דוד גינצבורג (כימאי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד גינצבורג
David Ginsburg
David Ginsburg.jpg
דוד גינצבורג בשנות ה-70 של המאה ה-20
לידה 5 בספטמבר 1920
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במרץ 1988 (בגיל 67)
ענף מדעי כימיה אורגנית
ארצות מגורים ארצות הברית, ישראל
פרסים והנצחה פרס ויצמן (1954),
פרס רוטשילד (1965),
פרס ישראל למדעים מדויקים (1972)
תרומות עיקריות
חלוץ בשטח המחקר של כימיה אורגנית סינתטית

דוד גינצבורג (David Ginsburg;‏ 5 בספטמבר 19209 במרץ 1988) היה כימאי ישראלי, חלוץ בשטח המחקר של כימיה אורגנית סינתטית, פרופסור לכימיה בטכניון, שבו גם מילא תפקידי מִנהל בכירים. חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (1972).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינצבורג נולד בשנת 1920 בעיר ניו יורק שבארצות הברית. בילדותו עלה לארץ ישראל, ולמד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב (1933–1937). לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים החל בלימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, אך במהלכם שב לניו יורק. הוא סיים תואר בוגר במדעים בסיטי קולג' של ניו יורק בשנת 1941, ובשנה שלאחר מכן קיבל תואר מוסמך באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1947 סיים לימודי דוקטורט בכימיה באוניברסיטת ניו יורק. שנה לאחר מכן שב לישראל והצטרף כחוקר למכון ויצמן. בשנת 1954 הוזמן להתמנות לפרופסור בטכניון.

בתחום המחקר היה גינצבורג בעל מוניטין בינלאומי ותרם תרומה מרכזית לפיתוח הכימיה האורגנית הסינתטית. מחקרו על הסינתזה המוחלטת של מורפין זכתה לפרסום עולמי והביאה להרחבת הפעילות בחקר המבנה של חומרי טבע. עבודותיו תרמו לביו-סינתזה של אלקלואידים ובידוד חומרים פיזיולוגים. תרומות חשובות נוספות מעבודתו כוללות את המחקרים הראשונים בפרופלנים, וכן יישום שיטות פיזיקליות (דוגמת ספקטרוסקופיה מסות) לחקר מבנה חומרי טבע מסובנים.

במהלך שנות עבודתו היה גינצבורג פרופסור אורח במכונים מדעיים בעלי שם, בהם אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת פריז ומכון מקס פלאנק בהיידלברג. בטכניון מילא שורה של תפקידים מנהלתיים: משנה לנשיא לענייני מחקר (19591960), נשיא הטכניון בפועל (19611962), דקאן הסטודנטים (1962–1964) ומשנה לנשיא לענייני פיתוח (19651966).

גינצבורג הוא חתן פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (1954), פרס רוטשילד (1965) ופרס ישראל למדעים מדויקים (1972). כמו כן היה נשיא אגודת הכימיה בישראל וחבר הנהלת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, ועמד בראשה בשנים 1961–1962. גינצבורג נבחר לחבר האקדמיה הישראלית למדעים (1976) וכן לאגודות הכימיה של יפן, של אנגליה, של שווייץ ושל ארצות הברית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Opium Alkaloids: Selected Topics, New York: Interscience Publishers,‎‪ 1962.‎
  • Propellanes: Structure and Reactions, Weinheim: Verlag Chemie (Monographs in Modern Chemistry, v. 7), 1975.
  • Propellanes: Structure and Reactions:‎ sequel I (July 1975-December 1980), Haifa: Technion-Israel Institute of Technology, Department of Chemisty,‪ 1981. (הספר הוא המשך לספר בשם זה שהופיע בוויינהיים ב-1975; מובאים בו מאמריו שפורסמו בין 1 ביולי 1975 ל-31 בדצמבר 1980)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mordecai B. Rubin, 'In Memoriam: David Ginsburg, 1920–1988,' Israel Journal of Chemistry 29,2-3: Special Issue: Stereochemistry (1989), 127–129. (המאמר, Wiley Online Library)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו: