דוכסות סקסוניה-גותה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | גותה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | חלוקת דוכסות סקסוניה-ויימאר | ||
| תאריך | 1640 | ||
| פירוק | חלוקת הדוכסות בין יורשי ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה | ||
| תאריך | 1680 | ||
| ישות קודמת |
 דוכסות סקסוניה-ויימאר | ||
| ישות יורשת |
דוכסות סקסוניה-קובורג דוכסות סקסוניה-אייזנברג דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג  דוכסות סקסוניה-הילדבורגהאוזן  דוכסות סקסוניה-מיינינגן דוכסות סקסוניה-רמהילד דוכסות סקסוניה-זאלפלד | ||
| שליטים בולטים | ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה | ||
.svg)
דוכסות סקסוניה-גותה (בגרמנית: Sachsen-Gotha, נהגה "זקסן-גותה") הוא שמה של דוכסות גרמנית בתורינגיה, שנוצרה על ידי פיצול מדוכסות סקסוניה-ויימאר, ופוצלה לאחר מכן לשבע דוכסויות שונות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1601 מת יוהאן השני, דוכס סקסוניה-ויימאר, ובנו יוהאן ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-ויימאר עלה לשלטון במקומו. עם פרוץ מלחמת שלושים השנים הצטרף יוהאן ארנסט לפרוטסטנטים, ואף השתתף בקרב ההר הלבן. בשנת 1620 מונה אחיו וילהלם לעוצר במקומו, ולאחר שנהרג יוהאן ארנסט בהונגריה בשנת 1626 עלה וילהלם לשלטון במקומו. בשנת 1640 פוצלה הדוכסות בין שלושת האחים; וילהלם, דוכס סקסוניה-ויימאר, אלברכט הרביעי, דוכס סקסוניה-אייזנך, וארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-גותה.
ארנסט קיבל את אזור גותה, ובשנת 1643 החל בבניית טירה למגוריו. ארנסט פעל בחוכמה, ועל אף שהפחית את המיסים, הצליח ליצור כלכלה חזקה ויציבה בדוכסות. ארנסט הגביל את העינויים בדוכסות, והפחית כמעט לחלוטין את ציד המכשפות. כמו כן אסר ארנסט על האלכימיה בדוכסות, וחוקק עונש מוות על רצח. כמו כן שיפר ארנסט את החקלאות, המסחר, החינוך, והאמנות ברחבי הדוכסות, וספרייתו הייתה מהגדולות בגרמניה.
לאחר מותו של פרידריך וילהלם השלישי, דוכס סקסוניה-אלטנבורג ללא יורשים בשנת 1672, חולקה דוכסות סקסוניה-אלטנבורג בין דוכסות סקסוניה-ויימאר לדוכסות סקסוניה-גותה, אולם, ארנסט קיבל את החלק הגדול יותר, מכיוון שהיה צאצא של אליזבת סופיה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג בתו של יוהאן פיליפ, דוכס סקסוניה-אלטנבורג שציווה שהיא תירש את הנחלה בהיעדר יורשים זכרים.
בשנת 1675 מת ארנסט בגותה, ושבעת בניו שלטו בדוכסות במשותף. בשנת 1680 פוצלה הדוכסות בין שבעת בניו; פרידריך הראשון, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג, אלברכט, דוכס סקסוניה-קובורג, ברנהרד הראשון, דוכס סקסוניה-מיינינגן, היינריך, דוכס סקסוניה-רמהילד, כריסטיאן, דוכס סקסוניה-אייזנברג, ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן, ויוהאן ארנסט, דוכס סקסוניה-זאלפלד.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1825 מת פרידריך הרביעי, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג ללא יורשים, ובעקבות כך התעוררה מחלוקת ירושה בין הדוכסויות השונות בתורינגיה: ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד, היה זכאי לרשת את הדוכסות מכוח נישואיו לאחייניתו של הדוכס האחרון, אך כיוון שהיה בהליכי גירושין ממנה, התנגדה המשפחה להעברת דוכסות גותה לחזקתו. ב-1826 התקבלה פשרה שלפיה יחולקו מחדש הדוכסויות; ארנסט ויתר על זאלפלד שהייתה ברשותו קודם לכן והועברה לדוכסות סקסוניה-מיינינגן, וקיבל את גותה בלבד, ללא אלטנבורג, שהועברה לפרידריך, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן, שנאלץ להעביר את נחלותיו לדוכסות סקסוניה-מיינינגן.
