דפנה אוודיש גולן

דפנה אוודיש גולן

דפנה אוודיש גולן (נולדה ב-1989), היא יוצרת ישראלית של סרטי אנימציה תיעודיים ומאיירת של ספרי ילדים, שחיה ופועלת באמסטרדם, הולנד.

ביוגרפיה

נולדה לריבה פינסקי-אוודיש, ציירת ואמנית, ולמוטי (מרדכי) אוודיש, מנהל כספים בחברת תיירות. הבת האמצעית בין אחות גדולה לאח צעיר. סבה וסבתה מצד אביה, חיו בירושלים. לאחר מותם נפתחה בשנת 2017, בדירה שבה גרו, גלריה מרי, גלריה שיתופית לאמנות (הקרויה על שם הסבתא מרי אוודיש).

גדלה והתחנכה בירושלים. בתיכון למדה בתיכון לאמנויות עש צ'ארלס א' סמית' (סיימה ב-2007).

בהמשך שירתה שירות חובה כמורה-חיילת בנח"ל.

לאחר שירותה הצבאי למדה בשנים 2011–2015 לתואר ראשון במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, והתמחתה באנימציה. בשנת 2013 במהלך התואר למדה סמסטר אחד לימודי אנימציה ואיור במסגרת המכון האירופי לעיצוב במילאנו, איטליה, בתוכנית לחילופי סטודנטים מצטיינים. בשנת 2016 לאחר סיום התואר השלימה גם תעודת הוראה באמנות.

בשנים 2017–2018 המשיכה לתואר שני באנימציה בהולנד, למדה במכון סנט יוסט לאמנויות ויזואליות (א.ק.ו. סנט יוסט ) בעיר דן בוס, והתמחתה שם בסרטי אנימציה תיעודיים (דוקו-אנימציה).

לאחר סיום התואר השני נשארה בהולנד, ושם היא חיה ויוצרת.

בשנים 2021–2022, במקביל ליצירתה, לימדה באקדמיה ע"ש וילם דה קונינג ברוטרדם.

עבודתה האמנותית

כיוצרת סרטי אנימציה

אוודיש גולן יצרה עד היום מספר סרטי אנימציה תיעודיים, ובהם:

• "אולי רק ציפורי מסע יודעות" (2016) - סרט הגמר שלה ב"בצלאל", שהתבסס על ראיונות עם אנשים ממקומות שונים שמצאו להם בית רחוק מזה שנולדו בו. שם הסרט לקוח משיר של המשוררת לאה גולדברג.
• "הדוב שאיתי" (2018) - סרט הגמר שלה בלימודי תואר שני, שעוסק במהגרים שעזבו את ביתם וחצו גבולות בשביל האהבה.
• "מול הים - לזכרו של עמית יאורי" (2020) - סרט שנעשה במסגרת פרויקט "פנים יום זיכרון" של בית אבי חי, לזכרו של סמ"ר עמית יאורי שנפל במבצע צוק איתן ב-2014. שם הסרט לקוח מהשיר "מול הים" של המשוררת זלדה שהלחין עמיר לב.
• "לשחות עם כנפיים" (2023) - סרט המתאר את חוויית ההגירה של ילדה ישראלית בהולנד אשר לומדת לשחות עם בגדים. הסרט הוא קופרודוקציה ישראלית-הולנדית.

מכיוון שאוודיש חייתה במספר ארצות, היא חוקרת ביצירותיה את משמעות המושגים "בית", "הגירה" ו"זהות".

כמאיירת ספרי ילדים

אוודיש איירה במשך השנים מספר ספרי ילדים, ובהם:

• נילי אושרוב, המנופף הקטן, הוצאת סיפורי סבתא, 2017.
• ויקי כהן וערן שגיא, תנינון ונחניאלי, הוצאה עצמית, 2020.
• Chana and Larry Stiefel, Mendel's Hanukkah mess up, Moosic, Pennsylvania, Kalanit Books, 2022.

פרסים בהם זכתה

סרטיה של אוודיש הוצגו בפסטיבלים נחשבים בעולם ובהם: פסטיבל שטוטגרט לסרטי אנימציה (ITFS), הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה באוטווה (OIAF) בקנדה, פסטיבל דוק לייפציג (DOK Leipzig) בגרמניה, ופסטיבל ורשה בפולין. הסרטים זכו בפרסים וציונים לשבח:

אולי רק ציפורי מסע יודעות

• זכה בבחירת האוצרים של וימאו
• פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מוביל מושן בשווייץ
• ציון לשבח בפסטיבל אנימארטה בברזיל

מול הים

• ציון לשבח בפסטיבל לינולאום באוקראינה (על האסתטיקה האנימטיבית הייחודית לו)

הדוב שאיתי

• פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים
• פרס הפנטסטיק בפסטיבל שטוטגרט לאנימציה
• פרס האיחוד האירופאי בפסטיבל האנימציה אנימהסירוס ביוון
• פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הקצר בבולוניה
• מועמד לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל פאלם ספרינגס לקולנוע קצר

חיים אישיים

נשואה לבן גולן. גרה באמסטרדם.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של דפנה אוודיש גולן
• דניאלה קופלר, אולי רק ציפורי מסע יודעות – סרטה של דפנה אוודיש, מונפש - מגזין לאנימציה, 7 בפברואר 2018
• יובל סער, דפנה אוודיש: כמעט תמיד אני חוזרת למושגים של בית וזהות, פורטפוליו, 21 באפריל 2019