האיש ההולך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
THE WALKING MAN.jpg

"האיש ההולך" הוא פרויקט מחאתי[1], שהחל בסוף שנות ה-80, ויושם על ידי איתן ברטל[2] ואילן גולדשטיין[3]. מחאת השניים קראה תיגר על שליטתו של הממסד במרחב העירוני וסללה את הדרך לאקטיביזם האורבני[4]. פעילותם ברחבי העיר תל אביב הגבירה משמעותית את המודעות הציבורית לבעיות אקולוגיות עירוניות והעלתה לסדר היום נושאים שנחשבו זניחים ואף איזוטריים. [דרוש מקור]

הקמת הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט הוקם על ידי שני יוצרים ילידי תל אביב, לקראת סוף שנות ה-80, במחאה על התנהלות הממסד בעיר. הם ביקשו להביע בדרך יצירתית את התעלמות הממסד מהבעיות האורבניות הקשות מהן סובלים תושבי העיר ומבקריה, ובין היתר, הזבל שמצטבר ברחובות, המחסור במדרכות המיועדות להליכת התושבים, המחסור בשבילי אופניים, המחסור בברזיות[5]. שמה של התנועה הגיע מהרצון להקנות לפרויקט סמל לתנועה נחושה לצעוד קדימה ועשייה שאינה תלויה בהישג או מטרה.

הקמפיין היה חתרני ואגרסיבי באופיו, והתאפשר הודות להיכרות של יוזמיו עם עולם הפרסום, העיצוב העיתונות והמוזיקה. הרעיון של "האיש ההולך" נתמך בכלים מעולם תרבות ההמונים, האומנות והעיצוב, והצליח להגיע למודעות הציבור בתוך זמן קצר[דרוש מקור].

פעילות הפרויקט ברחבי העיר תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאה העירונית החלה בסוף שנות ה-80 והגיעה לשיאה בשנת 1993. הפעילות הראשונה במסגרת הפרוויקט הייתה ריסוס גרפיטי על קירות העיר: "בקרוב אגיע רחוק", אליו צורפה דמותו של האיש מהרמזור (הולך ולעולם אינו מגיע). מקירות העיר עבר הגרפיטי למדור קבוע במקומון "העיר" ובמקביל הוצבו מיצבים ברחבי העיר בשיטת "חומה ומגדל". מקימי המחאה יצרו שפה גרפית חתרנית ברוח העיצוב המודרניסטי של תחילת המאה ה-20. הם השתמשו בסלוגנים בוטים ונחרצים, פיזרו פסלים ברחבי העיר והפיקו מסע פרסום אגרסיבי שיצר דיאלוג ציבורי סביב נושאים אזרחיים ויומיומיים[6].

שיאו של הפרויקט צוין במסע בחירות -"האיש ההולך" לראשות העיר[7]. פעילות הרחוב האגרסיבית והמתוקשרת של "האיש ההולך" – (צללית של אדם הולך אותו הריצו וירטואלית לראשות העיר תל אביב), הפכה לנושא מרכזי של מערכת הבחירות בשנת 1993. את מסע הבחירות של "האיש ההולך" לראשות העיר אפיינו פעולות תעמולתיות בעלות אופי חתרני ודאדאיסטי, והורצו קמפיינים אגרסיביים בשפה בוטה ונחרצת. חלק מהקמפיין התקיים המרב הציבורי בעצרות בעלות אופי דאדאיסטי ובמודעות שפורסמו בעיתון "העיר". סקרים שנערכו הראו כי לו היה "האיש ההולך" דמות ממשית ולא וירטואלית, הוא היה זוכה לשלושה מושבים בבחירות לרשות העיר תל אביב, של שנת 1993. אנשים האמינו[8] כי "האיש ההולך" קיים והזדהו עם האג'נדות אותם הציג.

תערוכה על האיש ההולך – "בקרוב אגיע רחוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האיש ההולך" שהחל כפעולה אנטי-ממסדית, הפך לפרויקט אומנותי ולאייקון תרבותי . בשנת 1994 הוצגה תערוכה מקיפה שהציגה את הפרויקט בגלריה אסכולה' אוצרת התערוכה הייתה גלית גאון. התערוכה זכתה לחשיפה נרחבת בעיתוני התקופה, הארץ, חדשות, מקומונים וערוץ 1.

בשנת 2013 הוצגה תערוכת "האיש ההולך"[9] במכון הטכנולוגי בחולון[10]. התערוכה הייתה חלק מסדרת תערוכות אשר סורקות תהליכים, פעילויות ותוצרים של מעצבי דור הביניים בישראל. את התערוכה הציגו בהתאם לסדר הכרונולוגי של מחאת "האיש ההולך" ובין המיצגים הוצגו כרזות מהתעמולה, קטלוגים, איורים שהודפסו בעיתונות, אובייקטים ומיצגים של "האיש ההולך" לרשות העיר. במקביל עסקה התערוכה בעיצוב הגרפי והטופוגרפי שליווה את המחאה ובבניית התדמית והמותג אותם יצרו ברטל וגולדשטיין.

בשנת 2016 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית 'בבית העיר' בתל אביב ושמה: "בקרוב אגיע רחוק- אות האיש ההולך לאקטיביזם אורבני"[11]. במסגרת התערוכה נתן "האיש ההולך" 11 פרסים לאקטיביסטים הפועלים בעיר[12].

ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "בקרוב אגיע רחוק"[13] יצא לאור בשנת 2016 בהוצאת public school . הספר מקבץ את עשיית הפרויקט "האיש ההולך - בקרוב אגיע רחוק" שהתקיימה בין השנים 1989–1995 ומשקף את רוח התקופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]