דת בבתי הספר בישראל

דת בבתי הספר בישראל מתייחסת לנוכחות, להשפעה ולהוראה של דת ומקצועות הקשורים לדת במוסדות החינוך בישראל. מדינת ישראל מחייבת את כלל התלמידים (לא רק את התלמידים היהודים), לקבל חינוך דתי בבתי הספר. הדבר נכון לא רק לגבי בתי ספר דתיים אלא גם לגבי בתי הספר חילוניים, בין אם הם ציבוריים או פרטיים. גם תלמידים לא יהודים מחויבים בלימודי הדת היהודית, בנוסף לדת שלהם.

הוראת דת בבתי ספר בישראל

ישנם ארבעה זרמי חינוך פורמלי עיקריים בישראל. שלושה מהם מפוקחים על-ידי משרד החינוך:

• חינוך ממלכתי.
• חינוך ממלכתי דתי.
• חינוך חרדי, אינו מפוקח על-ידי משרד החינוך אבל מתוקצב על-ידו.
• חינוך ערבי, המתבצע בשפה הערבית והעברית נלמדת כשפה שנייה.

הפיצול על בסיס הזדהות אתנית שקיים בין בתי הספר בישראל הוביל להבדלים בין זרמי החינוך בתחום לימודי הדת. בבתי ספר יהודיים ישראלים, היהדות נתפסת כחלק מרכזי מהמורשת והתרבות של ישראל, והוראת חגי ישראל ומנהגים דתיים נתפסת כבעלת חשיבות מכרעת בחיי המדינה בכל ההיבטים.

הרציונל ללימודי דת

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: להפוך את הציטוטים של משרד החינוך לטקסטים אנציקלופדיים.

התורה וטקסטים קאנוניים אחרים נלמדים מסיבות שונות, כל זרם על פי השקפתו:

בחינוך החרדי

"עומקא דליבא היא תוכנית חינוכית של המחוז החרדי במשרד החינוך. התוכנית עוסקת בחינוך ליראת שמיים ולאהבת התורה, לדקדוק הלכה ולזהות ערכית ותורנית. במסגרתה מפתחים מתודות וכלים חדשניים, בונים תוכניות חינוך בדגש על חוויית תוכן ומכשירים צוותי הוראה לעיסוק מיטבי בנושא." "עומקא דליבא מפתחת תוכניות הכשרה ייעודיות לצוותי הוראה לעיסוק מעמיק ופורה בנושאי ליבה ערכיים כגון אמונה, קדושה, זהות וחוויה רוחנית. כמו כן היא מלווה תהליך בירור ועיצוב של זהות חינוכית מתמשכת."

בחינוך הממלכתי

"בחוק החינוך הממלכתי נקבע כי אחת ממטרות החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך במדינת ישראל על ערכי תרבות ישראל. תוכנית הלימודים במקרא לבית הספר הממלכתי מבוססת על ההכרה, כי המקרא על ריבוי הפנים שבו הוא מרכיב מרכזי במכנה המשותף התרבותי לכל עם ישראל לדורותיו. מטרות התכנית, עקרונותיה ותוכני הלימוד שבה נקבעו על בסיס הכרה זו."

"המטרות נוסחו בצורה אחידה לכל שכבות הגיל ומוטל על המורים להתאים וליישם אותן על פי שכבות הגיל, הכישורים והיכולת של הלומדים."

"המטרות נוסחו במושגים קוגניטיביים, כדי ליצור מפגש אינטלקטואלי משמעותי של הלומדים עם הכתובים. ההנחה היא שכתוצאה מכך ייווצר גם קשר רגשי בין הלומדים לבין המקרא ורעיונותיו וכך יתחבב ספר התנ"ך על לומדיו."

בחינוך הממלכתי-דתי

"התנ"ך הוא ספר היסוד של עם ישראל – דבר האלוקים לעמו. התנ"ך מספר את סיפורן של דמויות מופת לאורן צועד העם היהודי מזה אלפי שנים, ותכניו מעצבים את חיי האומה – אמונותיה, שאיפותיה, תקוותיה והנהגותיה ביום חול ובמועד."

בחינוך הערבי-דרוזי

המקצוע מורשת דרוזית נלמד בבתי הספר במגזר הדרוזי כתחום דעת שהוא חובה מכיתה א' ועד לקבלת תעודת הבגרות. בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים המקצוע נלמד מדי שנה כשעה עד שעתיים שבועיות, ובחטיבה העליונה הוא נלמד כמקצוע חובה ליחידת לימוד אחת בתעודת הבגרות. הוראה זו מציגה את חשיבות המקצוע לשימור המורשת הדרוזית ולטיפוח תחושת הזהות והשייכות של כל תלמידי העדה.

בחינוך הערבי-מוסלמי

"מקצוע לימודי "מורשת ודת האסלאם" נחשב בבתי הספר הערביים כאחד המקצועות העיקריים אשר מפתח את אישיות התלמיד ומכין אותו לחיות חיים של כבוד מבוססים על סובלנות, שיתופיות והסתגלות למהלך העניינים במאה ה-21. התכנים הלימודיים (הטקסטים) והיסודות הדתיים הם קבועים ואינם משתנים. אבל אין זה מונע בעדנו מלהגיש את החומר לתלמידים בשיטות חדישות המתאימות יותר לרוח התקופה ולוקחת בחשבון את התמורות המתחוללות בה."

תכנים ופעילויות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ההקשר הדתי במסמך על השגי מערכת החינוך בישראל

מסמך הישגי מערכת החינוך בישראל – מבט-על שפרסם בשנת 2022 מרכז מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מציין כי למרות הפיצול האתני בין בתי הספר הצטמצמו הפערים בין בתי ספר יהודים לבתי ספר ערבים ובין בתי ספר במרכז לפריפריה.

ביקורת

הדיון על מקומה ואופייה של הדת במערכת החינוך בישראל נמשך מימיה הראשונים של המדינה. בשנת 1951, התנגד ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון לניכוס הדת בבתי הספר על ידי המפלגות הדתיות. הדיון התקיים בהקשר של העולים החדשים שהגיעו לארץ, שהיו ברובם דתיים. ההסתדרות הביעה כוונה לפתוח בתי ספר דתיים והמפלגות הדתיות התנגדו לכך.

אינו חייב כל יהודי השולח את ילדו למוסד חינוך של "המזרחי" או ה"אגודה" להיות דתי. והרי מבקרת נכדתי בגן-ילדים של זרם "המזרחי" הואיל ואשת בני גרה במקום הקרוב לגן כזה."

— בן גוריון עורך חשבונו עם הדתיים – נגד מונופול לדתיות בעד ביטול שיטת הזרמים הארץ, 15 בפברואר 1951