דלעת (מאכל)
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
ענבה, קישוא חורף, פרי (מאכל)  |
  | |
המונח "דלעת" (ברבים: דְּלוּעִים) משמש בדרך כלל לתיאור זני דלעת עגולים וכתומים, אם כי אין לו הגדרה מדעית מחמירה וניתן להתייחס בו למגוון רחב של דלועים בעלות מראה שונה.[1] הדלועים מגודלות זה אלפי שנים, ויש עדויות המתארכות לגידולן בין 7,000 ל-5,500 לפני הספירה. מיני הבר של הקישוא והמינים המבויתים הראשונים מקורם בצפון אמריקה, בעיקר בצפון-מזרח מקסיקו ובדרום ארצות הברית. כיום, זנים מתורבתים של דלועים גדלים ברחבי העולם לשימושים קולינריים, דקורטיביים ותרבותיים שונים.[2]
קליפת הדלעת העבה מכילה זרעים ועיסה אכילים, ופאי דלעת הוא חלק מסורתי מארוחות חג ההודיה בקנדה ובארצות הברית. בנוסף, דלועים משמשות לעיתים קרובות כקישוטים עונתיים בסתיו וכחלק מקישוטי ליל כל הקדושים כאשר הן מגולפות לעששית ג'ק-או-לנטרן.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה דְּלַעַת (ברבים: דְּלוּעִים) היא מילה עברית עתיקה, שמופיעה כבר בלשון חז"ל (תקופת המשנה והתלמוד). היא מתייחסת במקור לצמחים ממשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae), כמו דלעת הבקבוק (Lagenaria siceraria, המכונה גם "קרא" או calabash), ולאו דווקא לדלעת הכתומה האמריקאית המוכרת לנו כיום (Cucurbita), שהגיעה לאירופה ולארץ ישראל רק לאחר גילוי אמריקה במאה ה-16.[3]
במשנה (מסכת כלאיים א, ב) מוזכרת "דלעת יוונית", "דלעת מצרית" ו"רמוצה" – מה שמעיד שהמילה שימשה להבחנה בין זנים שונים של דלועים. חוקרים מזהים את הדלעת של חז"ל בעיקר עם דלעת הבקבוק, שמוצאה באפריקה הטרופית והתפשטה לאסיה ולאגן הים התיכון.[3]
בלעז
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מילון אוקספורד, המילה האנגלית "pumpkin" נגזרת מהמילה היוונית העתיקה πέπων (שפירושה "מלון").[4][5] לפי תאוריה זו, המונח עבר דרך המילה הלטינית peponem והצרפתית "pompon" לאנגלית המוקדמת pompion, שהשתנתה ל-pumpkin על ידי מתיישבים אנגלים במאה ה-17, זמן קצר לאחר שפגשו דלועים עם הגעתם למה שכיום הוא צפון-מזרח ארצות הברית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדות העתיקה ביותר לדלעת נמצאה במקסיקו ומתוארכת בין 7,000 ל-5,500 לפני הספירה.[6] דלועים ומיני קישוא אחרים, לצד תירס ושעועית, מופיעים בשיטת גידול שלוש אחיות (אנ') הנהוגה על ידי רבים מהעמים הילידיים בצפון אמריקה.[7] עם זאת, זנים מודרניים גדולים יותר של דלעת אינם כלולים בדרך כלל, מכיוון שמשקלם עשוי להזיק לגידולים האחרים. בתוך עשורים ספורים לאחר תחילת ההתיישבות האירופית בארצות הברית וקנדה, איורים של דלעות הדומים לזנים המודרניים Small Sugar ו-Connecticut Field פורסמו באירופה.
יהודי ספרד אימצו אותה במהירות רבה לאחר הגירוש, והפכו אותה למרכיב מרכזי במטבחם. הם הביאו אותה לאיטליה ולמזרח התיכון, שם היא נקשרה עם מאכלים יהודיים. במטבח הספרדי-יהודי היא משמשת במרקים, תבשילים, מאפים וממרחים[8]
בישראל, הדלעת הפכה לסמל סתווי וחגיגי. בחגי תשרי היא מופיעה כסימן ("יהי רצון... שתקרע...") בתבשילים כמו צימעס או קובה דלעת. ז
נים מקומיים כמו דלעת טריפוליטאית (גדולה, כתומה) פופולריים בשווקים, לצד זנים מיוחדים כמו דלעת ערמונים (טעם דומה לערמונים), דלעת יפנית (מתוקה ומוצקה) ודלורית.[9][10]
ערך תזונתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדלעת היא "סופרפוד" עונתי עם ערך תזונתי גבוה וקלוריות נמוכות. כוס אחת של דלעת מבושלת (כ-245 גרם) מכילה כ-49 קלוריות, כ-12 גרם פחמימות, 3 גרם סיבים תזונתיים, כמעט ללא שומן ו-2 גרם חלבון. היא עשירה במיוחד ב-בטא-קרוטן (שמתפרק לוויטמין A – עד 200% מהצריכה היומית המומלצת), ויטמין C, ויטמין E, אשלגן, ברזל ונוגדי חמצון.[11]
גידול וייצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדלעת היא גידול לעונת הקיץ, ונזרעת בדרך כלל בתחילת יולי בחצי הכדור הצפוני. הדלועים דורשות טמפרטורת קרקע של לפחות 15.5 מעלות צלזיוס בעומק של 8 סנטימטרים, וקרקע ששומרת על לחות במידה טובה. גידולי דלעת עשויים להיפגע אם יש מחסור במים, טמפרטורות מתחת ל-18 מעלות צלזיוס, או אם גדלים בקרקעות שהופכות למוצפות מים. בתנאים אלה, הדלועים נחשבות לעמידות, וגם אם חלקים רבים של העלים והגפן מוסרים או נפגעים, הצמח יכול לצמוח במהירות גפנים משניות כדי להחליף את מה שהוסר.[12]
הדלועים מייצרות פרחים זכריים ונקביים, כאשר ההאבקה מתבצעת בדרך כלל על ידי דבורים. באמריקה, דלועים היו מאובקות היסטורית על ידי דבורת הקישוא המקומית (Peponapis pruinosa (אנ')) אך אוכלוסיית הדבורים הזו הצטמצמה, ככל הנראה בחלקה עקב רגישות לחומרי הדברה (אימידקלופריד).
בשנת 2020, ייצור הדלועים העולמי (כולל קישואים ודלועי נוי) היה 28 מיליון טונות, וסין היוותה 27% מהסה"כ. אוקראינה ורוסיה ייצרו כל אחת כמיליון טונות.[13]
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולינריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב חלקי צמח הדלעת אכילים, כולל קליפת הבשר, הזרעים, העלים והפרחים. כשהדלעת מבושלת, היא ניתנת להרתחה, אידוי או צלייה.
קליפה ובשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצפון אמריקה, הדלעת היא חלק מהקציר המסורתי של הסתיו, נאכלת כצלויה, כמחית דלעת ובמרקים ולחם דלעת. פאי דלעת הוא מרכיב מסורתי בחגי ההודיה הקנדיים והאמריקאיים. לעיתים מכינים מחית דלעת וקופאים אותה לשימוש מאוחר יותר.[14]
פרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרום-מערב ארצות הברית ומקסיקו, פרחי הדלעת והקישוא הם מרכיב מזון פופולרי וזמין. הם עשויים לשמש כקישוט למאכלים, או לטבול בבלילה ואז לטגן בשמן.
עלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמביה, עלי הדלעת נאכלים ונקראים "chibwabwa", מבושלים ומבושלים עם מחית בוטנים כתוספת למנה עיקרית.[15]
זרעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זרעי דלעת, המכונים גם pepitas, הם אכילים ועשירים בנוטריינטים. הם באורך של כ-1.5 סנטימטרים, שטוחים, אובליים א-סימטריים, ירוקים בהירים בצבעם ומכוסים בדרך כלל בקליפה לבנה, אם כי ישנם זנים של דלעת שמייצרים זרעים ללא קליפה. זרעי דלעת הם חטיף פופולרי שניתן למצוא בחנויות במגוון צורות. בזרעי דלעת יש מקור טוב לחלבון, מגנזיום, נחושת ואבץ.[16]
שמן זרעי דלעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמן זרעי דלעת הוא שמן סמיך המופק מזרעים קלויים ומופיע בצבע אדום או ירוק. כאשר משתמשים בו לבישול או כתיבול לסלט, שמן זרעי דלעת מעורבב בדרך כלל עם שמנים אחרים בשל טעמו העז.[17] שמן זרעי דלעת מכיל חומצות שומן כמו חומצה אולאית וחומצה אלפא-לינולנית.[18]
מזון לבעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמח זרעי דלעת הוכח כמשפר את הערכים התזונתיים של ביצים המיועדות לצריכת אדם, וזרעי Cucurbita pepo שימשו בהצלחה במקום סויה במזון לעופות.[19]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Horticulture Questions and Answers". Garden Help FAQ. Missouri Botanical Garden.
- ↑ Wolford, Ron; Banks, Drusilla (2008). "Pumpkins and More". University of Illinois Extension.
- 1 2 שרה בר אשר, כל מה שרציתם לדעת על הדלעת, מסימני ר"ה, באתר הידברות, 19 בספטמבר 2022
- ↑ "Pumpkin". Online Etymology Dictionary, Douglas Harper Ltd. 2020.
- ↑ Paris, Harry S. (1989). "Historical Records, Origins, and Development of the Edible Cultivar Groups of Cucurbita pepo (Cucurbitaceae)". Economic Botany. New York Botanical Garden Press. 43 (4): 423–443. doi:10.1007/bf02935916. JSTOR 4255187.
- ↑ "Pick a Pumpkin from Massachusetts". Mass.gov. Massachusetts Department of Agricultural Resources.
- ↑ Mt.Pleasant, Jane (2016-11-10). "Food Yields and Nutrient Analyses of the Three Sisters: A Haudenosaunee Cropping System". Ethnobiology Letters (באנגלית). 7 (1): 87–98–87–98. doi:10.14237/ebl.7.1.2016.721. ISSN 2159-8126.
- ↑ Dr. Yvette Alt Miller, Jews and Pumpkins: 5 Surprising Facts, aish
- ↑ Oz Telem, המדריך: מה עושים עם דלעת יפנית | The Kitchen Coach, באתר www.thekitchencoach.co.il, 2022-09-12
- ↑ מיכל וקסמן, מחזקים את החקלאות הישראלית. פרק ב': דלעת, באתר מיכל וקסמן, 2023-11-21
- ↑ 9 Impressive Health Benefits of Pumpkin, Healthline, 2018-08-28 (באנגלית)
- ↑ Astill, Gregory (2018). "Pumpkins: Background & Statistics". United States Department of Agriculture Economic Research Service.
- ↑ "Pumpkin production in 2019 (includes squash and gourds), Crops/Regions/World list/Production Quantity (pick lists)". UN Food and Agriculture Organization, Corporate Statistical Database (FAOSTAT). 2021.
- ↑ Roberts, Tammy. "Many uses for pumpkin". MissouriFamilies. University of Missouri Extension.
- ↑ "Pumpkin Leaves Chibwabwa". Food and Agriculture Organization.
- ↑ "Nutrition facts for pumpkin seeds, whole, roasted, without salt". SELF Nutritiondata. Condé Nast Publications.
- ↑ Tyler Herbst, Sharon (2001). "Pumpkin-Seed Oil". The New Food Lover's Companion (3rd ed.). Barron. p. 550. (הקישור אינו פעיל, May 2022)
- ↑ "Oil Pumpkins: Niche for Organic Producers" (PDF). Issues in new crops and new uses. Purdue University Agriculture, Horticulture and Landscape Architecture. 2007.
- ↑ Vlaicu, Petru Alexandru; Panaite, Tatiana Dumitra (2021-06-24). "Effect of dietary pumpkin (Cucurbita moschata) seed meal on layer performance and egg quality characteristics". Animal Bioscience (באנגלית). 35 (2): 236–246. doi:10.5713/ab.21.0044. ISSN 2765-0189. PMC 8738952. PMID 34293842.