האופרה הארצישראלית העממית

האופרה הארצישראלית העממית הייתה להקת האופרה היחידה שפעלה בארץ ישראל בשנים 1941–1947, בתקופת המנדט הבריטי (לפניה פעלה "האופרה הארצישראלית" בשנים 1923–1940 ובסוף שנת 1947 הוקמה "האופרה הישראלית").

האופרה הארצישראלית העממית הוקמה בפברואר 1941 על ידי מרק לברי וגאורג זינגר. חבריה התארגנו על בסיס קואופרטיבי וכללו שלושה מנצחים ובמאים, 10 סולנים, 36 נגני תזמורת, 10 רקדניות ומקהלה בת שמונה זמרים. על חברי הקואופרטיב נמנו גם 15 עובדים טכניים. הרקדנית מיה ארבטובה שימשה ככוריאוגרפית. מרדכי גולינקין, מייסד האופרה הארצישראלית, לא נכלל בקואופרטיב, אלא עבד באופרה על תקן של "מנצח כבוד". בין הסולנים נמנו יוספה שוקן, פאולו גורין, יהודה הר-מלח ויוסף גולנד. חלק מן ההצגות הועלו בקולנוע מוגרבי.

כדי להתמודד עם המצוקה הכלכלית שבה הייתה האופרה נתונה, הוחלט בנובמבר 1942 על הקמת "חוג ידידי האופרה", שמטרתו העיקרית הייתה לרכז משאבים כספיים למימון מיזמים אומנותיים ואמור היה לשמש גשר בין האופרה לבין הציבור. על חברי החוג נמנו אישי ציבור מרבדים שונים, ביניהם אריה שנקר, יהודה מצב טוקטלי, האחים זכי ומשה שלוש ואחרים. על חברי הוועד הפועל של החוג נמנה גם שמחה אבן-זהר.

גולת הכותרת של אופרה זו הייתה הפקתה של האופרה העברית הראשונה, "דן השומר" (שהלחין מרק לברי, בבימויו של משה הלוי), בשנת 1945. בנובמבר אותה שנה הגיעה לארץ זמרת הסופרן אדיס דה פיליפ, והיא הופיעה באופרה החל מדצמבר 1945 ועד יוני 1946. את הכנסותיה מן ההופעות תרמה לקופת האופרה. בדצמבר אותה שנה ערכה גם קונצרט מיוחד בבזל, בעת כינוסו של הקונגרס הציוני ה-22, למען האופרה. בין ההפקות הנוספות שהעלתה האופרה ניתן למנות את "לה טראוויאטה" ו"לה בוהם".

האופרה העממית נאלצה להפסיק את פעילותה עקב קשיים כלכליים בתחילת 1947. במהלך פעילותה העלתה 18 אופרות ואופרטות שונות בפני קהל של יותר מ-150 אלף צופים.

	יוספה שוקן מבצעת את Vissi d'arte vissi d'amore
	לעזרה בהפעלת הקובץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הארצישראלית העממית, דף שער בספרייה הלאומית
יוסף אוליצקי, אדיס: פרקים בתולדות חייה של אדיס דה-פיליפ, תל אביב: הוצאת המחבר, תשמ"ג 1983.
חוג האופרה הארץ ישראלית, האופרה הארצישראלית העממית, תל אביב : חוג ידידי האופרה הארצישראלית העממית, 1946.