ספינת מנצ'סטר,[1] והיא גרה עם אמה, סבה וסבתה מצד אמה, שתי דודות ושלושה דודים. באוטוביוגרפיה שלה "Look Back with Love" (1974) היא מציינת את סבה ויליאם כאחת משלוש הסיבות לכך שנהייתה לימים למחזאית.

מעבר ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר דורסט 18, לונדון
לוח כחול, כיכר דורסט 18

בשנת 1910 אמה אלה התחתנה בשנית ועברה ללונדון עם בעלה הטרי ודודי בת ה-14, שלמדה בבית ספר מנצ'סטר ובבית הספר לבנות של סנט פול. בשנת 1914 נכנסה דודי לאקדמיה המלכותית לאמנות דרמטית (RADA). תפקידה הראשון היה במחזהו של ארתור ווינג פינרו "פלייגו". תפקידים אחרים אחרי RADA כללו ילדה סינית "במר וו", משרתת בטרקלין ב־"Ye Gods", ואמא צעירה "בניובה", בבימוי בזיל דין, שלימים תקנה את המחזה שלה "כרכום סתיו".

בשנת 1939 סמית נישאה לאלק מקבת ביסלי.

סמית התגוררה שנים רבות בכיכר דורסט, מרילבונה, לונדון, שם לוח הנצחה מציין את היותה סופרת ומחזאית.[5]

המשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה עברו סמית ובעלה לארצות הברית, זאת בשביל להימנע מקשיים משפטיים וזאת בשל היות בעלה סרבן מצפון.[6] סמית חשה געגועים הביתה כלפי בריטניה, שהיוותה השראה לרומן הראשון שלה, שנכתב בדוילסטאון, פנסילבניה, בשם "I Capture the Castle" (1948). היא וביסלי שהו תקופות גם בבוורלי הילס, מאליבו, ווילטון שבקונטיקט.[2]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית נפטרה בשנת 1990 באוטלספורד, צפון אסקס, אנגליה. גופתה נשרפה ואפרה פוזר לרוח. היא מינתה את ג'וליאן בארנס כמנהל העזבון הספרותי שלה, משימה שלדעתה לא תהיה עבודה רבה. בארנס כותב על המשימה המסובכת במאמרו "הוצאות להורג ספרותיות", וחושף בין היתר כיצד הבטיח את החזרת זכויות הסרט לסרט "I Capture the Castle", שהיה בבעלות דיסני מאז שנת 1949.[7] המסמכים האישיים של סמית שוכנים במרכז המחקר הארכיוני של האוורד גוטליב באוניברסיטת בוסטון וכוללים כתבי יד, תצלומים, יצירות אמנות והתכתבויות (כולל מכתבים של כריסטופר אישרווד וג'ון גילגוד).

"מאה ואחד דלמטים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית וביסלי אהבו כלבים והחזיקו דלמטים כחיות מחמד. בשלב מסוים היו לזוג תשעה כאלה. הראשון נקרא "פונגו" שהפך לשם שסמית השתמשה בו לגיבור הכלבים של הרומן שלה "מאה ואחד דלמטים" . לסמית עלה הרעיון לרומן כשאחת מחברותיה התבוננה בקבוצה של הדלמטים שלה ואמרה "הכלבים האלה היו מספקים מעיל פרווה מקסים". [8] [9]

את הרומן עיבד דיסני פעמיים, לסרט מאויר בשנת 1961 בשם " "מאה ואחד דלמטים"" וסרט פעולה בשנת 1996 בשם "101 דלמטים" . אף על פי שלסרטים אלו היו שני סרטי המשך, "101 דלמטים II: הרפתקאת לונדון של פאץ'" ו- "-102 דלמטים", לאף אחד משני סרטי המשך אלו אין קשר לספר ההמשך של סמית עצמה, "כוכב האור נובח".

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Autobiography[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Look Back with Love: a Manchester Childhood" (1974)
  • "Look Back with Mixed Feelings" (1978)
  • "Look Back with Astonishment" (1979)
  • "Look Back with Gratitude" (1985)

Novels[עריכת קוד מקור | עריכה]


Plays[עריכת קוד מקור | עריכה]

Screenplays[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים שעובדו מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבט קדימה" (1933), מבוסס על "שירות"
  • "קרוקוס סתיו" (1934)
  • "קרא לזה יום" (1937)
  • "תמנון יקר" (1943)
  • "היום הראשון של האביב" (1956), מבוסס על "Call It a Day"
  • "מאה ואחד דלמטים" (1961)
  • "101 דלמטים" (1996)
  • "102 דלמטים" (2000)
  • "אני לוכד את הטירה" (2003)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Hile 2004
  2. ^ 1 2 Hadsel 1982
  3. ^ Grove 2004
  4. ^ Scheerhout, John (12 בספטמבר 2002), "Honour for 'Dalmatians' Dodie", Manchester Evening News, בדיקה אחרונה ב-14 בינואר 2010 
  5. ^ Blue Plaque (ארכיון)
  6. ^ Smith 1979
  7. ^ Barnes 2003
  8. ^ Smith, Dodie (2018). The Hundred and One Dalmatians & The Starlight Barking – Modern Classics. About The Author: Egmont UK Ltd. ISBN 978-1405288750. 
  9. ^ "10 Things You Didn't Know About 101 Dalmatians". Oh My Disney. "2. The story is based on Dodie Smith's own experience". c. 2015. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2019.