איסאק פלץ

איסאק פלץ
Isac Peltz

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	12 בפברואר 1899 בוקרשט, ממלכת רומניה
פטירה	10 באוגוסט 1980 (בגיל 81) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה
שם לידה	Isac Natan Peltz
מדינה	רומניה
מקום קבורה	בית העלמין היהודי פילנתרופיה
שפות היצירה	רומנית
תקופת הפעילות	מ-1915

איסאק פלץ, הידוע בשם-העט "י. פלץ", (ברומנית: Isac Peltz;‏ 12 בפברואר 1899 – 10 באוגוסט 1980) היה סופר ועיתונאי יהודי-רומני. נחשב כ"המספר היהודי המובהק ביותר בספרות הרומנית של המאה העשרים" (א.ב. יפה). מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו הגדיר אותו כ"גדול רוקחי העצבות בספרות הרומנית".

ביוגרפיה

ראשית חייו

יצחק נתן פלץ, ברומנית – איסאק פלץ, נולד בבוקרשט, רומניה ברחוב Sfinților (הקדושים) ברובע היהודי וקרשט, בנם של נתן פלץ, חייט, ואסתר לבית גרמן. אימו החורגת הייתה אסתר לבית רוטנברג, והייתה מכבסת. למד ב"חדר" לתלמוד תורה, אחר כך קיבל מעט השכלה פורמלית והיה לאוטודידקט. בגיל 16 ערך לבד כתב עת שנקרא "Îndrumarea" (ההדרכה). בגיל 17 כתב פמפלט שנקרא "Menirea literaturii" (מטרת הספרות) שבו הדגיש את הצורך הסופרים במחויבות מוסרית וחברתית. בשנת 1916 היה לראשונה עורך בעיתון. ערך במגזין Literatorul של המשורר אלכסנדרו מצ'דונסקי פקד את החוגים הספרותיים "זבורטורול" ("Sburătorul – "המעופף") של אמיל לובינסקו ו-Viața românească (ויאצה רומניאסקה – החיים הרומנים).

המשך פעילותו כעיתונאי וסופר

י. פלץ התפרסם מהר כעיתונאי בעל עט מושחז ומאמריו הופיעו בעיתונים חשובים כמו "אדוורול" (Adevărul – "האמת"), "דימיניאצה" (Dimineața – "הבוקר"), "פאקלה" (Facla – "הלפיד") Chemarea (הקריאה), Cuvântul liber (המילה החופשית). בגיל 21 הכיר את אשתו לעתיד, מלכה שיינדל לוטי פלדמן, בת ה-19 ובמהרה נשא אותה לאישה. לזוג היו שתי בנות, טיאה, לימים ציירת ידועה ולאה, שלמדה לימים בלט והוראת חינוך גופני. הבית של איסאק פלץ ברחוב טראיאן מס. 21 היה מקום מפגש לסופרי בוקרשט ובהם גאלא גאלאקטיון, צ'זאר פטרסקו, קאמיל פטרסקו, יונל תאודוריאנו ואחרים. בשנים 1930–1940 היה, בין השאר, כתב פרלמנטרי, וערך כתבי עת ומגזינים לספרות, כמו Caiete lunare‏ (1929) ו-Zodiac (גלגל המזלות) (1930–1932). פלץ היה סופר פורה שכתב שירים, סיפורים קצרים, רומנים (כאחד או שניים בשנה אחרי שנת 1932). יצירתו הספרותית של פלץ ינקה מההוויי של בוקרשט, בעיקר של השכונות היהודיות. הרומן המוערך ביותר שלו "שדרת וקרשט" או "דרך וקרשט" (1934) נקרא לפי שם העורק הראשי של הרובע היהודי וקרשט בבוקרשט ותיאר ללא כחל וסרק את חיי תושביו על כל צדדיהם העצובים, השליליים או הרוחניים. ברומן הידוע השני של פלץ "דליקה בפונדק התרזות" (1935) העלה הסופר דמויות של נוכלים וספסרים יהודים.

שנות המשטר הצבאי-הפשיסטי

בשנת 1940 סולק הסופר מהתאחדות הסופרים הרומנים בגלל מוצאו היהודי ונאסר עליו לפרסם בעיתונות ובהוצאות לאור הרומניות. בימי פרעות בוקרשט הסופר והמשפחתו הסתתר, בעוד ביתו הוצת. המשפחה פונתה בהמשך מהבית שהפך לקולנוע צבאי. התפרנס בקושי כשהועסק רק בעיתון היהודי היחיד שיצא לאור בשנים 1940–1944. בנובמבר 1941 היה פלץ כלול בין האקדמאים היהודים שמכירת ספריהם נאסרה ושהוכרזו "בני ערובה".

שנות המשטר הקומוניסטי

מיד אחרי נפילת המשטר הצבאי-פשיסטי התאפשר לו לחזור לפעילות הספרותית והעיתונאית והוא ערך את העיתונים Drapelul (הדגל) ו-Era nouă (העידן החדש). ב-1946 פרסם את הספר "Israel însângerat" ("ישראל מתבוסס בדמו"), באיכות אמנותית פחות טובה, אבל מוקדש לימי הזוועה של מרד הלגיונרים בבוקרשט. אולם בימי הטרור בהשראה סטליניסטית שהונהג עם עליית השלטון הקומוניסטי ברומניה, בשנת 1949 נעצר פלץ בעקבות הוצאת דיבה, הואשם בהיותו אויב המשטר ופושע בשנת 1950 נידון לשלוש שנות מאסר. למרות השתדלותם של סופרים רומנים רבים לטובתו (ביניהם מיכאיל סדוביאנו, טודור ארגזי, גאלא גלקטיון, סקרלט קלימאקי ואחרים) עבר שנתיים וחצי בבתי מעצר ובבתי הכלא של רומניה. (כלא וקרשט, כלא ז'ילאווה, פוארטה אלבה). מאוחר יותר התאפשר לו לכתוב בעיתון Romania liberă ("רומניה החופשית"), בבטאון משרד הפנים Pentru patrie ובכתב העת של פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה – Revista Cultului Mozaic. חזר לכתוב רומנים וסיפורים קצרים, תוך עייפות ומאמצים מסוימים לצנזורה עצמית המחויבת על ידי המשטר, אך לדעת המבקרים לא חזר לרמת הכתיבה שלפני המלחמה. כתב מספר נוסף של רומנים וסיפורים קצרים כמו Max și lumea lui‏ (1957, מאכס ועולמו – ספר עם מסר פוליטי ברוח העידן החדש המוקיע נציגי הבורגנות הגדולה היהודית, ובו רמזים למולטימיליונר מקס אאושניט ודומיו) Inimi zbuciumate,‏ Până-ntr-o zi,‏ Instantanee comice ו-Vadul fetelor.

פלץ היה אביה של הציירת טיאה פלץ שאיירה את ספריו. בשנת 1984 בתו הקטנה, לאה, עלתה לישראל עם בנה, דורו. איסאק פלץ נפטר בשנת 1980 בבוקרשט. הובא לקבורה לצד אשתו לוטי בבית העלמין פילנתרופיה בבוקרשט.

פרסים ואותות הוקרה

• 1929 – פרס התאחדות הסופרים הרומנים
• עיטור ההצטיינות בתרבות של רומניה – דרגה א'
• 1976 – הפרס יעקב גרופר – מישראל

מספריו

• 1929 Viaţa cu haz şi fără a numitului Stan "החיים המצחיקים יותר ופחות של הנדון סטאן", רומן סאטירי, זכה בפרס התאחדות הסופרים הרומנים.
• 1932 Horoscop "הורוסקופ".
• 1933 Calea Văcăreşti "שדרת וקרשט", רומן.
• 1935 Nopţile domnişoarei Mili "לילות העלמה מילי".
• Ţara bună "הארץ הטובה".
• Foc la Hanul cu Tei "דליקה בפונדק התרזות".
• Actele vorbeşte ! "המסמכים קובע!"
• Pui de lele
• Am scris numai pentru promovarea omeniei: amintiri și evocări "כתבתי רק למען קידום האנושיות – זכרונות", הספר נכתב בשיתוף עם פלורנטין פופסקו.
• 1918 – Fiori "צמרמורות" – שירים בפרוזה
• Stafia roşie "רוח הרפאים האדומה" סיפור קצר
• Meșterul viață (האומן חיים) – סיפור קצר
• Paiaţe "ליצנים".
• Fantoşe vopsite "מריונטות צבועות".
• Amor încuiat "אהבה נעולה".
• 1946 – Israel însângerat (ישראל מתבוסס בדמו)

מחזות

• Crimă (פשע)
• Ediție specială (מהדורה מיוחדת)

לקריאה נוספת

• א"ב יפה – "בשדות זרים – סופרים יהודים ברומניה 1880–1940", המרכז דולשטיין-גורן לתולדות היהודים ברומניה, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 1996

קישורים חיצוניים

• Andrei Corbea-Hoisie – I.Peltz – YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe 2010
• ריאיון שנערך עם טיאה פלץ על בית אביה יומיים לפני מותה (ברומנית)
• G.Iosub La o masă de tablă verde, sub un corcoduș – De vorbă cu Lea Peltz despre tatăl ei, scriitorul I.Peltz, Minimum, Anul XIII Nr.146 mai 1999 (ריאיון של ג. יוסוב עם לאה פלץ על אביה, הסופר י. פלץ)
• Paul Cernat saitul Muzeului Național al Literaturii române, ביוגרפיה קצרה באתר המוזיאון הלאומי של הספרות הרומנית
• יצחק פלץ (1899–1980), דף שער בספרייה הלאומית