חוסר G6PD

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוסר G6PD
G6PD - 3D structure - PDB1qki.png
מבנה האנזים G6PD
שם בלועזית Glucose-6-phosphate dehydrogenase deficiency
ICD-10
(אנגלית)
D55.0
ICD-9
(אנגלית)
282.2
OMIM
(אנגלית)
305900
DiseasesDB
(אנגלית)
5037
MedlinePlus
(אנגלית)
000528
eMedicine
(אנגלית)
med/900 
MeSH
(אנגלית)
D005955

חוסר באנזים G6PD הוא מחלה תורשתית רצסיבית בעלת תאחיזה לכרומוזום X בה יש חוסר באנזים G6PD (ראשי תיבות של glucose-6-phosphate dehydrogenase, גלוקוז-6-פוספט דהידרוגנאז). אנזים זה נמצא בכל תאי הגוף ותפקידו להגן מפני נזקי חמצון, הנגרמים בחילוף החומרים. האנזים מבצע את פעולתו במסגרת מסלול הפנטוז פוספט. החוסר באנזים יכול לגרום בין היתר לרגישות לפול (favism), אך לא כל מי שחסר את האנזים הוא בהכרח רגיש לפול.

כאשר קיים חוסר באנזים נוצר קושי לתא הדם האדום לבצע את חילוף החומרים כיאות ולהתמודד עם נזקי החמצון, הם ניזוקים ומתפרקים (עוברים המוליזה). המחלה מועברת בתורשה ברוב המקרים מאם נשאית לבן. רוב החולים הם זכרים. הפגם מועבר בתאחיזה לכרומוזום X בדומה לדרך ההורשה של מחלת ההמופיליה. הפגם מתבטא באנמיה המוליטית (פירוק מהיר של תאי דם אדומים) שנגרמת עקב זיהום, תרופות, או אכילת פול. חוסר באנזים G6PD לא מסוכן ולא גורם נזק אם נמנעים מאכילת פול ונטילת תרופות מסוימות. מרבית החולים אינם סובלים מאנמיה כרונית.

בעת לקיחת תרופות מסוימות או בזמן מחלה זיהומית חריפה עלולה להיווצר אנמיה, וירידה בערכי ההמוגלובין עם חולשה קיצונית, הופעת צהבת ושתן כהה המעידים על פירוק מהיר של תאי דם אדומים (המוליזה) וירידה חדה ברמת ההמוגלובין. פירוק מהיר של תאי דם אדומים יכול גם להתרחש אצל תינוקות מיד לאחר הלידה ומתבטא בצהבת של הילוד. הסיבה לשכיחותו של הפגם היא שככל הנראה החוסר באנזים מעניק עמידות למחלת המלריה, עמידות זו גם מסבירה את נפיצותו באזורים בהם המלריה נפוצה.‏[1]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר G6PD הוא הפגם האנזימתי האנושי הנפוץ ביותר הנצפה אצל למעלה מ-400 מיליון אנשים ברחבי העולם. חוסר G6PD גרם לכ-4,100 מקרי מוות בשנת 2013.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הבריאות העולמי מסווג שינויים גנטיים (וריאנטים) באנזים G6PD לחמש רמות, שלוש הראשונות מאפיינות חסר באנזים:

  • רמה 1: מחסור חמור באנזים (פעילות קטנה מ-10%) עם אנמיה המוליטית כרונית.
  • רמה 2: מחסור חמור באנזים (פעילות קטנה מ-10%) עם התקפי אנמיה המוליטית (המוליזה לסירוגין).
  • רמה 3: מחסור קל באנזים (10-60% פעילות), המוליזה מתרחשת בתגובה לגורמי לחץ ודחק.
  • רמה 4: וריאנט שאינו יוצר חוסר, ללא השלכות קליניות.
  • רמה 5: פעילות אנזים מוגברת, ללא השלכות קליניות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חומרים רבים העלולים להזיק לאנשים עם חוסר G6PD. השונות הגדולה בתגובה לחומרים אלו מקשה על חיזוי תגובת אדם מסוים לתרופה ספציפית. ישנן תרופות נגד מלריה שיכולות לגרום להמוליזה (אנמיה המוליטית) חריפה באנשים עם חוסר G6PD, כגון: primaquine, pamaquine ו-chloroquine. ידוע על תרופות נוגדות מלריה נוספות שעלולות להזיק, אך הפגיעה כתוצאה מנטילתן מתחרשת במינונים גבוהים מאוד. לבעלי חוסר G6PD מומלץ להימנע גם מתרופות ממשפחת סולפונאמידים (Sulfonamides) כגון: sulfanilamide, sulfamethoxazole ו-mafenide ,thiazolesulfone סילברול, מתילן כחול ונפטלין. מומלץ להימנע גם כן ממשככי כאבים מסוימים כדוגמת סדורל (phenazopyridine), ומאנטיביוטיקה אנסולפתית (חומצת nalidixic, nitrofurantoin, איזוניאזיד, דאפסון, furazolidone). חינה ידועה גם היא כמשרה אנמיה המוליטית בתינוקות עם חוסר G6PD.

אוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל חסרי G6PD יגיבו באופן דומה למאכלים מסוימים (מאכלים העשויים להוות בעיה לא בהכרח יגרמו לכך), וכי אין קונצנזוס מבחינת המאכלים האסורים לבעלי חסר באנזים המדובר. המאכלים מהם מומלץ שלא לאכול הם: פול, קטניות מסוימים, סויה, מי טוניק, יינות אדומים.

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המוטציות הגורמות לחוסר G6PD נמצאות על הזרוע של כרומוזום X הארוכה, על רצועה (בנד) Xq28. שתי המוטציות הנפוצות ביותר הגורמות לחסר G6PD באוכלוסייה האנושית הן G6PD-A ו-G6PD הים-התיכונית. למוטציה מסוג G6PD A- שכיחות של 10% מהשחורים האמריקאים בעוד שהמוטציה G6PD הים התיכונית הוא נפוצה בעיקר במדינות הים התיכון.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

G6PD הוא אנזים מרכזי בתהליך הנקרא מסלול הפנטוז פוספט (ידוע גם בשם מעגל הפנטוזות), ותפקידו להפוך גלוקוז-6-פוספט ל 6-פוספוגלוקונו-δ-לקטון תוך יצירת NADPH (שוב לתהליכים מטבולים בגוף). NADPH הוא חומר הכרחי לפעולת מולקולת הגלותטיון בנטרול רדיקלים חופשיים. חסר באנזים G6PD יוביל לרמות נמוכות ולא מספקות של NADPH ותפגע תפקודה של מערכת הגלותטיון. מאחר שהגלותטיון היא המערכת היחידה לנטרול רדיקלים חופשיים בכדוריות הדם האדומות, חסר ב- G6PD יגרום להנמיה המוליטית- בחשיפה לתרופות, אנטיגנים או מאכלים המעלים את רמת הרדיקלים החופשיים, הגלותטיון בכדוריות הדם האדומות לא מצליח לנטרל אותם עקב מחסור ב- NADPH זמין, דבר היוביל לפירוק כדוריות הדם האדומות.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה בדרך כלל נעשית לאחר חשד שמתעורר כאשר חולים מקבוצות אתניות מסוימות (ראו אפידמיולוגיה) מפתחים אנמיה, צהבת וסימפטומים נוספים של המוליזה לאחר חשיפה לאחד הגורמים שהוצגו, במיוחד כאשר ישנה היסטוריה משפחתית חיובית. הבדיקות לאימות האבחנה יכללו:

כאשר יש עילה מספקת לחשד בחסר G6PD הבדיקה הישירה לחסר באנזים נקראת "Beutler fluorescent spot test", בדיקה מהירה וזולה המזהה באופן חזותי NADPH המיוצר על ידי G6PD בעזרת אור אולטרה סגול. הבדיקה תבוצע רק 2-3 שבועות לאחר התקף אנמיה המוליטית. אפשרויות אחרות הן בדיקות DNA ישירה ו/או ריצוף הגן המקודד לאנזים G6PD.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמצעי החשוב ביותר לבעלי חסר G6PD הוא מניעה - הימנעות מתרופות ומזונות הגורמים להתקפי המוליזה. חיסון נגד כמה מהפתוגנים הנפוצים (למשל צהבת ודלקת הכבד B) עלול למנוע התקפות המוליזה הנגרמות כתוצאה מזיהום. בשלב החמור של התקף המוליזה, עירוי דם (ללא חסר באנזים) עשוי להיות נחוץ, ואולי אף דיאליזה במצב של אי ספיקת כליות חריפה. הסרת הטחול (כריתת הטחול) עשויה להקל על חלק מהחולים הכרוניים, מאחר שהטחול מהווה אתר חשוב של הרס כדוריות הדם האדומות. צריכת חומצה פולית מומלצת בכל הפרעה הכוללת תחלופה גבוהה של תאי דם אדומים.

חוסר G6PD נפוץ בעיקר במדינות הים התיכון (ספרדים, איטלקים, יוונים, ארמנים, יהודים). בקרב יהודים בישראל הפגם נפוץ בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן מרוקו וצפון עיראק, ומקרים מסוימים אף אותרו אצל יוצאי תימן, גיאורגיה ואיראן. השכיחות הגבוהה של התופעה בקרב יוצאי מדינות המזרח התיכון יכולה להיות מוסברת על ידי אחת התופעות הלוואי של חסר G6PD- מקנה הגנה מפני מלריה (בפרט מלריה הנגרמת על ידי הטפיל Plasmodium falciparum, הצורה הקטלנית ביותר של מלריה). התאים הנגועים בטפיל Plasmodium נהרסים במהירות רבה יותר על ידי הטחול. מחלה זו עשויה לתת יתרון אבולוציוני לחסרי G6PD אשר להם יכולת התמודדות טובה עם מחלת המלריה, עקב כושר התמודדות גבוה של הטחול בפירוק תאי הדם האדומים שנהרסו כתוצאה מהתקפי המוליזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nkhoma ET, Poole C, Vannappagari V, Hall SA, Beutler E. The global prevalence of glucose-6-phosphate dehydrogenase deficiency: a systematic review and meta-analysis.Blood Cells Mol Dis. 2009 May-Jun;42(3):267-78

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.