דוד השישי נארין

דוד השישי נארין
დავით VI ნარინი
	דוד השישי נארין
	דוד השישי נארין
לידה	1225; גאורגיה
פטירה	1293 (בגיל 68 בערך); כותאיסי
שם לידה	დავით VI ნარინი
מדינה	הממלכה הגאורגית המאוחדת
מקום קבורה	סווטיצחובלי
בת זוג	תמר בתו של האציל הגאורגי אמאנלליסדזה; תאודורה בתו של הקיסר הביזנטי מיכאל השמיני פלאולוגוס
שושלת בגרטיוני
תואר	מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת
אב	ע'יאז אד-דין
אם	רוסודן
צאצאים	צאצאים
יורש העצר	קונסטנטין הראשון, מלך אימרתי
	1245–1246
	→ רוסודן, מלכת גאורגיה דוד השביעי אולו ←
	1248–1293; (כ־45 שנים)
	→ דוד השביעי אולו דוד השמיני, מלך גאורגיה ←
	1258–1293; (כ־35 שנים)
	→ ראשון קונסטנטין הראשון, מלך אימרתי ←
חתימה

דוד השישי נארין (בגאורגית: დავით VI ნარინი, דַוית VI נאריני) או דוד השישי הזוטר (1225-1293) מבית בגרטיוני, היה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת מ-1245-1246 ומשנת 1248 ועד למותו בשנת 1293, בתקופת השלטון המונגולי בגאורגיה. הוא היה המלך הראשון של ממלכת אימרתי משנת 1258 ועד למותו בשנת 1293, ונשא בתואר דוד הראשון, מלך אימרתי.

חייו

דוד היה בנה של רוסודן, מלכת גאורגיה ובעלה מוחמד מור'יס אוד-דין טורקאן שאח. הוא צורף כשליט הממלכה, על ידי אימו, בשנת 1230. מתוך חשש כי אחיינה^[1] דוד השביעי אולו יטען לכתר הגאורגי, משליכה אותו רוסודן לכלא, בחצר חתנה, הסולטאן כאי חוסרווה השני, ושולחת את בנה דוד לחצר המנוגולית, כדי לקבל את הסכמתם להפוך אותו ליורש המוחלט^[2] שלה. היא נפטרה בשנת 1245, ודוד נארין, עדיין בחצר המונגולית, הופך אוטומטית לשליט הממלכה.

משבושש דוד נארין לשוב לממלכתו, ובהאמינם כי הוא נפטר בשנת 1244, המליכו, בשנת 1246/47, אצילי גאורגיה את בן-דודו דוד השביעי אולו, שהצליח להשתחרר מכלאו כבר בשנת 1242 בעקבות תבוסתו של כאי חוסרווה למונגולים, למלך. בשנת 1248, הוכר על ידי גויוק חאן, כשליט משותף זוטר לבן-דודו דוד אולו, ומכאן קיבל את שמו דוד השישי נארין ("דוד השישי הזוטר"). ואילו בן-דודו נקרא דוד השביעי אולו ("דוד השביעי הבכיר").

בני הדודים שלטו במשותף עד לשנת 1258/1259, כאשר דוד נארין ביצע מרידת נפל כנגד העול המונגולי, נמלט לכותאיסי, הקים את ממלכת אימרתי במערב גאורגיה, והפך למלך הראשון של הממלכה. בשנת 1261 הוא נתן מחסה לדוד אולו, שניסה בתורו למרוד בשליטה המונגולית. אף על פי כן חתם דוד אולו על הסכם שלום עם המונגולים וחוזר, בשנת 1262, לטביליסי, שבמזרח גאורגיה. כך מתפצלת הממלכה הגאורגית לשני חלקים, כאשר ממלכת אימרתי הייתה בתחילה חלק מהממלכה הגאורגית המאוחדת, והתפצלה ממנה לאחר המרידה. שני השליטים נשאו בתואר "מלך גאורגיה".

דוד נארין פיתח יחסי ידידות עם אורדת הזהב ומצרים, והדף את התקפות החאנתים (سلسله ایلخانی) הפרסים. בשנת 1269, הוא נתן מחסה לטגודור מטוראן, אחיו של ברק חאן מטוראן, שמרד בשליט האילחאנתי, אבקה חאן (1234-1282). אולם כשהחלו כוחותיו של טגודור להשליט טרור באוכלוסייה הגאורגית, צידד דוד בגנרל של אבקה חאן, סירמון. למרות זאת ניסה אבקה חאן להפיל את דוד בכך שעזר לדוכס דוכסות רצ'ה (מרצ'ה) קחבר (השלישי כנראה) קחברידזה, ושלח, בשנות השבעים של המאה השלוש עשרה, שתי משלחות כנד ממלכת אימרתי. למרות זאת הצליח דוד לשמור על עצמאות ממלכתו, וניסה להחזיר את ההשפעה הגאורגית באימפריה של טרפזונטס. מסיבה זו הוא תקף, באפריל 1282, את טרבזון בתקופת היעדרותו של יואן השני קומננוס, שהיה בקונסטנטינופול. למרות כישלונם בכיבוש העיר, כבשו הגאורגים מספר מחוזות ועזרו, בשנת 1285, לאחותו למחצה של יואן, תאודורה, בתו של מנואל הראשון ואשתו הגאורגית, רוסודן, לתפוס את הכתר הטרפזונטי. אולם נאלצו לברוח במהירות.