דימות מוחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
MRI ראש

דימות מוחי הוא תחום המשתמש בכלים ובטכנולוגיות ליצירת דימות של המבנה, התפקוד והרכבו הכימי של המוח, זאת לצורך אבחון מחלות או לצורכי מחקר. תמונות המתקבלות מסריקות של דימות מוחי משקפות מאפיינים שונים של המוח ופעילותו. זהו תחום חדש יחסית, ונעשה בו שימוש ברפואה ובתחומים השונים של מדעי המוח.

ישנן מספר שיטות לסריקת מוח, שעם הנפוצות שבהן נמנות הבאות:

  • צילום רנטגן
  • דימות תהודה מגנטית (MRI)
  • דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI)
  • טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
  • טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET)
  • מגנטו-אנצפלוגרפיה (MEG)

היסטוריה של הדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון של ההיסטוריה של הדמיה חוזר לנירולוג האיטלקי אנג'לו מוסו (באנגלית: Angelo Mosso) שהמציא את 'איזון מחזור הדם האנושי', אשר יכול למדוד באופן לא פולשני את חלוקת הדם מחדש במהלך פעילות רגשית ואינטלקטואלית.[1] עם זאת, אפילו אם הוזכר בקצרה על ידי ויליאם ג'יימס בשנת 1890, את הפרטים ופעולתו המדויקת של איזון זה והניסויים של "מוסו", נשארו במידה רבה לא ידועים עד התגלית האחרונה של המכשיר המקורי, כמו כן הדיווחים של Mosso על ידי סטפנו סנדרון (באנגלית: Stefano Sandrone) ועמיתים אחרים לעבודה.[2]

בשנת 1918 נוירוכירורג אמריקאי וולטר דנדי (באנגלית: Walter Edward Dandy) הציג את הטכניקה של ventriculography. תמונות רנטגן של חדרי המוח על ידי הזרקה של אוויר מסונן ישירות לתוך אחד או שני חדרים צדיים במוח. דנדי גם ציין כי האוויר המסונן שנכנס לתוך החלל תת-העכבישים (באנגלית: subarachnoid space) באמצעות ניקור עמוד השדרה המותני, יכול להיכנס לחדרי הלב המוחי, וגם להראות את תאי הנוזל השדרתיים סביב הבסיס של המוח ועל פני השטח שלו. טכניקה זו נקראת pneumoencephalography.

בשנת 1927 אנטוניו אגש מוניש (באנגלית: Egas Moniz) הציג צנתור מוחי, לפיה כלי דם נורמליים ולא נורמליים בתוך ומסביב למוח ניתנים להדמיה בדיוק רב.

בשנות ה -1970 המוקדמות, אלן קורמאק (באנגלית: Allan MacLeod Cormack) וגודפרי נ. האונספילד (באנגלית: Godfrey Newbold Hounsfield) הציגו טומוגרפיה ממוחשבת צירית (CAT או סריקת CT), ואז תמונות אנטומיות יותר ויותר מפורטות של המוח הפכו להיות זמינות למטרות אבחון ומחקר. קורמאק והאונספילד זכו בפרס נובל ה-1,979 בפיזיולוגיה ורפואה על עבודתם. זמן קצר לאחר כניסתה של CAT בראשית שנות ה-1980, הפיתוח של radioligands אפשר טומוגרפיית פליטת פוטון בודד (SPECT) וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) במוח.

פחות או יותר במקביל, דימות תהודה מגנטית (סריקת MRI או MR) פותחה על ידי חוקרים כולל פיטר מנספילד ופול לוטרבור, שזכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 2003. בראשית 1980 MRI הוצג קליני בפעם הראשונה, ובמהלך שנות ה-1980 נפרצה דרך של חידודים טכניים ויישומי MR לצורכי אבחון. אחרי זמן קצר, מדענים הבחינו שהשינויים הגדולים שנמדדו על ידי PET בזרימת הדם ניתנים לצילום גם בסוג הנכון של MRI. דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) נולדה, ומאז 1990, fMRI הגיע להשתלט על שדה מיפוי המוח עקב הפולשנות הנמוכה שלה, חוסר חשיפה לקרינה, וזמינות רבה יחסית.

בתחילת שנות ה-2000, תחום הדימות הגיע לשלב שבו הוסרו המוגבלויות של היישומים המעשיים של הדמיה תפקודית של המוח. אזור היישום העיקרי הוא צורות גולמי של ממשק המוח-מחשב (באנגלית: brain–computer interface)

אינדיקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה מוחית באה אחרי בדיקה נוירולוגית, שבה רופא מצא סיבה לחקור מטופל, שאולי סובל מהפרעה נוירולוגית.

אחת הבעיות הנוירולוגיות השכיחות יותר, שאדם עלול לסבול ממנה, היא התעלפות.[3][4] במקרים של התעלפות פשוטה אצל מטופל בעל היסטוריה שאינה מציעה סימפטומים נוירולוגיים אחרים, האבחון יכלול בדיקה נוירולוגית בלי הדמיה נוירולוגית כלשהי, כי הסבירות למציאת גורם במערכת העצבים המרכזית היא נמוכה מאוד.[5]

הדמיה אינה מיועדת לחולים עם כאבי ראש יציבים אשר אובחנו כמיגרנה.[6] מחקרים מצביעים על העובדה שנוכחות של מיגרנה אינה מגבירה את הסיכון למחלה במערכת העצבים המרכזית.[6] אבחנה של מיגרנה שמציינת היעדר מחלות אחרות, כגון פפילידמה, לא מצביעה על צורך בהדמיה.[6] במהלך ביצוע אבחנה זהירה, הרופא צריך לשקול אם יש לכאב הראש סיבה אחרת מאשר המיגרנה ואז לחייב הדמיה.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דימות מוחי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stefano Sandrone, Marco Bacigaluppi, Marco R. Galloni, Gianvito Martino, Angelo Mosso (1846–1910), Journal of Neurology, 259, עמ' 2513-2514, 2012-08-23 doi: 10.1007/s00415-012-6632-1
  2. ^ Stefano Sandrone, Marco Bacigaluppi, Marco R. Galloni, Stefano F. Cappa, Weighing brain activity with the balance: Angelo Mosso’s original manuscripts come to light, Brain, עמ' awt091, 2013-05-17 doi: 10.1093/brain/awt091
  3. ^ Thomas H. Miller, Jerry E. Kruse, Evaluation of syncope, American Family Physician, 72, עמ' 1492-1500, 2005-10-15
  4. ^ American College of Physicians | Choosing Wisely, www.choosingwisely.org
  5. ^ Angel Moya, Richard Sutton, Fabrizio Ammirati, Jean-Jacques Blanc, Guidelines for the diagnosis and management of syncope (version 2009), European Heart Journal, 30, עמ' 2631-2671, 2009-11-01 doi: 10.1093/eurheartj/ehp298
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Donald W. Lewis, David Dorbad, The Utility of Neuroimaging in the Evaluation of Children With Migraine or Chronic Daily Headache Who Have Normal Neurological Examinations, Headache: The Journal of Head and Face Pain, 40, עמ' 629-632, 2000-09-01 doi: 10.1046/j.1526-4610.2000.040008629.x

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.