יצחק ארצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק ארצי
Artzi yitzhak.jpg
לידה 14 בנובמבר 1920
סירט, ברומניה
פטירה 17 בספטמבר 2003 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1946
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, פוליטיקאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המערך, ליברלים עצמאיים עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, שינוי-מפלגת מרכז
חבר הכנסת
13 באוגוסט 198421 בנובמבר 1988
(4 שנים ו-14 שבועות)
כנסות 11
תפקידים בולטים
מ"מ וסגן ראש עיריית תל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצחק (איציו) ארצי (הֶרציג) (14 בנובמבר 1920 - 17 בספטמבר 2003), היה פעיל ציוני, איש ציבור ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר כנסת מטעם סיעת הליברלים העצמאיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כאיז'ו הרציג (Izo Hertzig) בסירט באזור בוקובינה שברומניה לפאני וגבריאל הרציג במשפחה חסידית. חונך בידי סבו, אברהם כ"ץ, שהיה חסיד ויז'ניץ. למד בבתי-ספר תיכוניים בסירט ובצ'רנוביץ ולאחר מכן בקולג' היהודי בבוקרשט. בגיל אחת עשרה הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" ומאז נמנה עם פעיליה הבולטים, היה מראשי התנועה ברומניה וחבר ההנהגה הראשית שלה.

בזמן מלחמת העולם השנייה, היה מראשי המחתרת הציונית-חלוצית ברומניה, ועסק בהצלת ילדים ממחנות טרנסניסטריה, שם רוכזו יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה שגורשו בידי השלטונות הרומניים בשנים 1941 – 1942. לאחר המלחמה, בשנים 19441946, היה פעיל בתנועת הבריחה להברחת יהודים את הגבול ממזרח אירופה למערבה ומשם לארץ ישראל. היה פעיל בהעפלה ונמנה עם ראשי מחנות העולים בקפריסין.

הוא עלה לישראל בשנת 1946 באניית המעפילים כנסת ישראל בה שימש כראש ועד המעפילים ואחד ממארגני העפלתם. כשגורשו המעפילים לקפריסין המשיך לפעול גם במחנות המעצר בקפריסין. אחרי שחרורו מקפריסין נמנה עם גרעין חברי תנועת הנוער הציוני יוצאי רומניה ואוסטריה, שעלו לקרקע והקימו קיבוץ בגליל התחתון בשם "המאבק", שהפך למושב שיתופי בשם "אלוני אבא". באותם ימים נישא למרגלית (מימי) לבית ליקוורניק (אמה רחל הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין, מגדולי התורה המפורסמים באירופה). באלוני אבא נולדו שני ילדיו, שנהפכו לאמנים מפורסמים: הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל.

ארצי עסק תחילה בעיתונות והיה סגן עורך העתון "זמנים". לאחר מכן למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, הוסמך כעורך דין ועסק בעיקר בפעילות ציבורית ופוליטית. הוא היה אחראי על ההסברה ויחסי הציבור במינהל הכנסות המדינה, ובשנים 19591961 היה מזכ"ל המפלגה הפרוגרסיבית אשר התמזגה עם הציונים הכלליים למפלגה הליברלית. לאחר איחוד המפלגה הליברלית עם "חירות" והקמת גח"ל, פרש ממנה עם מרבית חברי הפלג הפרוגרסיבי לשעבר וייסדו את "המפלגה הליברלית העצמאית" (ל"ע) והוא הפך למזכ"ל המפלגה. בשנים 19661969 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת עליית הנוער בה. לאחר מכן נרתם לפעילות מוניציפלית בעיריית תל אביב וכיהן בשנים 19741983 כממלא-מקום ראש העיר ולאחר מכן כסגן ראש העיר. בשנים 19841988 כיהן כחבר כנסת מטעם הליברלים העצמאיים שברשימת המערך ולאחר מכן עבר ל"שינוי מפלגת מרכז". היה חבר בוועדות הכספים, הכלכלה, העלייה והקליטה וחוקה חוק ומשפט.

לאחר פרישתו מהכנסת, היה ארצי פעיל בארגונים לרווחת ניצולי שואה ולהנצחת השואה, בייחוד שואת יהודי רומניה. הוא היה חבר במועצת יד ושם ופעל שנים רבות בוועדה לקביעת חסידי אומות העולם. היה ממייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, פעל בוועדה להחזרת הרכוש היהודי, וב-1994 היה ממקימי "הקרן לרווחת נפגעי השואה", שסיפקה לניצולי שואה נזקקים שירותי סיוע שגופי רווחה רגילים לא סיפקו, והיה היו"ר שלה. ארצי פרסם בשנת 1999 אוטוביוגרפיה בשם "דווקא ציוני". בשנת 2000 זכה לתואר "יקיר העיר סירט".

הוא נפטר ב-2003 בתל אביב ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

בשנת 2008 נקרא רחוב על שמו בצפון תל אביב בסמוך לחוף תל ברוך.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק ארצי, דווקא ציוני, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]