דלקת ושט אאוזינופילית

דלקת ושט אאוזינופילית

תחום	גסטרואנטרולוגיה
תסמינים	דלקת
טיפול	פלוטיקזון
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D057765
סיווגים
ICD-11	DA24.1

האאוזינופילית בעין המיקרוסקופ

תמונה אנדוסקופית של הוושט במקרה של דלקת אאוזינופילית

דלקת ושט אאוזינופילית היא מחלה אלרגית המתאפיינת במספר רב של אאוזינופילים בוושט. מגוון רב של גורמים עלולים לעורר את הייצור המוגבר והבלתי תקין של האאוזינופילים, ביניהם סוגים מסוימים של מזון.

אנשים הסובלים מדלקת ושט אאוזינופילית לרוב חולים גם במחלות אלרגניות נוספות כמו אסתמה או אקזמה. הדלקת משפיעה על אנשים מכל הגילאים, מכל המינים ומכל המוצאים האתניים. במשפחות מסוימות קיימת נטייה לחלות במחלה ונטייה זו עוברת בתורשה. דלקת ושט אאוזינופילית היא ההפרעה האאוזינופילית הנפוצה ביותר הקשורה במערכת העיכול.

סימפטומים

הסימפטומים של דלקת זו משתנים מאדם לאדם והם תלויים לרוב בגורם הגיל. הקאות מופיעות יותר אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים אך קשיי בליעה מופיעים יותר אצל מבוגרים. הסימפטומים הנפוצים הם:

• ריפלוקס - חזרה של מרכיבים כגון נוזלים, מזון או חומצות, מהוושט לגרון.
• דיספגיה - קושי בבליעה.
• השפעות מזון - מזון נתקע בוושט ולא יורד לקיבה.
• בחילות והקאות
• כשל גדילה - גדילה מועטה או ירידה במשקל.
• כאבי בטן וחזה
• תיאבון ירוד
• ערכים תזונתיים ירודים
• נדודי שינה
• שלשולים

אבחון

כדי לאבחן דלקת ושט אאוזינופילית, נעשית בדיקה גסטרוסקופית בצירוף ביופסיות שונות ממערכת העיכול. במהלך הבדיקה, רופא גסטרואנטרולוג מחדיר צינור עם מצלמה דרך הפה, בוחן את מראה הושט, הקיבה והתריסריון ולוקח ביופסיות, שאותן בודק פתולוג תחת מיקרוסקופ. הפתולוג בודק תאים שנפגעו, התנפחות והתעבות של שכבות הוושט. אפילו כאשר הוושט נראה תקין בבדיקה, הביופסיות עלולות להצביע על דלקת אאוזינופילית. מספר רב של אאוזינופילים ליחידת שטח, המוגבלים לוושט בלבד, מהווים אישור ודאי לאבחנה של דלקת ושט אאוזינופילית. כאשר יש אבחנה ודאית בודקים גם אלרגיות למזון.

דלקת ושט אאוזינופילית היא הפרעה נדירה למדי שרופאים רבים לא נתקלים בה. האבחנה לעיתים מתעכבת אפילו למשך שנים מחמת חוסר המודעות להפרעה. ברוב המקרים ביופסיות מאשרות את האבחנה אך רופאים רבים חולקים אחד על דעת השני בנושאים ספציפיים הקשורים להפרעה.

בדיקת אלרגיות למזון

בסיטואציות רבות, הימנעות מאלרגנים ש"מפעילים" את האאוזינופילים, תהיה טיפול יעיל. התגובות לאוכל אינן תמיד מיידיות, אלא יכולות להופיע לאחר תקופה של שבועות. התגובות עלולות להיות הפעלת האאוזינופילים שייגרמו לדלקת ופציעה של הושט. מסיבה זו, רישומים של המזון והסימפטומים לא יהיה יעיל בזיהוי הגורמים המפריעים. בדיקת האלרגיות תיעש על ידי בדיקה תת-עורית או על ידי בדיקה עם מדבקה.

• בדיקה תת-עורית - בודקת רגישות מיידית למזון על ידי החדרת אלרגנים של מזון או של גורמים סביבתיים (כמו אבק, צמחים או בעל חיים) לשכבה העליונה של העור באמצעות דקירות עדינות של מחט. אם דקירה מסוימת התנפחה, זאת אומרת שיש תגובה אלרגית לאלרגנים המסוימים שהוחדרו באותה דקירה. כך ניתן לזהות את האלרגיה.
• בדיקה על ידי מדבקה - כאשר בודקים תגובה לאוכל שהיא איננה מידית, משתמשים בשיטת המדבקות. כלים מזעריים שצורתם קעורה, מודבקים לגב באמצעות המדבקה כאשר בכל אחד מהכלים נמצאת כמות מזערית ביותר של מזון. האוכל שייבדק יבוסס על הדיאטה של המטופל, תגובות קודמות, והבדיקה התת-עורית. המדבקה מורדת מהגב לאחר 48 שעות אך הבדיקה מנותחת רק לאחר 72 שעות.
• בדיקת "ראסט" - זוהי שיטה שאינה יעילה במציאת מזון שגורם להפרעת דלקת ושט אאוזינופילית אך היא כן יעילה כדי לאשר תגובות מיידיות לאוכל. למשל, אם לאדם יש פריחה לאחר אכילת בוטנים, ניתן לאשר שזוהי אלרגיה למזון הספציפי הזה על ידי בדיקת "ראסט" שהיא בעצם בדיקת דם.

טיפול

הטיפול במחלה נחלק למספר אפשרויות - טיפול תרופתי, טיפול דיאטטי או שילוב ביניהם.

רוב המטופלים שמאובחנים עם דלקת ושט אאוזינופילית מגיבים באופן חיובי לדיאטות. הדיאטה מונחית על ידי בדיקות האלרגיה ומעקב אחר הסימפטומים. סוגי הדיאטות שמשתמשים בהם הם:

• דיאטה שמתנהלת על פי עקרון השלילה לפיה כל המזון שהגוף מגיב אליו באופן אלרגי, מוצא מן התפריט. דיאטה על פי עקרון השלילה היא הטיפול היחיד במקרים מסוימים כיוון שהיא פותרת את הבעיה.
• דיאטה בסיסית ובה כל מקורות החלבון מוצאים מן הדיאטה. חומצות האמינו שמרכיבות את החלבונים בגופנו, נצרכות באמצעות פורמולה מיוחדת שמכילה תמיסה של חומצות אמינו. חלבונים שלמים או חלקי חלבונים מוצאים לגמרי מן הדיאטה.

לאחרונה הוכנסה לטיפול התרופה Jorveza שהיא סטרואיד בשם בוטסוניד (Butesonide). היא ניתנת בצורת טבליה נמסה בפה. תוארו תוצאות טובות אתה יש לקחת אותה לתקופה בלתי מוגבלת.

מחקרים

ב-2018 פורסם מחקר שהסביר את התפתחות דלקת הוושט האאוזינופילית וגילה מנגנון חדש שמאפשר אותה. המחקר בוצע על ידי קבוצת חוקרים שבראשם ד"ר נורית עזוז וד"ר מארק רות'נברג, מבית החולים לילדים של סינסינטי. במחקר נדגמו רקמות של אנשים בריאים ושל אנשים חולים, ונמצא כי אצל החולים יש חוסר משמעותי של חלבון אשר אחראי על עיכוב פירוק של חלבונים מסוג פפטידזות בגוף.

חוסר בחלבון מעכב פירוק של פפטידזות, מוביל לכך שהפפטידזות מתפרקות ללא בקרה. פעילות היתר של הפפטידזות גורמת לכך שחלבונים נוספים אשר אחראיים על שמירת הרקמות בוושט מתפרקים גם הם, והפירוק הזה חושף את הוושט להתפתחות דלקת בשל עודף של אאוזינופילים שמגיעים לאותן רקמות.

בעקבות גילויי המחקר, נעשה שימוש בתנאי מעבדה בתרופה שמכילה חלבונים מעכבי פירוק של פפטידזות. ברקמות שנבדקו התרופה אכן הובילה לדיכוי התסמינים של המחלה, אך יידרשו עוד בדיקות כדי להוכיח את יעילות התרופה על בני אדם במבחן המציאות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דלקת ושט אאוזינופילית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.