מתקפת ברוסילוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתקפת ברוסילוב
מתקפת ברוסילוב, תוכנית וביצוע
מתקפת ברוסילוב, תוכנית וביצוע
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 4 ביוני 191620 בספטמבר 1916 (15 שבועות ו־4 ימים)
מקום החזית המזרחית
תוצאה ניצחון הצבא הרוסי
הצדדים הלוחמים

האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית

מפקדים

האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית קונרד פון הצנדורף
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית אלכסנדר פון לינסינגן

כוחות

39 דיוויזיות חיל רגלים (437,000 לוחמים)
10 דיוויזיות פרשים (30,000 לוחמים)

40 דיוויזיות חיל רגלים (573,000 לוחמים)
15 דיוויזיות פרשים (60,000 לוחמים)

אבדות

אוסטרו-הונגריה
567,000 הרוגים ופצועים
408,000 שבויים
סה"כ 975,000 נפגעים
הקיסרות הגרמנית
350,000 נפגעים
סה"כ 1,325,000 נפגעים

440,000 הרוגים ופצועים
60,000 שבויים
סה"כ 500,000 נפגעים

מתקפת ברוסילוב הייתה המתקפה הגדולה ביותר של הצבא הרוסי בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה וגם הניצחון הגדול ביותר שלו במלחמה. היא נערכה בשטח אוקראינה דהיום בתאריכים 4 ביוני 1916 - 20 בספטמבר 1916. היא נקראה על שם הגנרל אלכסיי ברוסילוב, מפקד החזית הדרום-מערבית שיזם, תכנן את המתקפה והכניס שיטות צבאיות חדשות שתרמו להצלחתה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1914 פתחו הרוסים במתקפה גדולה על הצבא האוסטרו-הונגרי בדרום החזית המזרחית. תוך זמן קצר נסוגו האוסטרו-הונגרים כשהם סובלים מאבדות כבדות. שיאה של המתקפה הזאת היה כיבוש מבצר פשמישל שעמד במצור במשך 133 יום.

ב-1 במאי 1915 פתחו האוסטרו-הונגרים והגרמנים בפיקודו של אוגוסט פון מקנזן במתקפה גדולה שהחלה ליד הערים גורליצה וטרנוב, דרומית מזרחית לקרקוב. הצבא הרוסי נאלץ לסגת מגליציה באבדות גדולות (מתקפת גורליצה-טרנוב) בעקבות נסיגה זו החליט הפיקוד העליון הרוסי (הסטאבקה), לסגת גם מפולין כדי לקצר את קו החזית (הנסיגה הגדולה).

הרוסים קיצרו את קו החזית ב-700 ק"מ והיו קרובים לאזורי האספקה שלהם, דבר שאיפשר להם לבנות מחדש את הצבא. בעקבות כישלונות הצבא פיטר הצאר ניקולאי השני את מפקד צבא האימפריה הרוסית ניקולאי ניקולאייביץ' הבן ומינה את עצמו כמפקד העליון של הצבא.

בתחילת 1916 לחצו הצרפתים על הרוסים לפתוח במתקפה כדי להוריד את הלחץ בחזית ורדן והאיטלקים לחצו עליהם כדי להקל עליהם את הלחץ בחזית האיזונצו. באביב 1916 פתחו הרוסים במתקפת אגם נארוץ', אולם המתקפה הייתה דומה למתקפות הכושלות בחזית המערבית. הרוסים התחילו בהפגזה ארטילריה כבדה שנמשכה יומיים ולאחר מכן הסתערו 350,000 החיילים הרוסים בקבוצות גדולות שהיו מטרה מצוינת למכונות היריה של הגרמנים. הם הצליחו להתקדם קילומטרים ספורים עד שנאלצו לסגת לקו הקודם בהתקפת נגד של הגרמנים. מתקפה רוסית נוספת ב-21 במרץ 1916 ליד ריגה הסתיימה באותן תוצאות.

במרץ 1916 התמנה הגנרל אלכסיי ברוסילוב למפקד החזית הדרום מערבית. הוא המליץ לסטאבקה על מתקפה באזור גליציה לעומת מפקדים אחרים שדגלו בפעולות הגנתיות. הצאר קיבל את תוכניתו של ברוסילוב.

ההכנות למתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסילוב ריכז ארטילריה, 39 דיוויזיות רגלים ו-10 דיוויות פרשים. הוא בנה בחשאי עמדות סמוך לקווי האוסטרו-הונגרים ותכנן התקפת פתע לאורך 480 ק"מ.

ב-4 ביוני 1916 פתח ברוסילוב בהרעשה ארטילרית קצרה ומדויקת. הוא התנגד להפגזות הארטילריה הכבדות והממושכות שפגעו באפקט ההפתעה ואיפשרו למותקפים זמן לגייס כוחות מילואים ולפנות את קו ההגנה הקדמי. הוא העדיף הפגזה מדויקת על מפקדות וריכוזי כוחות והתנגד להפגזות ללא מטרה שגרמו הרס רב והיקשו על המתקיפים להתקדם.

ברוסילוב הפעיל לראשונה את הטקטיקה של חיילי סער ביחידות קטנות ויעילות, שחדרו בנקודות חלשות רבות של הגנת האוסטרו-הונגרים ואיפשרו אחר כך לארבע הארמיות שלו להתקדם. טקטיקה כזאת אומצה על ידי הגרמנים בקרב קפורטו ב-1917 ובמתקפת האביב בחזית המערבית ב-1918.

האוסטרו-הונגרים הופתעו והחלו לסגת מערבה. ב-8 ביוני 1916 כבשו הרוסים את לוצק ושבו 200.000 חיילים אוסטרו-הונגרים. ברוסילוב כבש את מזרח גליציה ובוקובינה ובהן הערים לוצק, ברודי ו-צ'רנוביץ.

הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי קונרד פון הצנדורף נאלץ לעצור את המתקפה בחזית האיטלקית (קרב אסיאגו) ולשלוח כוחות לחזית המזרחית.

בינתיים התקדם ברוסילוב בצפון החזית לעבר קובל, אבל פאול פון הינדנבורג, מפקד החזית המזרחית הצליח בינתיים לשנע כוחות מחזית ורדן. ב-24 ביולי 1916 פתח הגנרל הגרמני אלכסנדר פון לינסינגן בקרב קובל והצליח לעצור את הרוסים ולגרום להם אבדות כבדות.

ב-20 בספטמבר 1916 הגיע ברוסילוב למרגלות הרי הקרפטים, אבל בעיות לוגיסטיות ואבדות כבדות אילצו אותו להפסיק את המתקפה.

תחילת המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת הדרך הרוסית בווהלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזף פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, מפקד הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית

ב-4 ביוני 1916 תקפה הארמייה השמינית הרוסית בהנהגת אלכסיי קלדין בחמישה קורפוסים (ה-46, ה-30, ה-40, ה-8 וה-32) בין ראש הגשר של סטיר מצ'רטוריסק לספאנוב לכיוון קובל בקטע הצפוני של החזית המערבית הרוסית ולוצק. לאחר הפגזה ארטילרית של יממה על העמדות האוסטריות, חיילי הרגלים הרוסים עברו מעמדותיהם להתקפה. הארמייה השמינית כללה 200,000 חיילים ו-704 תותחים. היא התמודדה מול הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית בפיקודו של הארכידוכס יוזף פרדיננד עם 150,000 חיילים ו-600 קני ארטילריה. במונחים של הגנרלים הרוסים השמרניים, עליונות מספרית קלה זו לא הספיקה להתקפה מוצלחת.

הגנרל קלדין הציב כ-100 גדודים עם 320 תותחים בין דובישצ'ה לקורטו באזור ההתקפה הראשי. הקורפוס ה-39 הרוסי פעל כנגד הדיוויזיה ה-2 האוסטרו-הונגרית, דרומית אליו פעל הקורפוס ה-8 הרוסי, כנגד קבוצת שורמאי שכללה את הדיוויזיה ה-70 הונווד והדיוויזיה ה-7 האוסטרו-הונגרית באזור מילנוב. צפונית לטריז הפריצה הייתה הדיוויזיה ה-37 הונווד כנגד הקורפוס ה-39 הרוסי. כוחותיו של קלדין הצליחו ב-5 ביוני, החזית האוסטרית באוליקה נפרצה לגמרי, והיא התרחבה לרוחב 75 ק"מ ולעומק 35 ק"מ עד 7 ביוני והאוסטרים נהדפו חזרה מהפוטילובקה לסטיר. הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית איבדה את מרבית כוחותיה עם נסיגתה והתמוססה ל-27,000 חיילים תוך שבוע.


הגנרל אלכסנדר פון לינסינגן

בצפון ליד Rafalowka ועל גשר סטיר ליד קולקי, יחידות הפרשים האוסטרו-הונגרים האואר ופאת הצליחו להביס את ההתקפות של קורפוס הפרשים ה-4 הרוסי ובלמו את הקורפוס ה-46 הרוסי. הקורפוס ה-40 הרוסי הצליח סוף סוף להשתלט על העיר לוצק על הסטיר, שאבדה בשנה הקודמת, ב-7 ביוני, ופריצת הדרך הושגה לחלוטין. לאחר התערבותו של מפקד קבוצת הארמיות, גנרל-אוברסט אלכסנדר פון לינסינגן, הגנרל קרל טרשצ'יאנסקי החליף את מפקד הארמייה הרביעית הארכידוכס יוזף פרדיננד ב-7 ביוני. מפקד הקורפוס ה-10 האוסטרו-הונגרי, הגנרל מרטיני, שהובס באזור הפריצה, הוחלף על ידי גנרל פרידריך צ'אנאדי.

הכוחות הרוסים התקדמו לאורך קו הרכבת מרובנו לקובל וכבשו את ראש הגשר של סטיר ברוז'ישצה ב-8 ביוני, שם נעצרו על ידי העתודה של קורפוס פאת. בין התאריכים 1012 ביוני, היחידות הנותרות של הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית נאבקו לשמור על הסטירליני, קטע הפריצה התפשט לרוחב 85 ק"מ ול-48 ק"מ לעומק. החזית החדשה של קבוצת ארמיות לינסינגן, אשר תפסה את הקו של הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית המובסת, כללה את הקו מן Tarnawka, לאורך Plaszewka דרך סטיר, צפונה ליפא, על דרך Gorochow ו Swiniuchy לעבר Stochod ליד לינייבקה, משם לסוקול, לאורך הסטיר עד קולקי לרפאלובקה.


הגנרל ולדימיר סחרוב

על מנת לנצל את הצלחתה של הארמייה השמינית, תקף ברוסילוב כעת גם עם הארמייה ה-11, שהייתה מדרום לה, תחת פיקודו של ולדימיר סחרוב. חייליו התמודדו עם הארמייה הראשונה האוסטרית והארמייה השנייה האוסטרית, שכללו יחד רק תשע דיוויזיות. ההתקפות על Mlynow ו-Sapanow הובילו לכיבוש מרכז התחבורה של דובנו עד ה-10 ביוני. מכיוון שהאגף הצפוני שלו היה בסכנת השמדה בשל התמוטטות הארמייה הרביעית, הורה הגנרל האוסטרי פאול פואהלו לסגת מהאיקווה לפלאשבקה ולליפה התחתונה, ועד ל-15 ביוני הקים קו הגנה חדש בדמידובקה. עמדות הארמייה השנייה האוסטרית בפיקודו של אדוארד פון בהם-ארמולי הוחזקו בינתיים ממזרח לברודי באיקווה העליונה. בסוף יוני ובתחילת יולי הארמייה הראשונה האוסטרית נאלצה לסגת מקו הנהר פלשבקה-ליפה מעבר לגבול הישן לסוויניוצ'י וגורוכוב.

ההתקפה נגד ארמיית הדרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למבצעים המוצלחים בוואליניה, המתקפה של המרכז הרוסי באזור שממערב לטרנופול ב-4 ביוני נכשלה לחלוטין. האגף הצפוני של הארמייה השביעית הרוסית תחת פיקודו של דמיטרי צ'רבצ'וב עם הקורפוסים ה-18 וה-22 פעלה נגד ארמיית הדרום הגרמנית בפיקודו של פליקס פון בותמר. אולם צ'רבצ'וב השתייך לאסכולה השמרנית של גנרלים רוסים. בתגובה לתבוסות הצבא הוא אימץ טקטיקות צרפתיות שלא תאמו את רעיונותיו של ברוסילוב. הוא הורה על הפגזת ארטילריה שנמשכה 48 שעות ופתח במתקפת חי"ר קונבנציונלית. הוא נאלץ לעצור את ההתקפות בטרמבובלה, צפונית לקוזלו ונובו-אלכסינייץ, שהוא עצמו ביצע רק בחוסר רצון, לאחר מספר ימים ו-20,000 נפגעים ללא הצלחה.

ההתקפה של צ'רבצ'וב במרכז הייתה מוצלחת יותר: הקורפוסים הרוסיים ה-2, ה-16 וה-33 הדפו את האגף הצפוני של הארמייה השביעית האוסטרו-הונגרית בקרב על הסטריפה. הקורפוס ה-13 האוסטרי המובס נאלץ לסגת עם הפסדים כבדים. הקורפוס ה-16 הרוסי תקף עם הדיוויזיה ה-41 דרך הסטריפה בבוצ'אץ, שפונתה ב-10 ביוני על ידי הדיוויזיה ה-36 האוסטרית. לאחר אובדן בוצ'אץ נאלצה ארמיית הדרום הגרמנית להאריך את חזיתה דרומה ואילו הקורפוס האוסטרי ה-6 בפיקוד ארתור ארץ פון שטראוסנבורג נאלץ ב-12 ביוני לסגת באגף הדרומי של בותמר בקורופייץ ובנזניוב. תגבורת גרמנית הצליחה לאחד את הקו שוב בלחימה קשה בטלומאץ' עד סוף החודש.

הלחימה בדנייסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל פלטון לטצ'יז'קי

במקביל לארמיות השמינית וה-11, תקפה הארמייה התשיעית בפיקודו של פלטון לטצ'יצקי את הקצה הדרומי של החזית ב-4 ביוני. כמו בהתקפה צפונה יותר, לרוסים היה יתרון מספרי קל. הארמייה התשיעית כללה 150,000 איש. מולה עמדה הארמייה השביעית האוסטרו-הונגרית עם בסך הכל 107,000 חיילים. לעומת זאת, בכל הנוגע לארטילריה הכבדה, שנחשבה לגורם העיקרי בחשיבתם של הגנרלים השמרנים, הייתה נחיתות דרמטית בצד הרוסי. האוסטרים הציבו 150 תותחים כבדים כנגד 47 התותחים הכבדים של צבא הצאר. למרות זאת, הרוסים השיגו הצלחה ניכרת בקטע זה של החזית. חזית הדיוויזיה ה-15 האוסטרו-הונגרית בפיקודו של גנרל מיור וייס-טיהאני לא יכלה לעמוד לאורך זמן בלחץ הקורפוס הרוסי השני ליד יסלובץ. ב-7 ביוני נאלצה החטיבה האוסטרית ה-29 ביסלובץ לסגת, לאחר שגם הדיוויזיה הרוסית ה-43 פרצה דרומה בדוליבטי. החטיבה האוסטרית ה-30 נשארה לשווא בעיקול הדנייסטר בין נוואלה לדולינה. ב-9 ביוני חזית הקורפוס האוסטרי ה-13 בפיקודו של אדולף פון רמן צו בארנספלד הובקעה בין מיטניקה-פורחובה. החיבור לקבוצת האדפי בקוסילניקי על הדנייסטר אבד. הדיוויזיה ה-15 האוסטרו-הונגרית הובסה לחלוטין, מתוך 10,965 איש שאבדו, מעל 8,000 נפלו בשבי הרוסים. הקו על הדנייסטר של קבוצות האדפי ובניגני, אשר עמדו במרכז פלדת הארמייה פלאנצר באלטין, נפל לבסוף בידי הקורפוסים הרוסיים ה-33 וה-41.

חדירה רוסית בבוקובינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנרל-אוברסט קרל פון פפלנצר-באלטין

לאחר שחזית קורפוס האדפי האוסטרו-הונגרי נפרצה ב-6 ביוני ב-Zaleszcyki והקורפוס ה-11 בפיקוד הברמן קרס בקרב אוקנה עד ה-9 ביוני, חזית הארמייה השביעית בדנייסטר התפוררה לחלוטין. הגנרל האוסטרי קרל פון פפלנצר-באלטין יכול היה להסיג רק את הקורפוס ה-11 שהחזיק בקו סניאטין-הורודנקה, לעבר נהר טיסה. הארמייה השביעית האוסטרו-הונגרית התפרקה כמעט לחלוטין, ואיבדה כ-100,000 איש במהלך התקדמותם של הרוסים שהתקדמו כ-50 ק"מ. עד מהרה הכוחות הנסוגים הגיעו לפרוט, צפון מזרח בוקובינה וב-18 ביוני נפלה צ'רנוביץ' בידי הקורפוס ה-13 הרוסי. הורודנקה נפלה לידי הקורפוס ה-33 הרוסי וקולומיאה נפלה בידי הרוסים ב-29 ביוני. בסוף יוני הדיוויזיה ה-119 הגרמנית הגיעה לסטניסלב וחיזקה את קבוצת פפלנצר-באלטין במתקפת נגד בכיוון אוברטין שנפלה בידי הרוסים. בדרום, קו הרכס בדורנה ווטרה והעיירות הקטנות יעקובני, צימפולונג וכיריבאבה היו היעדים הראשונים של קורפוס הפרשים ה-3 שהתקדם לפני הקורפוסים הרוסיים ה-12 וה-11 של הארמייה התשיעית.

גורמים חיוביים להצלחה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחידושים שהציג ברוסילוב בגזרת החזית שלו, שיחקו לידיו גורמים רבים מצד מעצמות המרכז: מערכת ההגנה של חיילי הצבא האוסטרי הייתה פגיעה במיוחד לטקטיקת התקפת הפתע שלו. היא הייתה מורכבת משלושה קווים בעומק של שני קילומטרים בלבד. בשורה הראשונה והשנייה של השוחות נאסף החלק העיקרי של חיילי הקרב הפעילים. הקו השלישי כלל את עמדות המנוחה של העתודות. אלה היו מוצבים בבונקרים גדולים, בדומה לעתודות של הרוסים. בהתקפות הפתע, שני הקווים הראשונים עברו פעמים רבות כל כך מהר עד שהרוסים הגיעו לבונקרים לפני שכוחות העתודה הצליחו לצאת מהם. בשני הקווים הראשונים אבדות הצבא האוסטרי נגרמו בעיקר מפעולות לחימה, לעומת זאת בקו השלישי האבדות נגרמו כמעט אך ורק על ידי לכידה.

למרות שנודע מהסיור האווירי ומתעבורת הקשר הרוסי שיורט ופוענח על ידי מחלקת המודיעין של הפיקוד העליון של הצבא האוסטרי כי מתקפה רוסית בפתח, חיילי מעצמות המרכז אפילו לא ניסו להפריע להכנות לתקיפה הרוסית. קציני הצבא האוסטרי הרגישו בטוחים לחלוטין בעמדותיהם המפותחות והניחו שחזיתו של ברוסילוב לא תהיה חזקה דיה להתקפה, שכן שני שלישים מהצבא הרוסי היו מוצבים בשתי גזרות החזית הצפונית. הערכה זו נכחה גם בפיקוד העליון של צבא הדנובה. הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי קונרד פון הצנדורף ראה בדרום החזית המזרחית גזרה צדדית שאינה זקוקה לתגבורת, ולכן לא חש חובה לקדם את יוזמת המפקדים המקומיים. "המתקפה הרוסית לא הייתה בשום פנים ואופן הפתעה", אבל הכוחות האוסטריים הופתעו מ"השפעת המתקפה", כפי שסיכם מקסימיליאן רונגה, ראש משרד התיעוד של צבא הדנובה. לאחר התבוסה, שימש שקר התעמולה של עריקה המונית של חיילי הצבא האוסטרי הסלאבים כהצדקה לכישלון.

גנרל גאורג פון דר מרוויץ

בנוסף, למחלוקות בתוך הנהגת מעצמות המרכז הייתה השפעה מזיקה עליהן. הצנדורף היה נואש להמשיך במתקפה שלו באיטליה, והגרמנים לא ששו לעשות יותר כדי לעזור לבעל בריתם. בעיה זו נפתרה רק ב-8 ביוני, כאשר עמיתו הגרמני של הצנדורף, פאלקנהיין הבהיר לו ללא ספק שעליו לנטוש את המתקפה שלו. עם זאת, 10 וחצי הדיוויזיות הנוספות כבר לא יכלו לעצור את הצלחת המתקפה הרוסית. התקפת נגד בפיקודו של גאורג פון דר מרוויץ נגד הארמייה ה-8 של קאלדין בפולסיה נכשלה עם אבדות כבדות.

התקפות הסחה של החזית המערבית הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המזרחית בקיץ 1916

ההצלחות המפתיעות של החזית הדרום-מערבית הניעו את ראש המטה הכללי הרוסי, הגנרל מיכאיל אלכסייב, לספק לברוסילוב תגבורת נוספת. עד ה-16 ביוני נתפס קו לוקאצ'י-קיסילין בווהלין, שם נרשמה התקדמות הארמייה ה-8 הרוסית.

ב-16 ביוני החלה התקפת הנגד הראשונה של קבוצת הארמיות לינסינגן הגרמנית על סטוכהוד, שניסתה לשווא עד סוף החודש לכבוש מחדש את לוצק. לקבוצת ברנהרדי הוקצו הקורפוס האוסטרי השני תחת גנרל יוליוס קייזר, קבוצת פאת, והקורפוס ה-10 הגרמני תחת גנרל פון ליטוויץ.

הגנרל ברוסילוב עמד כעת בפני מצב אמביוולנטי. הכוחות האוסטריים מול חזיתו הדרומית-מערבית נחלשו מאוד, אך הוא חש מאוים על האגף הצפוני על ידי התקפות הנגד הגרמניות והיחידות מפלגת הארמייה גרונאו ליד פינסק. לדעתו, היה צורך לחסל סכנה זו בצפון לפני שניתן יהיה לנקוט צעדים נוספים נגד הכוחות האוסטריים בווהלין ובגליציה. לאחר התערבותו בסטאבקה, הגנרלים רגוזה ולשל הובילו התקפות סיוע עם צבאותיהם על מנת למנוע העברה נוספת של עתודות גרמניות לדרום. מול הארמיות ה-3 וה-4 הרוסיות היו כוחות פלגת הארמייה ווירש. גנרל אלכסיי אברט, מפקד החזית המערבית, ביצע את ההתקפות החזקות הראשונות מה-13 ביוני ועד סוף החודש. לאחר הפסקה קצרה, התקפה ממשית בקנה מידה גדול נערכה ב-2 ביולי שני האגפים של ברנוביץ' כדי לרתק את העתודות הגרמניות בצפון. עם זאת, התקפות אלו בוצעו על פי הטקטיקה הישנה ונכשלו עד ה-29 ביולי עם אבדות של 80,000 איש. הארמייה הרוסית השנייה בפיקודו של גנרל פיוטר ביילוייב גם פתחה במתקפה לא מוצלחת נגד הארמייה הגרמנית העשירית בין ה-4 ל-9 ביולי באזור הצר שבין אגם וישניב לאגם נארוץ'.

ייצוב חזית מעצמות המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנרל ולטר פון ליטוויץ, מנהיג מתקפת הנגד הגרמנית בווהלין

על מנת לייצב את החזית המזרחית, מתקפת דרום טירול האוסטרו-הונגרית נגד איטליה הופסקה זמן קצר לאחר תחילת מתקפת ברוסילוב באמצע יוני. כמה דיוויזיות של מעצמות המרכז, כולל הדיוויזיות האוסטריות ה-17 וה-21, וקורפוס של חמש דיוויזיות נשלחו מזרחה.

התבוסות החריפו את משבר המנהיגות הקיים בצבא האוסטרו-הונגרי הרב-אתני. כדי לפצות על אובדן הקצינים, נאלצו להעביר מחדש קצינים שכבר עזבו את השירות לכוחות. אולם ככלל, הם לא גילו הבנה לאנשיהם ולא לבעיות הלוחמה החדשה. גירעון מנהיגות זה העמיק את התהום בין חיילי הצבא הרב-אתני ובין הקצינים הגרמנים-אוסטריים וההונגרים ברובם.

הקיסרות הגרמנית הרגישה נאלצת לתמוך בבעלת בריתה האוסטרו-הונגרית והסיגה כמה דיוויזיות מאזור ורדן. בעוד ברוסילוב המתין להתקפת אברט, אותה עיכב מספר פעמים, הצליחו הגרמנים להעביר עשרים דיוויזיות לחלק הדרומי המאוים של החזית המזרחית. לצורך גיבוש הועברו 12 דיוויזיות חי"ר ו-2 דיוויזיות פרשים לווהלין ועוד 7 דיוויזיות חי"ר לבוקובינה ולמעברי הקרפטים. קבוצת הארמייה המתוגברת מרוויץ הייתה באזור קובל וכללה את קורפוס המילואים ה-22, קבוצות בקמן ודיפנבאך, וקורפוס הפרשים האוסטרי לאונהרדי.

תוצאת הלחימה הייתה על חוד התער מספר פעמים והיה ספק אם בכלל ניתן יהיה לבלום את הפלישה הרוסית. לארמיית הדרום הייתה חשיבות רבה, אם כי בתחילה היא לא הייתה במוקד הלחימה. למרות זאת, לא היה ברור אם הם יצטרכו לחלוק את גורלן של הארמייה הרביעית והארמייה השביעית: נסיגה תחת לחץ אויב מיידי. אבל התמונה השתנתה באופן מכריע כאשר מפקד הצבא האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרידריך, דוכס טשן הורה על כפיפותם של הקורפוסים האוסטריים ה-6 וה-13 לארמיית הדרום. להחלטה זו היו אמורות להיות השלכות מרחיקות לכת בשנים שלאחר מכן. זה סיכל את כוונתה של הארמייה השביעית ששני הקורפוסים האלו ייסוגו דרומה על מנת לאגף את האויב הלוחץ אחריהם. עם זאת, ספק אם תוכנית זו הייתה ברת ביצוע בהתחשב בהרכב דאז: תגבורת הייתה צפויה רק ​​באיטיות ובדלילות, ודווקא הארמייה הרביעית הייתה זקוקה להן באופן דחוף ביותר. הסכנה שהרוסים, המתקדמים צפונה ל-Djnestr, עלולים להשמיד את הצבא הדרומי באגפים ובעורף ובכך לגרום לקריסת חזית הצבא הדרומית כולה הייתה קרובה במידה ניכרת. בעקבות כך ארמיית הדרום קיבלה אחריות מסוכנת לכל החזית ובמשימה חסרת תודה זו היא הרחיבה את החלק הקדמי שלה. נבלמה התנועה לאחור שכבר הוחלטה וננקטה עמדת הגנה קשוחה עם שני הקורפוסים הנוספים. ההגנה הצליחה עם עתודות שהופרשו בעמל רב במקומות אחרים, בעיקר גדודים גרמניים; החזית החזיקה כך שמבנה החזית הדרום-מזרחית נותר שלם למעשה למרות שני אזורי הפריצה המאיימים ביותר.

"הגנרל גראף פון בוטמר נשאר כמו סלע בים הגואה של התקפות אויב נוספות ובלם אותן."

ארגון מחדש של אזורי הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביולי הופיע הרמטכ"ל הגרמני, אריך פון פלקנהיין, במפקדת מפקד הצבא האוסטרי הארכידוכס פרידריך, דוכס טשן והפציר בבעל בריתו לפיקוד עליון מאוחד בחזית המזרחית. ב-27 ביולי, הגנרלים הגרמנים הינדנבורג ולודנדורף, מלווים בקנצלר גרמניה תאובלד פון בתמן-הולווג, נפגשו עם קונרד פון הצנדורף כדי לדון במצב. לאחר אובדן העיירה ברודי וההתקפות הרוסים באזור קובל, שוב פרץ המשבר, והיה צורך לקבל החלטות שהיו נחוצות מזה זמן רב.

ב-28 ביולי אורגנו אזורי הפיקוד מחדש: הינדנבורג קיבל את הפיקוד העליון כמעט על כל החזית המזרחית, ותחת פיקודו נכללו מצפון לדרום קבוצות הארמיות אייכהורן, הנסיך לאופולד מבוואריה, לינסינגן וכעת גם קבוצת הארמיות האוסטרית בהם-ארמולי. כעת הוא הצליח לתאם את ההגנה מפני התקפות רוסיות נוספות בצורה מאוחדת.

מברודי לדנייסטר, היורש האוסטרי לכס המלכות, הארכידוכס קרל, פיקד על קבוצת ארמיות שנותרה בפיקוד הקיסרי והמלכותי, אך הגנרל הגרמני הנס פון זקט מונה לרמטכ"ל שלה. הארמייה השביעית על הפרוט, הארמייה השלישית שהובאה מאיטליה ובסוף אוגוסט, הארמייה הראשונה שהוקמה לאחרונה נגד הרומנים בפיקודו של גנרל-אוברסט פון ארץ הוכפפו לקבוצת ארמיות זו. הארמייה השלישית בפיקודו של הרמן קבש ניצבה בין ארמיית הדרום הגרמנית לבין הארמייה האוסטרית השביעית וחוזקה על ידי קורפוס קראוול עם דיוויזיות הרגלים הגרמניות ה-105 וה-119. לבסוף, האגף הדרומי של הארמייה האוסטרית השביעית חוזק דיו על ידי התערבותו של קורפוס הקרפטים הגרמני בפיקודו של גנרל קונטה עם דיוויזיות הרגלים ה-1 וה-200 באזור קירליבאבה, בבאבא-לודובה וביבלוניצה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתקפת ברוסילוב בוויקישיתוף