דוד רוזנקרנץ

דוד (דאדו) רוזנקרנץ
David Dadu Rozenkranz
לידה	10 בפברואר 1905
פטירה	1 בדצמבר 1965 (בגיל 60)
ידוע בשל	הושטת עזרה ליהודי רומניה
השכלה	אוניברסיטת בוקרשט
עיסוק	עורך דין ופעיל ציבור

דוד (דאדו) רוזנקרנץ (10 בפברואר 1905 – 1 בדצמבר 1965) היה עורך דין ופעיל ציבור רומני-יהודי שעיקר תרומתו הושטת עזרה ליהודי רומניה שהוגלו לטרנסניסטריה והשבתם לרומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה וייצוג אסירי ציון בבתי משפט ברומניה הקומוניסטית בשנות ה-50.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנקרנץ למד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בוקרשט והוסמך כעורך-דין ב-1927.

התחיל את פועלו בתחום הציבורי כחבר ב"ועד הסטודנטים היהודים" של בוקרשט והמשיך כיו"ר "האגודה הכללית של הסטודנטים היהודים" של רומניה. בהצטרפו ל-UER (איחוד יהודי רומניה) מונה ליו"ר ארגון הנוער שלו (1932-1935); ב-1938 היה סגן-יו"ר ואחר-כך יו"ר הארגון בבוקרשט, מזכיר כללי (1944–1945) וחבר נשיאות (1945–1949).

בשנים 1933–1940 פעל במסגרת "קהילת יהודי בוקרשט" בתור סגן-יו"ר של מחלקת בתי-הספר ויו"ר המחלקה לתעמולה וסטטיסטיקה, גם של "איחוד קהילות היהודים של הממלכה הישנה" (Vechiul Regat)

ב-1 בנובמבר 1940 נבחר כמזכיר כללי של "פדרציית איחודי הקהילות היהודיות של רומניה" במסגרת מזכירותה המשולשת.

בעדותו, שהופקדה ב"יד ושם" ב-7 בדצמבר 1961, עדות שמשוחזרת חלקית בספר "דאדו - חייו ופועלו של עורך-הדין דוד רוזנקרנץ (דאדו)"^[1], מציין רוזנקרנץ שפעל "במסגרת פעולות הסיוע לקורבנות מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט בינואר 1941, סיוע לקורבנות פרעות יאשי, וסיוע למגורשים בסתיו ובחורף של שנת 1941-1942".

עו"ד רוזנקרנץ מוסיף גם:" בהיותי מזכיר כללי של הפדרציה הנ"ל ומזכירו הפרטי והקרוב של יו"ר הארגון, דוקטור וילהלם פילדרמן, עזרתי לו במאבקו נגד ההפליה על רקע גזעי ובעד גינוי ותיקון, עד כמה שהתאפשר, של העוולות שבוצעו על ידי השלטונות נגד האוכלוסייה היהודית".

לאחר ביטול "פדרציית איחודי הקהילות היהודיות של רומניה" ב-17 בדצמבר 1941, והיווסדו של מרכז היהודים, פעל רוזנקרנץ במסגרתו לפי בקשת פילדרמן.

בתקופה שבין פברואר לנובמבר 1942 היה רוזנקרנץ מזכיר מחלקת החינוך מחדש, שבמסגרתה עסק בתאום תחום עבודות כפייה של יהודים ברומניה במלחמת העולם השנייה, אשר הוטלו על היהודים מטעם המדינה שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית ושיתפה פעולה איתה. אחרי מועד זה, לאחר עימות עם ראדו לקה - הקומיסר הממונה מטעם הממשלה על היהודים - נקט רוזנקרנץ עמדה עצמאית לטובת היהודים ובעקבות כך הועבר למחלקת העזרה הסוציאלית ושימש כמזכיר שלה. אוים שיגורש לטרנסניסטריה, אבל האיום לא יצא לפועל. הסופר איסאק פלץ ביסס ברומן שלו "ישראל עקוב מדם" את דמותו של אחד הגיבורים – ישראל (שם ראשון שנוסף בספר לכל אחת מהדמויות) דאדו רוזן – על דמותו של דוד (דאדו) רוזנקרנץ, והיטיב לתאר את הסיכונים שלקח על עצמו ברמה האישית בהגינו על עובדי כפייה יהודים.

כחלק מפעילותו לסיוע ליהודים שגורשו לטרנסניסטריה עשה רבות והשתדל לפתור בעיות ולהציל את חיי היהודים שחלקם גוועו מרעב, ממחלות וקור במחנות הכפייה בכלל ובאזור טרנסניסטריה, שאליו הוגלו, בפרט. הוא הוביל גם את פעולת הסיוע לאסירים הפוליטיים ממחנה טרגו ז'יו.

כבר ב-10 בדצמבר 1943 עמד בראש משלחת שיצאה לטיראספול שבטרנסניסטריה (במקביל למשלחת בראשות אפרים שרגא שיצאה למוגילב) למטרת סיוע וטפול במגורשים. גולת הכותרת של פעילותו הייתה בעת שעמד בראש משלחת שיצאה ביום 15 בפברואר 1944 לטיראספול ולטיגינה, והחזירה משם 484 יתומים. גם משלחת זו יצאה לדרכה במקביל למשלחת בראשות אפרים שרגא (משלחת בה נטל חלק גם יצחק ארצי) אשר יצאה למוגילב.

רות גלסברג-גולד, ילדה מניצולי טרנסניסטריה אשר הוציאה את ספר זכרונותיה "אתמולים אבודים" בשנת 1996 כתבה על כך (עמ' 143 בתרגום העברי): "מי שהיו אחראים על המבצע הזה, פרד שרגא, דאדו רוזנקרנץ ואיצו הרציג (יצחק ארצי) סיכנו את חייהם במשימת הצלתנו, ואנו חבים להם תודת נצח".

גם לאחר אוגוסט 1944, עת חדלה רומניה להיות בעלת בריתה של גרמניה הנאצית כשנכבשה על ידי ברית המועצות, המשיך רוזנקרנץ ליטול חלק פעיל בסיוע ליהודי רומניה. שימש חבר מטעם איחוד יהודי רומניה בוועד המרכזי של הוועד הדמוקרטי היהודי, שבו פעלו יחד נציגי מפלגות ציוניות, קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים. בתפקיד זה תרם רבות לארגון העלייה היהודית לארץ ישראל ולשיפור מעמדם של בני עמו ברומניה.

לאחר פיזור איחוד יהודי רומניה פרש רוזנקרנץ מפעילותו הציבורית ועסק בעריכת-דין בלבד, אך גם במסגרת זו עבד ב"מישור היהדות" ושימש כסנגור במשפטי הציונים ברומניה והצליח להביא להקלה בעונשים אשר נקבע על ידי הרשויות בטרם המשפט.

בישראל, אליה עלה בשנת 1961, לחם רוזנקרנץ למען קליטתם של המשפטנים שהגיעו מרומניה והשיג עבורם פתיחה של אולפן משפטי מיוחד שבתום הלימודים בו, בעברית קלה וברומנית, יכלו הללו לזכות בהכרה בתארים האקדמיים שלהם מחוץ לארץ ולעבוד במקצועם. הוא עצמו למד עברית ופתח משרד שעסק בהשגת פצויים מגרמניה עבור אלה שנפגעו בזמן מלחמת העולם השנייה. נפטר בגיל 60, חודשיים לאחר פתיחת האולפן המשפטי שהקים.