דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט
 | |
| בימוי |
ריינר ורנר פאסבינדר  |
|---|---|
| הופק בידי |
ריינר ורנר פאסבינדר, מייקל פנגלר |
| תסריט |
ריינר ורנר פאסבינדר |
| עריכה |
Thea Eymèsz |
| שחקנים ראשיים |
Margit Carstensen אווה מאטס Katrin Schaake Irm Hermann חנה שיגולה Gisela Fackeldey |
| מוזיקה |
ג'וזפה ורדי |
| צילום |
מיכאל בלהאוס |
| מדינה |
גרמניה |
| חברה מפיצה |
New Yorker Films, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
25 ביוני 1972 |
| משך הקרנה |
124 דק' |
| שפת הסרט |
גרמנית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט אמנותי, סרט להט"בי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט (בגרמנית: Die bitteren Tränen der Petra von Kant) הוא סרט גרמני משנת 1972, בבימויו של ריינר ורנר פאסבינדר, המבוסס על מחזה פרי עטו. לסרט לוהקו נשים בלבד, ועלילתו מתרחשת בביתה של הדמות הראשית, פטרה פון קאנט. הסרט עוקב אחרי ההתפתחויות והשינויים במערכות יחסיה עם נשים אחרות. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ה-22.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטרה פון קאנט היא מעצבת אופנה ידועה, מברמן. הסרט מתרחש כמעט כולו בחדר השינה שבביתה. פטרה הייתה נשואה פעמיים, ונישואיה הסתיימו במוות או בגירושים. בעלה הראשון, פייר, היה אהבתה הגדולה, והוא נהרג בתאונת דרכים בזמן שפטרה הייתה בהריון. נישואיה עם בעלה השני נגמרו במרירות הדדית. פטרה חיה עם מעצבת אחרת, מרלן, ומתייחסת אליה באופן סדיסטי, כאל שפחה.
בפתיחת הסרט, מרלן מעירה את פטרה, ועוזרת לה להתלבש. פטרה מדברת עם אמה בטלפון, בזמן שהיא ממשיכה לדרוש שירותים ממרלן, כולל שתרקוד עבורה ריקוד מפתה. פטרה מזמינה אליה אורחים, אותם מרלן מאחרת. בין האורחים, קארין, שהגיעה לאחרונה מאוסטרליה. פטרה מייד נמשכת אליה, ומזמינה אותה לבוא לחיות אצלה כדי ללמוד לדגמן. השתיים מתאהבות, אך אי התיאום ביניהן ניכר מהר מאוד. הרקעים המשפחתיים שלהן שונים מאוד - לקארין סיפור משפחתי טרגי, בעוד לפטרה הייתה ילדות מאושרת.
קארין מספרת לפטרה שהשאירה את בעלה בסידני, ומתכוונת להתגרש ממנו. אך לאחר זמן קצר מתברר שהם נשארו בקשר, והוא הגיע לציריך. קארין רוצה לנסוע אליו, ומבקשת מפטרה לממן לה את הנסיעה. פטרה נותנת לה יותר כסף מאשר בקשה, ומשתכרת.
ביום הולדתה, פטרה שותה לשוכרה, ומחכה לטלפון מקארין. בת דודה, סידוני, מגיעה לביקור ומספרת לה שקארין נמצאת בברמן. בידיה מתנת יום הולדת, בובה קטנה עם שיער בלונדיני, כמו של קארין. פטרה שופכת את כעסה על אימה, ולרי, ובפרץ זעם שוברת את הכלים שמרלן הכניסה לחדר להגיש בהם כיבוד לאורחות. היא טוענת שיש לה זכות לשבור כל מה שהיא קנתה, ושהרגשות שלה כלפי קארין אינם שיגעון חולף, אלא אהבת אמת. ולרי, שעד כה לא הייתה מודעת לקיומה של קארין, נמצאת בהלם מהמחשבה שבתה מאוהבת באישה.
מאוחר יותר, פטרה שוכבת על מיטתה ומתפייסת עם ולרי. היא מודה שרצתה להחזיק בקארין ולא באמת לאהוב אותה. קארין מתקשרת מפריז ורומזת לפטרה ששתיהן יוכלו שוב להיות ביחד. פטרה אומרת למרלן שיש לה הרבה על מה להתנצל בפניה, אך מרלן - אשר הגשימה את הפנטזיות המזוכיסטיות שלה דרך פטרה - אורזת מזוודה, לוקחת את הבובה, ועוזבת.
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פטרה פון קאנט - מארגיט קרסטנסן
- מרלן - אירם הרמן
- קארין תים - חנה שיגולה
- ולרי פון קאנט - ג'יסלה פקלדיי
- גבריאל פון קאנט - אווה מאטס
- סידוני פון גרסנאב - קטרין שאקה
עיבוד לאופרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה, בגרסת התרגום לאנגלית של דניס קלנדרה, עובד לאופרה על ידי ג'רלד בארי. הופעות הבכורה של האופרה היו בדבלין ולונדון ב-2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", באתר נטפליקס
"דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", באתר AllMovie (באנגלית)
"דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", באתר אידיבי
"דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
