לדלג לתוכן

דמיטרי גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמיטרי גורדון
Дмитро Ілліч Гордон
דמיטרי גורדון, 2018
דמיטרי גורדון, 2018
דמיטרי גורדון, 2018
לידה 21 באוקטובר 1967 (בן 57)
קייב, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Kyiv National University of Construction and Architecture עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1991 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד עורך ראשי עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיסט
בן או בת זוג Alesia Batsman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • לחצן הפעלה מזהב
  • לחצן הפעלה מכסף עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gordon.com.ua
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דמיטרי איליץ' גורדון או דמיטרו איליץ' הורדוןאוקראינית: Дмитро Ілліч Гордон; נולד ב-21 באוקטובר 1967, קייב) הוא סופר, עיתונאי, מגיש טלוויזיה וזמר יהודי-אוקראיני. הוא גם העורך הראשי של העיתון "בולבארד" (מיוני 1995), לימים - "גורדון בולבארד".
ביוני 2019 היה גורדון ראש מטה הבחירות של מפלגת חוזק וכבוד.[1]

דמיטרי נולד ב-21 באוקטובר 1967 בקייב למשפחה יהודית. אביו, איליה גורדון, היה מהנדס ואמו, מינה גורדון, הייתה מהנדסת וכלכלנית. גורדון החל את בית הספר בגיל שש וסיים אותו בגיל 15. בשנות הלימודים בבית הספר הוא קרא הרבה, התעניין בהיסטוריה של המהפכה, מלחמת האזרחים ובמלחמת העולם השנייה. הוא התלהב גם מתיאטרון, מוזיקה מודרנית וכדורגל. כשהיה בכיתה ה' כתב כמאה מכתבים לאנשים מפורסמים וביקשו מהם לשלוח לו את התמונות שלהם עם חתימה. הוא קיבל שתי תשובות: מאת ליאוניד אוטיוסוב ויוסיף קובזון.

בשנת 1988 סיים את לימודיו במכון להנדסה אזרחית בקייב. בשנתו השנייה החל לשתף פעולה עם עיתוני קייב המובילים. במהלך שנות לימודיו פרסם במיטב העיתונים האוקראינים כמו "ערב קייב", "דגל הקומסומול", "אוקראינה הצעירה", "עיתון הספורט", "המשמר הצעיר", "דגלי הקומוניזם" ו"אמת הקומסומול". לאחר סיום הלימודים עבד גורדון בעיתונים "ידיעות קייב", "קייב בערב" ו"ידיעות אוקראינה". המשרד הראשי של העיתון ממוקם ליד בית הכנסת הכוראלי הגדול בקייב.

מאז 1995 הוא עורך עיתון משלו, שבועון של מדורי החברה בשם "בולבארד" (מאז 2005 "בולבארד גורדון"). כיום באוקראינה זהו אחד העיתונים הפופולריים ביותר עם תפוצה גבוהה, עם למעלה מ-2.5 מיליון איש. העיתון מופץ ברוסיה, ארצות הברית, ישראל, ספרד, איטליה וגרמניה.

ביוני 2019, חודש לפני הבחירות לפרלמנט האוקראיני ביולי 2019, הפך גורדון לראש מטה הבחירות של מפלגת "חוזק וכבוד"[1].

הוא נכנס למאבק עם פוליטיקאית אירינה פאריון ואף האשים אותה בתמיכה ברוסיה.

גורדון הוא אב לשבעה ילדים. הבן הגדול רוסטיסלב (נולד בשנת 1992) הוא סטודנט של המכון ליחסים בינלאומיים בקייב. הבן השני דמיטרי (נולד בשנת 1995) זכה ארבע פעמים באליפות אירופה בספורט קרבי מאוחד בקבוצת הנוער. הוא גם מלחין למוזיקה אינסטרומנטלית ומנגן בפסנתר. מאז 2012 הוא סטודנט במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון. אליזבטה (ילידת 1999) ולב (ילידת 2001) הם תלמידי בתי ספר. אשתו אלסיה בצמן היא עורכת התכנית "שוסטר לייב". מאלסיה יש לו שלוש בנות: סנטה (2012), אליס (2016) וליאנה (2019).

ב-21 במרץ 2022, ועדת החקירות של רוסיה פתחה תיק פלילי נגד דמיטרי גורדון בגין קריאות לתקוף אנשי צבא רוסים ולפתוח במלחמה נגד רוסיה באמצעות שימוש בנשק גרעיני[2].

ב-6 באפריל 2022 פורסם שהשירות הפדרלי לפיקוח פיננסי של רוסיה הכניס את דמיטרי גורדון לרשימה רשמית של טרוריסטים ורדיקלים[3].

ב-19 ביולי 2022, נודע כי משרד הפנים של רוסיה הכניס את דמיטרי גורדון לרשימת מבוקשים כחלק מתיק פלילי[4].

ב-2 בספטמבר 2022 פורסם שמשרד המשפטים של רוסיה הכניס את דמיטרי גורדון לרשימה של "סוכנים זרים"[5].

ב-1 ביולי 2024 פורסם שדמיטרי גורדון נידון שלא בפניו על ידי בית משפט ברוסיה ל-14 שנות מאסר[6].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמיטרי גורדון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ""I said to Smeshko:" If you do not go, I'll go ... "- Dmitry Gordon". Ukrayinska Pravda (באוקראינית). נבדק ב-2019-06-13.
  2. ^ ועדת החקירה של רוסיה פתחה תיק פלילי נגד העיתונאי האוקראיני דמיטרי גורדון, באתר interfax (ברוסית)
  3. ^ העיתונאי דמיטרי גורדון הוכנס לרשימת טרורוסטים ורדיקלים, באתר daily.afisha (ברוסית)
  4. ^ משרד הפנים של רוסיה הכניס את דמיטרי גורדון לרשימת מבוקשים, באתר interfax (ברוסית)
  5. ^ משרד המשפטים של רוסיה הכניס את דמיטרי גורדון לרשימה של "סוכנים זרים", באתר sud.ua (ברוסית)
  6. ^ דמיטרי גורדון נידון שלא בפניו על ידי בית משפט ברוסיה ל- 14 שנות מאסר, באתר govoritmoskva (ברוסית)