דוכסות סקסוניה-אלטנבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוכסות סקסוניה-אלטנבורג
Herzogtum Sachsen-Altenburg
Flag of Saxe-Altenburg (1893-1918).svg Blason Duché de Saxe-Altenbourg (Grandes Armes).svg
דגל סמל
German Empire - Saxe Altenburg (1871).svg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה אלטנבורג
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
פיצול דוכסות סקסוניה-ויימאר
שינויים במדינות תורינגיה
1603
1826
פירוק
תאריך
איחוד עם דוכסות סקסוניה-גותה ליצירת דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג
מלחמת העולם הראשונה
1672
1918
ישות קודמת Blason Duché de Saxe-Weimar.svg דוכסות סקסוניה-ויימאר
Blason Duché de Saxe-Altenbourg.svg דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג
ישות יורשת Blason Duché de Saxe-Altenbourg.svg דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג
Flagge Herzogtum Sachsen-Coburg-Gotha (1826-1911).svg המדינה החופשית סקסוניה-אלטנבורג
שטח בעבר 1,323 קמ"ר (נכון ל-1905)
אוכלוסייה בעבר 207,000 (נכון ל-1905)
דוכסות סקסוניה-אלטנבורג

דוכסות סקסוניה-אלטנבורגגרמנית: Sachsen-Altenburg, נהגה "זקסן-אלטנבורג") הייתה דוכסות גרמנית קטנה, שנוצרה על ידי פיצול דוכסות סקסוניה-ויימאר (ויימאר הסקסונית) ב-1603, והתאחדה לאחר מכן לדוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג, והוקמה שוב בשנת 1826, והתקיימה עד 1918.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכסות הייתה אחת מהמדינות הקטנות ביותר של הקיסרות הגרמנית, עם שטח של 1,323 קמ"ר ואוכלוסייה של 207,000 (1905), מתוכם התגוררו כחמישית האוכלוסייה בבירה אלטנבורג. שטחה של הדוכסות היה מורכב משני שטחים שהיו מופרדים על ידי שטח השייך לנסיכות רויס. כלכלתה התבססה על חקלאות, ייעור, ותעשייה זעירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וטין החזיק בנחלות נרחבות בסקסוניה, סקסוניה-אנהלט, ותורינגיה. בשנת 1485 פוצלה הנחלה בין בניו של פרידריך השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה; ארנסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה קיבל את החלק המערבי (תורינגיה), ואילו אלברכט השלישי, דוכס סקסוניה קיבל את החלק המזרחי (סקסוניה). בשנת 1547 ויתר יוהאן פרידריך מסקסוניה על תואר הנסיך הבוחר לאחיינו מוריץ מסקסוניה, בעקבות המלחמה השמלקלדית, וקיבל את התואר דוכס סקסוניה. לאחר מותו פוצלה הדוכסות בין בניו; יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה קיבל את אזור אייזנך וקובורג, יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר קיבל את אזור ויימאר, ואילו יוהאן פרידריך השלישי, דוכס סקסוניה-גותה קיבל את אזור גותה. בשנת 1566 ירש יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר את אחיו, אך בשנת 1572 שוב פוצלה הדוכסות בין יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר לבין אחייניו יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-אייזנך. לאחר מותו של פרידריך וילהלם הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר בנו של יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר בשנת 1602, חולקה הדוכסות בין אחיו יוהאן השני, דוכס סקסוניה-ויימאר ובין בנו יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג.

דוכסות סקסוניה-אלטנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון אלטנבורג, מקום מושבם של דוכסי סקסוניה-אלטנבורג

יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג בחר את מקום מגוריו באלטנבורג, ובכך הפכה נחלתו לדוכסות סקסוניה-אלטנבורג. הדוכסות הייתה עצמאית לחלוטין, ואף היה לה זכות הצבעה ברייכסטג.

לאחר מותו של פרידריך וילהלם השלישי, דוכס סקסוניה-אלטנבורג ללא יורשים, חולקה הדוכסות בין דוכסות סקסוניה-ויימאר לדוכסות סקסוניה-גותה, אולם, ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה קיבל את החלק הגדול יותר, מכיוון שהיה צאצא של אליזבת סופיה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג בתו של יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג שציווה שהיא תירש את הנחלה בהיעדר יורשים זכרים. בעקבות כך הפכה הדוכסות לדוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג.

הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשינויים שחלו במדינות תורינגיה לאחר מותו של פרידריך הרביעי, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג ללא יורשים, קיבל פרידריך, דוכס סקסוניה-הילבורגהאוזן את אזור אלטנבורג, והפך לדוכס סקסוניה-אלטנבורג.

הדוכסות הייתה מונרכיה חוקתית של ממשלה עם פרלמנט המורכב משלושים חברים, שנבחרו על ידי הגברים משלמי המיסים, שהינם מעל גיל 25.

במלחמת אוסטריה-פרוסיה תמך ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-אלטנבורג בפרוסיה, ולאחר מכן הצטרף לקונפדרציה הצפון גרמנית.

בשנת 1870 לחמו כוחות הדוכסות לצד פרוסיה במלחמת פרוסיה-צרפת, ובשנת 1871 הצטרפה הדוכסות לאימפריה הגרמנית.

פירוק הדוכסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, נאלץ ארנסט השני, דוכס סקסוניה-אלטנבורג להתפטר, ובתחומי הדוכסות הוקמה המדינה החופשית סקסוניה-אלטנבורג שהצטרפה בשנת 1920 למדינת תורינגיה.

שליטי סקסוניה-אלטנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוכסי סקסוניה-אלטנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי בית סקסוניה-אלטנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של גאורג מוריץ ללא יורשים, עברה ראשות בית סקסוניה-אלטנבורג לבית סקסוניה-ויימאר-אייזנך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]