דויטשה רייכסבאן

דויטשה רייכסבאן
Deutsche Reichsbahn
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1 באפריל 1920 – 1945 (כ־24 שנים)
חברות בנות	Reichsbahndirektion Erfurt; Reichsbahndirektion Halle; Reichsbahndirektion Dresden ;
מדינה	הרייך הגרמני
מיקום המטה	ברלין
ענפי תעשייה	passenger rail transport, interurban (NACE 49.1), הובלת משא ברכבת, תחבורה מסילתית

ערך זה עוסק בחברת הרכבות של הרייך הגרמני עד שנת 1945. אם התכוונתם לחברת הרכבות של גרמניה המזרחית, ראו דויטשה רייכסבאן (גרמניה המזרחית).

דויטשה רייכסבאן (בגרמנית: Deutsche Reichsbahn, ראשי תיבות: DRB; בעברית: רכבת הרייך הגרמני) היה שמה של הרכבת הלאומית הגרמנית שנוצרה ממסילות הברזל של מדינות האימפריה הגרמנית שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

החברה נוסדה בשנת 1920 בשם דויטשה רייכסאייזנבאן כאשר רפובליקת ויימאר הלאימה את הרכבות בגרמניה שנוהלו בעבר על ידי מדינות גרמניה (רפובליקת ויימאר נקראה רשמית הרייך הגרמני ומכאן השימוש במילה 'רייך'). בשנת 1924 הרכבת אורגנה מחדש בשם דויטשה רייכסבאן-גזלשאפט (בגרמנית: Deutsche Reichsbahn-Gesellschaft – ראשי תיבות: DRG; בעברית: חברת הרכבות של גרמניה), חברת רכבות פרטית להלכה, אשר הייתה בבעלות מלאה של גרמניה. בשנת 1937 הולאמה שוב וקיבלה את השם דויטשה רייכסבאן. לאחר האנשלוס בשנת 1938 החברה השתלטה גם על הרכבת הפדרלית האוסטרית (BBÖ).

גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית נוסדו בשנת 1949. גרמניה המזרחית השתלטה על הרכבות שבשטחה ושמרה על השם המסורתי. במקביל, הרכבת בגרמניה המערבית הפכה לרכבת הפדרלית הגרמנית (DB). הרכבת הפדרלית האוסטרית הוקמה בשנית בשנת 1945, ושמה הנוכחי ניתן לה בשנת 1947.

בינואר 1994, בעקבות איחוד גרמניה, רכבת הרייך הגרמני התמזגה לתוך הרכבת הפדרלית הגרמנית כדי להקים מודל גרמני חדש עבור גרמניה המאוחדת - הדויטשה באן. מבחינה טכנית, הדויטשה באן כבר איננה גוף ממשלתי, אך כלל מניותיה בבעלות המדינה.

1920: דויטשה רייכסאייזנבאן

הדויטשה רייכסאייזנבאן (בגרמנית: Deutsche Reichseisenbahnen ר"ת: DRB בעברית: רכבת הרייך (הקיסרי) הגרמני) הוקמה ב-1 באפריל 1920 כאיחוד חברות הרכבת הקיימות של פרוסיה, בוואריה, סקסוניה, וירטמברג, באדן, מקלנבורג ואולדנבורג. איחוד חברות הרכבת היה נחוץ בשל החוקה החדשה של רפובליקת ויימאר אשר הטילה את האחריות למסילות הברזל על הממשלה הלאומית. הרכבות שהתמזגו:

רכבת מדינת פרוסיה, כולל רכבת הדוכסות הגדולה לשעבר של הסן
רכבת המדינה המלכותית בוואריה, כולל הרכבת פאלץ לשעבר
רכבת המדינה המלכותית סכסון
רכבת המדינה המלכותית וירטמברג
רכבת הדוכסות הגדולה של באדן
רכבת הדוכסות הגדולה של אולדנבורג
רכבת הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-פרידריך פרנץ

1924: דויטשה רייכסבאן-גזלשאפט

הדויטשה רייכסבאן-גזלשאפט (בגרמנית: Deutsche Reichsbahn-Gesellschaft ר"ת: DRG בעברית: חברת הרכבות של גרמניה).

בין הוראות תוכנית דוז משנת 1924 הייתה תוכנית לניצול מלא של רכבת המדינה לצורך תשלום פיצויי מלחמה. בעקבות פרסום התוכנית, ב-12 בפברואר 1924 ממשלת הרייך הודיעה על הקמת הדויטשה רייכסבאן כמיזם ממשלתי תחת משרד התחבורה של הרייך. מאחר שצעד זה לא הספיק כדי לספק את נושי הפיצויים, ב-30 באוגוסט 1924 נחקק חוק שקבע את הקמתה של הדויטשה רייכסבאן-גזלשאפט (Deutsche Reichsbahn-Gesellschaft – "חברת הרכבת הקיסרית הגרמנית", DRG), חברת החזקות ציבורית בבעלות המדינה שתפעיל את הרכבות הלאומיות. המטרה הייתה לצבור רווחים, אשר לפי תוכנית דוז, נועדו לשמש לתשלום חלק מפיצויי המלחמה של גרמניה למדינות ההסכמה. במקביל לחקיקת חוק הרייכסבאן, הועבר לחברה חשבון חוב בסך 11 מיליארד גולדמארק לתשלום למדינות ההסכמה, בעוד ששווי הונה המקורי הוערך בכ-15 מיליארד גולדמארק. תנאים אלו שונו מאוחר יותר בתוכנית יאנג. למרות זאת, השפל הגדול והתשלום השוטף של פיצויי המלחמה (כ-660 מיליון רייכסמארק מדי שנה) הטילו עומס ניכר על הרייכסבאן. רק לאחר ועידת לוזאן ב-1932 שוחררה הרייכסבאן מהתחייבויותיה הפיננסיות. בסך הכול, שולם סכום כולל של כ-3.87 מיליארד גולדמארק כפיצויים למדינות ההסכמה.

בתקופה זו הדויטשה רייכסבאן-גזלשאפט קיבלה לידיה את רכבת נמל ברמן (Hafenbahn Bremen), נוסדה חברת האחות של ה-DRG, הרייכסאוטובאן (Reichsautobahn) ושולבו בה רכבות חבל הסאר.

רכבות וציוד נייד

תחילתה של הדויטשה רייכסבאן-גזלשאפט התאפיינה ברכישת ציוד נייד חדש שנבנה לפי סוגים סטנדרטיים, כגון קטרים תקניים מונעי קיטור. הציוד שכבר היה בשימוש ירש את הרכבות מהמדינות השונות, והוא כלל מספר רב של דגמים, שרבים מהם היו ישנים למדי. למעשה, הדויטשה רייכסבאן-גזלשאפט לא הצליחה לרכוש ציוד חדש בכמויות שרצתה, הן מסיבות פיננסיות והן בשל עיכובים בשדרוג הקווים כך שיוכלו לשאת עומסי סרנים גבוהים יותר. קטרי הרכבת שירשו ממדינות הרכבת הישנות, במיוחד אלה מפרוסיה, המשיכו לשלוט בנוף עד סוף שנות השלושים. הם כללו, לדוגמה, את הפרוסי P 8 (BR 38.10-40), הפרוסי P 10 (BR 39), הפרוסי G 12 (BR 58.10) והפרוסי T 20 (BR 95). קטר הבווארי S 3/6 (BR 18.5) לנסיעות אקספרס אף המשיך להיות מיוצר עד 1930. רק בתוכנית הרכש של קטריי המלחמה שנבנו בזמן מלחמה, נבנו קטרי משא חדשים בכמויות גדולות, אך כמובן כעת למטרה שונה לחלוטין.

בשנת 1935 כללה רשת הרכבות סך של 68,728 קילומטרים של מסילות, מתוכם 30,330 ק"מ היו מסילות ראשיות, 27,209 ק"מ היו שלוחות ו-10,496 ק"מ היו רכבות קלות (light railways). [11] צי הרכב בשנת 1926 כלל 27,600 קטרים, 63,900 קרונות נוסעים, 690,000 קרונות משא, 21,800 קרונות מטען ו-1,000 קטרים ממונעים.

רכבות מהירות

בחלק המאוחר של שנות השלושים הואצה הפיתוח של רכבות מהירות כמו ה**"המבורגר המעופף"** ("Flying Hamburger"). לפני כן נבנו קטרי קיטור בעלי גוף אווירודינמי (streamlined), אך הם לא היו חסכוניים כמו קרונות הרכבת המהירים המונעים בדיזל וחשמל. אף על פי שקטר הקיטור האווירודינמי של בורסיג, מס' 05 002, הגיע למהירות של 200.4 קמ"ש במהלך נסיעת הדגמה, הרייכסבאן העדיפה קרונות רכבת מהירים ברשת המהירה שלה. הפוטנציאל של רכבות אקספרס אלה הודגם על ידי הצפלין המסילתי (Schienenzeppelin) בנסיעת השיא שלו ב-21 ביוני 1931, אז הגיע למהירות שיא של 230.2 קמ"ש.

לפני מלחמת העולם השנייה רצו קווי הרכבת החשובים ביותר בכיוון מזרח-מערב. הקווים המהירים באותה תקופה היו על מסילת הרכבת הפרוסית המזרחית שעברה דרך המסדרון הפולני (אף כי לאט יותר שם בשל מצב המסילה הירוד), הקווים מברלין להמבורג, דרך הנובר אל חבל הרוהר, דרך פרנקפורט אם מיין לדרום-מערב גרמניה, שעליהם נסעו רכבות הדיזל המהירות, והרכבת השלזית מברלין לברסלאו (כיום ורוצלב).

מינהל הקבוצה הבווארית

בתוך מדינת בוואריה, למינהל הקבוצה הבווארית (Gruppenverwaltung Bayern) היה מטה משלו (Zentrales Maschinen- und Bauamt) והוא היה עצמאי במידה רבה מכוח סעיף $III 14 של תקנות החברה של ה-DRG. הוא היה אחראי על חשמול קווים רבים, לאחר תחילת ייצור חשמל לרכבות בתחנת הכוח וואלכנזה (Walchensee Power Plant), ועל ניסוי ורכישה עצמאיים של קטרים וקרונות נוסעים. מינהל הקבוצה הציג, לדוגמה, את קטר דרגה E 32 ואת קרון הרכבת דרגה ET 85 לשירות.

בוואריה המשיכה להשתמש גם במערכת האיתות שלה במשך שנים רבות לאחר המיזוג.

בשנת 1933 פורק מינהל הקבוצה, וניהול הרכבות בבוואריה נלקח לידי הדויטשה רייכסבאן.

חשמול

בין 1901 ל-1904 הוכחו כלי רכב פיילוט חשמליים ראשונים במהירות גבוהה בצוֹסֶן/תחנת ברלין מרינפלדה. חשמול קווים רבים החל עם רשתות מקומיות, כך בבוואריה (אאוגסבורג), סקסוניה (מרכז גרמניה (אזור תרבותי), ברלין (קווי פיילוט) ובשלזיה התחתונה. ב-1911 הוקם קו 15 קילו-וולט זרם חילופין (16.7 הרץ) הראשון בין דֶסאוּ לביטֶרפלד, כולל תחנת הכוח מולדֶנשטיין. ב-1914 החלה רשת הרכבות החשמליות השלזית עם תחנת הכוח מִיטֶלשטַיינֶה.

אפליה על רקע נישואים מעורבים

בהשראת חזית העבודה הגרמנית, השתתפה הדויטשה רייכסבאן בסכסוך סביב נישואים בין-גזעיים בגרמניה. באוגוסט 1933, רוברט ליי, מנהיג חזית העבודה של הרייך, דרש כי אותם מנהלים העובדים עבור חזית העבודה הגרמנית יהיו נשואים אך ורק לאזרחים גרמנים. הדויטשה רייכסבאן לקחה על עצמה את ההובלה באפליה נגד עובדים שנישאו ללא-גרמנים, פיטרה עובדים גרמנים הנשואים ליהודים ואסרה על גרמנים הנשואים לבני דתות אחרות לעבוד בה בעתיד, החל מנובמבר 1933.

דויטשה רייכסבאן

הדויטשה רייכסבאן (בגרמנית: Deutsche Reichsbahn, בראשי תיבות: DRB; בעברית: רכבת הרייך הגרמני) במהלך הדיקטטורה הנאצית, יחד עם אמצעים אחרים של השגת שליטה מוחלטת, רשת הרכבות הוצבה שוב בשליטה ממשלתית ישירה ב-10 בפברואר 1937 באמצעות חקיקה חדשה. כדי להדגיש זאת, צלבי קרס נוספו לסמל עיט הרייך (העיט, סימן מסורתי לריבונות הלאומית של גרמניה) שעל הקרונות, יחד עם הכיתוב 'הרייך הגרמני', למרות שביטוי זה היה דו-משמעי.

ראו גם

אלפרד גוטוולט - חוקר הדויטשה רייכסבאן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דויטשה רייכסבאן בוויקישיתוף

על תפקידה של הדויטשה רייכסבאן ברצח יהודי אירופה וצפון אפריקה בתקופת השואה, בכתב העת המקוון "בשביל הזיכרון", באתר יד ושם, גיליון 41, ע' 30 ואילך.