דיוויזיית הפרשים (בוואריה)
 | |
| סמל מפקדת דיוויזיה בצבא הקיסרי הגרמני | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית |
| שיוך |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 2 באוגוסט 1914 – ינואר 1919 (כ־4 שנים ו־21 שבועות) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדים |
דיוויזיית הפרשים הבווארית (בגרמנית: Bayerische Kavallerie-Division) הייתה דיוויזיה של הצבא המלכותי הבווארי, חלק מצבא הקיסרות הגרמנית, במלחמת העולם הראשונה. הדיוויזיה הוקמה עם גיוס הצבא הגרמני באוגוסט 1914. הדיוויזיה פורקה ב-1919, בזמן פירוז הצבא הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה הוקמה עם גיוס הצבא הגרמני באוגוסט 1914 והושלמה במהירות לאחר הגיוס. בנוסף לשלוש רגימנטים של פרשים, כללו חיילי הדיוויזיה יגרים, רוכבי אופניים, חיילי מקלעים, ארטילריה רכובה ומהנדסים. ב-4 באוגוסט 1914 קיבל גנרל-לויטננט אוטו פון שטטן את הפיקוד על הדיוויזיה.
אזור הפריסה של הדיוויזיה היה דרומית-מזרחית למץ, שם היא התקבצה יחד עם דיוויזיית הפרשים ה-7 ודיוויזיית הפרשים ה-8 (הסקסונית) תחת קורפוס הפרשים ה-3. עם חלקים מהקורפוס ה-21 הפרוסי שנפרס כדי להגן על האגף הימני של הקורפוס הבווארי ה-1, הדיוויזיה עברה את טבילת האש שלה ב-11 באוגוסט 1914 בקרב לגארד. האולאנים של הדיוויזיה גברו על עמדות הארטילריה הצרפתיות בהתקפה נועזת, אך נהדפו על ידי חיל הרגלים הצרפתי במהלך ההסתערות על לגארד עם אבדות כבדות. היגרים של הדיוויזיה וחלקים מרגימנט הרגלים ה-131 (לורן ה-2) הצליחו לכבוש את הכפר. 1,500 שבויים, שמונה כלי ארטילריה ושישה מקלעים וכן דגל נפלו לידי התוקפים.
לאחר קרב לורן, הדיוויזיה שימשה עתודה במהלך התקפת הנגד הצרפתית מול ננסי-אפינאל. באוקטובר 1914 לחמה הדיוויזיה תחת קורפוס הפרשים "הולאן" באזור הגבול של צפון צרפת ובלגיה והתקדמה לעבר האזברוק כשנאלצה לסגת בגלל התקדמות הכוחות הבריטיים. במהלך קרב איפר הראשון מה-30 באוקטובר עד ה-24 בנובמבר 1914, גנרל-לויטננט קרל פון ונינגר מונה למפקד הדיוויזיה ב-5 בנובמבר 1914 כאשר גנרל שטטן קיבל את הפיקוד על הקורפוס הבווארי ה-2 בארמייה השישית. לאחר הלחימה באיפר יצאה הדיוויזיה לעורף הבלגי למנוחה, ולאחר מכן לקרבת מבצר מץ.
ב-6 במרץ 1915 מונה למפקד הדיוויזיה גנרל-לויטננט פיליפ פון הלינגראת. דיוויזיית הפרשים, שהועברה בינתיים לחזית המזרחית, פתחה במתקפת הסחה מטילזיט ב-26 באפריל 1915 לכיוון שאולן וליבאו. הם התקדמו לקו הרכבת וילנה-שאולן ללא הגנת אגפים, פוצצו את המסילות וחזרו, לפי הוראה, לדוביזה ליד קלמה ב-11 במאי 1915. שם הם עמדו במשך החודשיים שלאחר מכן בקרבות הגנה עזים נגד יחידות סיור רוסיות ויצרו את התנאים למתקפה רחבת היקף המתוכננת של הגנרל פון הינדנבורג על קובנה ווילנה. הדיוויזיה, שנפרסה על האגף הדרומי של ארמיית הניימן, התקדמה יותר מ-100 ק"מ מ-22 ביולי עד 27 ביולי 1915, אך נהדפה והושלכה לאחור על ידי שתי דיוויזיות פרשים רוסיות בסובוך. באוגוסט היא עשתה מהלך נועז לעבר וילקומיר, והסבה אבדות כבדות לכוחות הרוסיים התוקפים. במהלך ההתקפה על מינסק דרך וילנה הייתה אמורה הדיוויזיה בכנף הימנית של ארמיית הניימן להשליך את האויב מצפון לכביש וילקומיר-דינבורג, אך בספטמבר 1915 קיבלה פקודות להתקדם לכיוון דרום מזרח מאחורי קווי האויב. הכוחות הרוסים כבר נכנעו והתקיפו נגד הוויליג'ה בכוחות חי"ר חזקים. ב-25 בספטמבר 1915 אטמה הדיוויזיה פריצה לדיוויזיית הפרשים הפרוסית ה-4 בדולהינוב. לאחר מכן היא הועברה בחזרה לאזור ווידסי מדרום לדונאבורג, שם היא נשארה בעמדותיה עד 1916. בסטוכוד ליד טובולי נאלצה הדיוויזיה להתנגד להתקפות כבדות של חיילים רוסים במהלך מתקפת ברוסילוב באוגוסט וספטמבר 1916.
לאחר שהגנרל-לויטננט הלינגראת הועבר למשרד המלחמה, מונה גנרל-מיור מוריץ פון אונד צו אגלופשטיין למפקד הדיוויזיה ב-14 בדצמבר 1916. בינתיים עברה הדיוויזיה לגליציה, שם השתתפה בהתקפה על טרנופול מ-19 ביולי עד 5 באוגוסט 1917. בסטניסלאו, יחד עם דיוויזיית המילואים ה-8, היא מנעה פריצת דרך של הכוחות הרוסיים בתחילת הקרב. מ-23 ביולי 1917 החלה הדיוויזיה במרדף עד לגבול המזרחי של גליציה. ההתנגדות הרוסית נשברה. לאחר שלום ברסט-ליטובסק התקדמה הדיוויזיה לניקולאייב ב-1918 והלאה לחצי האי קרים. ביוני הועבר מטה הדיוויזיה עם חטיבת הפרשים ה-5 למערב ווהלין ונשאר שם עד הנסיגה בתחילת 1919.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטו פון שטטן (4 באוגוסט 1914–5 בנובמבר 1914)
- קרל פון ונינגר (5 בנובמבר 1914–6 במרץ 1915)
- פיליפ פון הלינגראת (6 במרץ 1915–ֿ14 בדצמבר 1916)
- מוריץ פון אונד צו אגלופשטיין (14 בדצמבר 1916–נובמבר 1918)