דפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דפסון
מסה מולרית 248.061949 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון B2 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 80-08-0
PubChem 2955
ChemSpider 2849
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דפסון, כדור תלת ממדי

דפּסוֹן, הידוע גם כ-sulfone diaminodiphenyl) DDS)[1] הוא אנטיביוטיקה שנפוץ להשתמש בה לטיפול בצרעת בשילוב עם ריפמפיצין וקלופאזימין (באנגלית: Clofazimine).[2] בנוסף לכך, נהוג להשתמש בתרופה לטיפול באקנה ומחלות עור אחרות.[3] אפשר להשתמש בתרופה כמשחה או כטבליות.

תופעות לוואי חמורות עלולות לכלול: ירידה בתאי דם, המוליזה; במיוחד אצל אנשים שסובלים מחוסר האנזים G6PD או רגישות יתר. תופעות לוואי נפוצות כוללות בחילות ואובדן התיאבון.[4] תופעות לוואי אחרות כוללות דלקת כבד ומספר סוגים של פריחות בעור.[2] אף על פי שזה לא ברור לגמרי האם בטוח להשתמש בתרופה במהלך הריון או לא, כמה רופאים ממליצים להמשיך בטיפול לנשים עם צרעת אפילו במהלך הריון.

דפסון נחקר לראשונה כאנטיביוטיקה בשנת 1937. השימוש בו כטיפול בצרעת החל בשנת 1945. התרופה נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי, התרופות החשובות ביותר הנדרשות בכל מערכת בריאות בסיסית.[5] הצורה האוראלית זמינה כתרופה גנרית והיא לא יקרה במיוחד.[6]

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, דפסון משולב עם ריפמפיצין וקלופאזימין לטיפול בצרעת.

הוא משמש לטיפול וגם למניעת דלקת ריאות מפנימוציסטיס קריניי (PCP). דפסון גם כן משמש למנוע טוקסופלזמוזיס, אצל אנשים שאינם מסוגלים לסבול טרימיתופרם (באנגלית: trimethoprim) עם סלפימיתוקסאזול (באנגלית: sulfamethoxazole).[7]

דפסון עשוי לשמש לטיפול בעקיצות ששן חום שהפכו לנקרוזה. דפסון יחד עם דיאטה ללא גלוטן עשוי גם לעזור עם dermatitis herpetiformis.

דפסון אוראלי היה אחד מהתרופות הראשונות המשמשות לטיפול באקנה בינוני עד חמור, ועדיין משמש מדי פעם לטיפול באקנה במקרים חמורים.[8][9] צורה אקטואלית של דפסון היא גם יעילה עם פחות תופעות לוואי.[10]

עדיין לא ברור אם השילוב עם פירימיתאמין (באנגלית: pyrimethamine) שימושי במניעת המלריה.[11]

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת רגישות יתר מדפסון מתפתחת אצל 0.5-3.6% מאנשים שטופלו בתרופה, עם שיעור תמותה של 9.9%.[12]

דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי המשמעותיות ביותר של תרופת הדפסון הן המוליזה (שעלולה להוביל לאנמיה המוליטית) ומטהמוגלובינמיה.[13] כ-20% מהחולים שטופלו בדפסון סובלים מהמוליזה.[14] תופעה זו נפוצה וחמורה יותר אצל חולים עם חוסר באנזים G6PD. דווח מקרה של המוליזה אצל ילוד מדפסון בחלב אם.[15] אגרנולוציטוזיס מתרחש לעיתים רחוקות כאשר דפסון משומש לבד, אבל מתרחש בתדירות גבוהה יותר בשילוב עם טיפולים למניעת מלריה.[16] חריגות במבנה תאי דם לבנים, כוללים אנמיה אפלסטית, הם נדירים, אך הם הגורם למרבית מקרי המוות המיוחסים לדפסון.[17][18]

כבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת כבד רעילה וצהבת דווחו על ידי היצרן. צהבת עלולה להתרחש גם כחלק מתגובת הדפסון או תסמונת דפסון. דפסון מעובד על ידי מערכת ציטוכרום P450 (באנגלית: (Cytochromes P450 (CYPs), במיוחד איזואנזים CYP2D6, ו-CYP2B6 ו-CYP2C19.[19]

עור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שימוש מקומי, דפסון יכול לגרום לגירוי קל בעור, אדמומיות, עור יבש, צריבה וגרד. כאשר נעשה שימוש בדפסון יחד עם מוצרי בנזואיל פרוקסיד, עלולים להופיע כתמי עור צהובים או כתומים זמניים.[20]

תופעות לוואי אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי אחרות נפוצות כוללות בחילה, כאב ראש, ופריחה. בנוסף לנדודי שינה, פסיכוזה, ונוירופתיה פריפרית. השפעה על הריאות מתרחשת רק לעיתים נדירות, ועלולות להיות חמורות, אך בדרך כלל הן הפיכות.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאנטיביוטיקה, דפסון מעכב סינתזת חיידקי חומצת dihydrofolic, באמצעות תחרות עם חומצת para-aminobenzoic על האתר הפעיל של synthase dihydropteroate.[21] למרות שמבחינה מבנית דפסון שונה ממשפחת הסולפונאמידים, יש לו אותו מנגנון פעולה.

כאשר נעשה שימוש בדפסון לטיפול בבעיות עור שבהן אין לחיידקים תפקיד, מנגנון הפעולה של דפסון אינו ברור. לדפסון יש השפעות אנטי-דלקתיות והשפעה על המערכת החיסונית.[22]

כחלק מפרץ הנשימה שנויטרופילים משומשים להרוג את החיידקים, Myeloperoxidase ממיר מי חמצן H2O2 לחומצת היפוכלורוס (באנגלית: hypochlorous acid HOCl). החומצה הזאת היא החומצה החזקה ביותר שנוצרת על ידי נויטרופילים, ועלולה לגרום לנזק משמעותי ברקמות הגוף בהימצאות דלקת. דפסון עוצר את ה-Myeloperoxidase בצורת ביניים לא פעילה, מה שגורם לעיכוב האנזים. הדבר מונע הצטברות של חומצת היפוכלורוס, ומפחית את הנזק לרקמות במהלך דלקת.[23][24][25][26][27]

עיכוב Myeloperoxidase גם הוצע כמנגנון חוסך-נוירון להפחתת דלקת במחלות ניווניות כגון מחלת אלצהיימר ושבץ.[28]

למרות שדפסון אנטי-דלקתי ולא סטרואיד, הוא לא מתאים להגדרה הרגילה של NSAID (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים). על פי ההגדרה, משפחת ה-NSAID חוסמים cyclo-oxygenase כמנגנון הפעולה העיקרי שלהם, אשר דפסון לא עושה.

הדפסון חסר ריח, אבקת גבישים לבנה עד קרמי-לבנה עם טעם מעט מריר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20, הכימאי הגרמני פאול ארליך היה מפתח תאוריות של רעילות סלקטיבית מבוססות במידה רבה על היכולת של פיגמנטי צביעה מסוימים להרוג את המיקרואורגניזמים. גרהרד דומק, שמאוחר יותר זכה בפרס נובל למאמציו, פרץ דרך בשנת 1932 עם גילוי הפרונטוזל האדום האנטי-בקטריאלי (באנגלית: sulfonamidochrysoidine). מחקרים נוספים באותו הקשר פתחו את הדרך לתרופת הסולפונאמידים, הסוכן הפעיל של הפרונטוזל, על ידי דניאל בווית (באנגלית: Daniel Bovet) והצוות שלו במכון פסטר (1935),[29] ולאחר מכן הדפסון פותח באופן עצמאי על ידי ארנסט פורניו (באנגלית: Ernest Fourneau)[30] בצרפת. ועל ידי גלאדווין בטל (באנגלית: Gladwin Buttle) בבריטניה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas L. Lemke, David A. Williams, Foye's Principles of Medicinal Chemistry, Lippincott Williams & Wilkins, 2008-01-01
  2. ^ 2.0 2.1 Dapsone Monograph for Professionals - Drugs.com, www.drugs.com
  3. ^ J Am Acad Dermatol, [Department of Dermatology, New York Presbyterian Medical Center, 161 Fort Washington Ave., New York, NY 10032, USA. Dapsone and sulfones in dermatology: overview and update], https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11511841, ‏2001 Sep
  4. ^ Joel E. Gallant, Johns Hopkins HIV Guide 2012, Jones & Bartlett Publishers, 2012-03-09
  5. ^ WHO Model Lists of Essential Medicines, World Health Organization (בBritish English)
  6. ^ David Greenwood, Antimicrobial Drugs: Chronicle of a Twentieth Century Medical Triumph, OUP Oxford, 2008-02-21
  7. ^ ראו Australian Medicines Handbook
  8. ^ Cyril M. Ross, The Treatment of Acne Vulgaris with Dapsone, British Journal of Dermatology 73, 1961-10-01, עמ' 367-370 doi: 10.1111/j.1365-2133.1961.tb14398.x
  9. ^ Dapsone | The Science of Acne, thescienceofacne.com
  10. ^ Amanda Pickert, Sharon Raimer, An evaluation of dapsone gel 5% in the treatment of acne vulgaris, Expert Opinion on Pharmacotherapy 10, 2009-06-01, עמ' 1515-1521 doi: 10.1517/14656560903002097
  11. ^ Ashley M Croft, Malaria: prevention in travellers, BMJ Clinical Evidence 2007, 2007-11-29
  12. ^ F.-R. Zhang, H. Liu, A. Irwanto, X.-A. Fu, HLA-B*13:01 and the Dapsone Hypersensitivity Syndrome, New England Journal of Medicine 369, 2013-10-24, עמ' 1620-1628 doi: 10.1056/NEJMoa1213096
  13. ^ W. H. Jopling, Side-effects of antileprosy drugs in common use, Leprosy Review 54, 1983-12-01, עמ' 261-270
  14. ^ S. Puavilai, S. Chutha, N. Polnikorn, P. Timpatanapong, Incidence of anemia in leprosy patients treated with dapsone, Journal of the Medical Association of Thailand = Chotmaihet Thangphaet 67, 1984-07-01, עמ' 404-407
  15. ^ STEPHEN W. SANDERS, JOHN J. ZONE, RODGER L. FOLTZ, KEITH G. TOLMAN, Hemolytic Anemia Induced by Dapsone Transmitted Through Breast Milk, Annals of Internal Medicine 96, 1982-04-01, עמ' 465-466 doi: 10.7326/0003-4819-96-4-465
  16. ^ F. C. Firkin, A. F. Mariani, Agranulocytosis due to dapsone, The Medical Journal of Australia 2, 1977-08-20, עמ' 247-251
  17. ^ ROBERT LEBOW, MAY L. VOTAW, STEPHEN ROYAL, Vitamin B12 Deficiency After Gastric Surgery, Annals of Internal Medicine 102, 1985-01-01, עמ' 139-139 doi: 10.7326/0003-4819-102-1-139_1
  18. ^ A. Björkman, P. A. Phillips-Howard, Adverse reactions to sulfa drugs: implications for malaria chemotherapy., Bulletin of the World Health Organization 69, 1991-01-01, עמ' 297-304
  19. ^ Shobana Ganesan, Rajnish Sahu, Larry A Walker, Babu L. Tekwani, Cytochrome P450-dependent toxicity of dapsone in human erythrocytes, Journal of Applied Toxicology 30, 2010-04-01, עמ' 271-275 doi: 10.1002/jat.1493
  20. ^ Medications For Acne Guide, PharmacistAnswers
  21. ^ Dapsone: Clinical Uses in Various Cutaneous Diseases (In Alphabetical Order), ‏2011-05-17
  22. ^ E. Begon, O. Chosidow, P. Wolkenstein, Disulone, Annales de Dermatologie et de Vénéréologie 131, 2004-12-01, עמ' 1062-1073 doi: 10.1016/S0151-9638(04)93842-2
  23. ^ Assay of the human leukocyte enzymes myeloperoxidase and eosinophil peroxidase, www.sciencedirect.com
  24. ^ Paula M. Bozeman, Douglas B. Learn, Edwin L. Thomas, Inhibition of the human leukocyte enzymes myeloperoxidase and eosinophil peroxidase by dapsone, Biochemical Pharmacology 44, 1992-08-04, עמ' 553-563 doi: 10.1016/0006-2952(92)90449-S
  25. ^ http://www.karger.com/Article/Abstract/233335, www.karger.com
  26. ^ Anthony J. Kettle, Craig A. Gedye, Christine C. Winterbourn, Superoxide is an antagonist of anti-inflammatory drugs that inhibit hypochlorous acid production by myeloperoxidase, Biochemical Pharmacology 45, 1993-04-25, עמ' 2003-2010 doi: 10.1016/0006-2952(93)90010-T
  27. ^ Mechanism of inhibition of myeloperoxidase by anti-inflammatory drugs, www.sciencedirect.com
  28. ^ Araceli Diaz-Ruiz, Carlos Zavala, Sergio Montes, Alma Ortiz-Plata, Antioxidant, antiinflammatory and antiapoptotic effects of dapsone in a model of brain ischemia/reperfusion in rats, Journal of Neuroscience Research 86, 2008-11-15, עמ' 3410-3419 doi: 10.1002/jnr.21775
  29. ^ Société de biologie (France), Comptes rendus des séances de la Société de biologie et de ses filiales, Gallica, ‏1935-01-01
  30. ^ Académie des sciences (France) Auteur du texte, Comptes rendus hebdomadaires des séances de l'Académie des sciences / publiés... par MM. les secrétaires perpétuels, Gallica, ‏1937-01-01

הערך "דפסון", באתר "ויקיתרופות"

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.