משה שלוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה שלוש
משה שלוש

משה שלוש
תאריך לידה 7 באפריל 1892
מקום לידה יפו
תאריך פטירה 26 בפברואר 1968 (בגיל 75)
תפקיד בכיר ראש עירייה
מקום וסוג רשות מקומית עיריית תל אביב
תאריך תחילת התפקיד 1936
תאריך סיום התפקיד 1936 (כעבור 10 ימים)
לפניו בתפקיד מאיר דיזנגוף
אחריו בתפקיד ישראל רוקח
תפקיד מוניציפלי אחר חבר מועצת העיר
תאריך תחילת התפקיד האחר 1928
מפלגות רשימה לא מפלגתית
תפקידים אחרים סוחר, חבר דירקטוריונים
רקע מקצועי או הכשרה בוגר בית ספר גבוה למסחר

משה (מוסא) שלוש (7 באפריל 1892 - 26 בפברואר 1968), איש ציבור תל אביבי שמילא בין השאר את תפקיד ראש עיריית תל אביב במשך 10 ימים בשנת 1936.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה שלוש נולד ביפו, בן בכור ליוסף אליהו ושמחה פרחה, בתו של אברהם מויאל. אביו היה ממייסדי תל אביב, עסקן ציבורי במועצות הערים יפו ותל אביב, קבלן בניין, בעל בית חרושת למרצפות ולמוצרי מלט ויבואן חומרי בנייה. סבו, אהרן שלוש, מראשי העדה הספרדית ביפו וממייסדי נווה-צדק, עלה לארץ ישראל עם הוריו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19 מפאס שבמרוקו.

משה שלוש למד בבית-הספר של חברת כי"ח ובקולג' הצרפתי של "האחים" ביפו. הוא סיים לימודיו בבית הספר הגבוה למסחר במרסיי, וחזר לארץ ישראל בשנת 1911. לאחר שובו נטל לידיו את ניהול חברת "האחים שלוש" לחמרי בניין.

שלוש נבחר בשנת 1928 לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב, וכיהן כראש המחלקה לכלכלה וסטטיסטיקה של העירייה. במאי 1932 התמנה משה שלוש לקונסול כבוד של ממלכת בולגריה בארץ ישראל. במסגרת תפקידו ביקר בבולגריה ופעל למיסוד קשרי מסחר בין בולגריה לארץ ישראל, תוך שהוא נפגש עם ראשי הקהילה היהודית בסופיה וראשי לשכות מסחר מערים שונות בבולגריה. שלוש היה מפעילי הביתן הבולגרי ביריד המזרח.[1]

הבחירה לראשות העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירת ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ב-29 בספטמבר 1936, הציעו נציגי סיעות הפועלים בעירייה את שלוש, מס' 2 ברשימה הלא-מפלגתית של דיזנגוף שהיה מקובל כאדם ישר, נעים הליכות ואהוד על הכל, לתפקיד ראש העירייה כנגד מועמד סיעות הימין - ישראל רוקח. בהצבעה שהתקיימה במועצת העירייה ב-20 באוקטובר נבחר שלוש ברוב של 8 (כולל קולו) כנגד 7 (כולל קולו של רוקח). החלטה זו הייתה זקוקה לאישורו של הנציב העליון הבריטי על מנת שתקבל תוקף חוקי. אולם רוקח, שמילא את מקומו של דיזנגוף באופן זמני עם מותו, בחר להודיע לנציב העליון כי לא התקבלה הכרעה משום ששלוש נבחר ברוב של קול אחד בלבד.

כנגד שלוש החל מיד לאחר ישיבת המועצה מסע הכפשה פומבי. בין השאר נטען נגדו כי אינו ראוי לשמש כראש עירייה משום שהחזיק בנתינות צרפתית ומשום שהוא נושא שם פרטי לועזי (מוסא). במקביל קיים רוקח פגישות עם השלטונות הבריטיים כדי לשכנעם להטיל עליו את התפקיד. מסע השתדלויותיו נשא בסופו של דבר פרי, וב-30 באוקטובר הודיע לו טלפונית מושל המחוז כי הוחלט למנות אותו לתפקיד ראש העירייה, תוך התניית מינוי דב הוז, ראש סיעת הפועלים, לסגנו. רוקח קיבל עליו את התפקיד.

כפיית זהות ראש העירייה בניגוד להחלטת המועצה עוררה תרעומת ציבורית משום שנתפסה לא רק כהתערבות בלתי לגיטימית של שלטון המנדט בענייניה הפנימיים של העיר העברית, אלא גם כפגיעה מסוכנת באוטונומיה של תל אביב. בישיבת המועצה ב-15 בנובמבר התקבלה (שוב ברוב של קול אחד) החלטה שלא לקבל את החלטתו של הנציב העליון ולחזור ולאשרר את בחירתו של שלוש. להחלטה זו היה תוקף הצהרתי בלבד ורוקח החל למלא בפועל את התפקיד. במשך כ-14 שנה (עד שנת 1950, עת נערכו בחירות חדשות למועצה) כיהן בו מבלי שנבחר למלאו באופן רשמי.

פועליו הנוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו במועצת העירייה, פעל שלוש רבות בייסוד ובהנהלה של גופים ציבוריים רבים. בין תפקידיו: יו"ר ההנהלה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, יו"ר ההנהלה של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (שהתפתח והפך לאוניברסיטת תל אביב), חבר הדירקטוריון של מוזיאון תל אביב, ממייסדי האופרה הישראלית, ממייסדי האגודה לידידות צרפת-ארץ ישראל ולשכת המסחר פולין-ארץ ישראל, שימש כקונסול כללי של בולגריה בארץ ישראל, מקים תנועת הספורט "דגל ציון" של העדה הספרדית, שימש בהנהלה של תנועת "מכבי" ומילא אף את תפקיד יו"ר ההנהגה העולמית שלה, ממייסדי "אגודת יורדי ים זבולון" וכן ראש מועדון השייטים.

בנו אהרן שלוש שירת כניצב במשטרת ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילן שחורי, ראש עיר ל-10 ימים: פרשת בחירתו של משה שלוש כראש עירית תל אביב, עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 1993, י"ח (4): ע' 3–5
  • פנחס בן שחר, בתי תל אביב יפו מספרים: תולדותיה של העיר העברית הראשונה, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תש"ן – 1990, ע' 192–193
  • נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך, ירושלים: שוקן, 1959, ע' 92, 98-97
  • ידע-עם (במה לפולקלור יהודי) 26 (סתיו תשכ"ג 1962), ע' 90–91
  • ידע-עם 27 (תשרי תשכ"ד 1963), ע' 118–126.
  • יעקב שביט וגדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב, תל אביב: רמות, 2001, כרך 1, ע' 174–175

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה שלוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 574-575.