ג'וליאן בארנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וליאן בארנס
Julian Barnes.jpg
לידה 19 בינואר 1946 (בן 74)
לסטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מתרגם, מחבר רומנים, מסאי, מבקר ספרותי, כותב מדע בדיוני, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' מגדלן, בית הספר הסיטי של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה, ספרות בלשית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Sense of an Ending עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1977–הווה (כ־44 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ג'ון אפדייק, פרנק אוקונור, ז'ול רנאר, איגור סטרווינסקי, גוסטב פלובר, פורד מדוקס פורד, סול בלו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס לזכר ג'ופרי פבר
  • פרס מדיסיס לחיבור עיוני
  • פרס Femina לספרות (1992)
  • פרס א.מ. פורסטר (1986)
  • פרס שייקספיר (1993)
  • פרס מאן בוקר (2011)
  • פרס זיגפריד לנץ (2016)
  • Europese Literatuurprijs (2012)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • פרס אוסטריה לספרות אירופית (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.julianbarnes.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'וליאן בארנס (נולד ב-19 בינואר 1946) הוא סופר אנגלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלסטר. בילדותו גדל בפרבר לונדוני. הוריו היו מורים לצרפתית. ב-1956 עברה משפחתו לנורת'ווד, מידלסקס, וחייו שם היוו כר ליצירת ספרו הראשון Metroland שפורסם ב-1980 (לא תורגם לעברית). לאחר שסיים תואר ראשון בלימודי שפות מודרניות באוניברסיטת אוקספורד, עבד שלוש שנים כמילונאי במילון אוקספורד. אחר כך הפך למבקר ספרים, עורך ספרותי ומבקר טלוויזיה, ובמקביל החל לכתוב את ספריו.

בארנס התאלמן בשנת 2008.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה של בארנס כוללת כמה ז'אנרים: רומנים, סיפורים קצרים ומסות.

פריצתו אל תודעת הקוראים החלה עם פרסום הרומן השלישי שלו בשנת 1984, התוכי של פלובר. עם זאת, בארנס נחשב לסופר שכתיבתו אינה מיועדת להמונים. ספרו ארתור וג'ורג' שיצא בשנת 2005 נחשב לצעד לכיוון פופולרי יותר.

בארנס ידוע כפרנקופיל, וכמה מספריו עוסקים בעניינים או באנשים שקשורים לצרפת (לדוגמה התוכי של פלובר, מעבר לתעלה ומשהו להצהיר).

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 זכה בפרס פמינה על ספרו "מדברים על זה". בשנת 2011 זכה בפרס מאן בוקר על ספרו תחושה של סוף, והיה מועמד לפרס זה שלוש פעמים נוספות (בשנים 1984, 1998 ו-2005).

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]