דוכסות סקסוניה-קובורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוכסות סקסוניה-קובורג
Herzogtum Sachsen-Coburg
Armoiries Saxe.svg
סמל
SajoniaCoburg.jpg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה קובורג
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
חלוקת דוכסות סקסוניה-קובורג-אייזנך
חלוקת הדוכסות בין יורשי ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה
1596
1680
פירוק
תאריך
איחוד הדוכסות עם דוכסות סקסוניה-אייזנך
איחוד דוכסויות סקסוניה-קובורג וסקסוניה-זאלפלד לדוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד
1633
1735
ישות קודמת Armoiries Saxe.svg דוכסות סקסוניה-קובורג-אייזנך
Armoiries Saxe.svg דוכסות סקסוניה-גותה
ישות יורשת Armoiries Saxe.svg דוכסות סקסוניה-אייזנך
Armoiries Saxe.svg דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד

דוכסות סקסוניה-קובורג (גרמנית: Sachsen-Coburg, נהגה "זקסן-קובורג") הוא שמה של דוכסות גרמנית בתורינגיה, שהתקיימה והתפרקה כמה פעמים במהלך החלוקות השונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין החזיק בנחלות נרחבות בסקסוניה, סקסוניה-אנהלט, ותורינגיה. בשנת 1485 פוצלה הנחלה בין בניו של פרידריך השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה; ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה קיבל את החלק המערבי (תורינגיה), ואילו אלברכט השלישי, דוכס סקסוניה קיבל את החלק המזרחי (סקסוניה). בשנת 1547 ויתר יוהאן פרידריך מסקסוניה על תואר הנסיך הבוחר לאחיינו מוריץ מסקסוניה, בעקבות המלחמה השמלקלדית, וקיבל את התואר דוכס סקסוניה. לאחר מותו פוצלה הדוכסות בין בניו; יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה קיבל את אזור אייזנך וקובורג, יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר קיבל את אזור ויימאר, ואילו יוהאן פרידריך השלישי, דוכס סקסוניה-גותה קיבל את אזור גותה.

הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1566 ירש יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר את אחיו, אך בשנת 1572 שוב פוצלה הדוכסות בין יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר לבין אחייניו יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-אייזנך. בתחילה שלטו האחים בשותפות, אולם בשנת 1596 חילקו את הנחלה ביניהם, ויוהאן קזימיר קיבל את אזור קובורג. בשנת 1633 מת יוהאן קזימיר ללא ילדים, ויוהאן ארנסט ירש את נחלתו, אולם בשנת 1638 מת גם הוא ללא ילדים, והנחלה פוצלה בין דוכסות סקסוניה-ויימאר לדוכסות סקסוניה-אלטנבורג. במהלך מלחמת שלושים השנים שימשה הארץ כמקום היערכות של צבאות רבים, ומשום כך הוכתה קשות במלחמה, ומספר תושביה ירד מ-55,000 ל-22,000.

הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1640 נתן וילהלם הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר את חלק מנחלתו לאחיו הצעיר ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה, שירש בשנת 1672 את דוכסות סקסוניה-אלטנבורג. לאחר מותו בשנת 1675 שלטו בניו במשותף, ובשנת 1680 פוצלה הדוכסות בין שבעת בניו; פרידריך הראשון, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג, אלברכט החמישי, דוכס סקסוניה-קובורג, ברנהרד הראשון, דוכס סקסוניה-מיינינגן, היינריך, דוכס סקסוניה-רמהילד, כריסטיאן, דוכס סקסוניה-אייזנברג, ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן, ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-זאלפלד. אלברכט הקים חצר מפוארת בקובורג, עם ספרייה בת 4,757 ספרים, ואף ניסה להעלות את מעמד הגימנסיה בעיר לאוניברסיטה, אך נכשל עקב חוסר תקציב. בשנת 1699 מת אלברכט החמישי, דוכס סקסוניה-קובורג, והתעוררה מחלוקת ירושה שהתקיימה עד לשנת 1735, אך לבסוף הוחלט לצרף חלק ניכר מאדמותיו ליוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-זאלפלד, והנחלה נקראה מעתה דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד.

לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון זאלפלד, מקום מושבם של דוכסי סקסוניה-קובורג-זאלפלד

לאחר מותו של יוהאן ארנסט הרביעי בשנת 1729, שלטו בניו כריסטיאן ארנסט השני ופרנץ יוזיאס במשותף; כריסטיאן ארנסט ישב בזאלפלד, ופרנץ יוזיאס ישב בקובורג. בשנת 1745 מת כריסטיאן ארנסט, ופרנץ יוזיאס שלט לבדו על הדוכסות. בשנת 1747 העביר פרנץ יוזיאס את חוק העדפת הבן הבכור, ובכך שמר על אחדות הדוכסות.

לאחר מותו של פרידריך הרביעי, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג ללא יורשים, התעוררה מחלוקת ירושה בין הדוכסויות השונות בתורינגיה: ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד, היה זכאי לרשת את הדוכסות מכוח נישואיו לאחייניתו של הדוכס האחרון, אך כיוון שהיה בהליכי גירושין ממנה, התנגדה המשפחה להעברת דוכסות גותה לחזקתו. ב-1826 התקבלה פשרה שלפיה יחולקו מחדש הדוכסויות; ארנסט ויתר על זאלפלד שהייתה ברשותו קודם לכן והועברה לדוכסות סקסוניה-מיינינגן, וקיבל את גותה בלבד, ללא אלטנבורג, שהועברה לפרידריך, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן, שנאלץ להעביר את נחלותיו לדוכסות סקסוניה-מיינינגן.

שליטי סקסוניה-קובורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]